מרכז ההרג של הרטהיים
מרכז הרג נאצי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרכז הרג נאצי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרכז ההרג הנציונל-סוציאליסטי בהרטהיים (בגרמנית: NS-Tötungsanstalt Hartheim) היה מתקן הרג נאצי שהיה מעורב בתוכנית הנאצית "תוכנית T4 - אותנסיה", שבה נרצחו באופן שיטתי בגז רעיל גרמנים שנחשבו בלתי כשירים נפשית או פיזית. לעיתים קרובות חולים אלה הועברו ממתקני הרג אחרים כמו מרפאת אם שפיגלגרונד (Am Spiegelgrund) בווינה. בתחילה הייתה זו תוכנית "המתת חסד בלתי התנדבותית" שהייתה מותרת על פי החוק, לכאורה כדי לאפשר הרג חוקי וללא כאב של חולים חשוכי מרפא, אך רציחות אלו נמשכו גם לאחר ביטול החוק ב-1942. קורבנות נוספים כללו יהודים, קומוניסטים ואלה שנחשבו בלתי רצויים למדינה. גם אסירי מחנות ריכוז שלא היו כשירים לעבודה או שנחשבו מטרד הוצאו להורג. המתקן שכן בטירת הרטהיים במרחב הרשות המקומית אלקובן (Alkoven), ליד לינץ, אוסטריה. כיום שוכן במקום אתר הנצחה ומרכז תיעוד.
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מרפאה, euthanasia centre in Nazi Germany |
מיקום | Alkoven |
מדינה | אוסטריה |
הקמה ובנייה | |
תאריך פירוק | דצמבר 1944 |
קואורדינטות | 48°16′52″N 14°06′50″E |
ביוני 1945, במהלך חקירות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית לגבי מתקן ההמתה בגז בהרטהיים, פרץ קצין החקירות האמריקני צ'ארלס דמרון (Dameron) כספת פלדה שבה נמצאו הנתונים הסטטיסטיים של הרטהיים. זו הייתה חוברת בת 39 עמודים שהופקה למטרות פנימיות של תוכנית "המתת החסד" הנאצית (תוכנית T4), והכילה סטטיסטיקה חודשית של ההמתה בגז של חולים עם מוגבלות נפשית ופיזית (המתה שבמסמך נקראה "חיטוי", כפי שרצח היהודים החל מ-1941 נקרא "טיפול מיוחד") שבוצעה בשישה מרכזי הרג בשטח הרייך.[1] בשנים 1968 ו-1970 גילה עובד לשעבר במוסד, כעד, שהיה עליו לרכז את החומר בסוף 1942.[2][3] הסטטיסטיקה של הרטהיים כללה עמוד שבו חושב ש"חיטוי [כלומר רצח] 70,273 אנשים עם תוחלת חיים של 10 שנים" חסך מזון בשווי של 141,775,573.80 רייכסמארק.
על פי הסטטיסטיקה של הרטהיים, נרצחו 18,269 בני אדם בתא הגזים בהרטהיים ב-16 חודשים בין מאי 1940 ל-1 בספטמבר 1941:[4]
1940 | 1941 | סך הכל נרצחו | ||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | ינואר | פברואר | לְקַלְקֵל | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | |
633 | 982 | 1,449 | 1,740 | 1,123 | 1,400 | 1,396 | 947 | 943 | 1,178 | 974 | 1,123 | 1,106 | 1,364 | 735 | 1,176 | 18,269 |
נתונים אלה מכסים רק את שלב ההשמדה הראשון של תוכנית "המתת החסד" של הנאצים, תוכנית T4, שהובאה לסיומה בהוראת היטלר ב-24 באוגוסט 1941 לאחר מחאות של הכנסייה הקתולית.
מעריכים כי בהרטהיים נרצחו 30,000 בני אדם. בין הנרצחים היו חולים ונכים וכן אסירים ממחנות ריכוז. הרציחות בוצעו על ידי הרעלת פחמן חד-חמצני.
שלושה ימים לאחר הסיום הרשמי של תוכנית T4 הגיעה להרטהיים משאית עם 70 אסירים יהודים ממחנה הריכוז מאוטהאוזן שהוצאו להורג שם. במרכז ההרג בהרטהיים נרצחו בגז הכי הרבה חולים שנחשבו בעלי קיום שאינו ראוי, וכחלק ממבצע 14f13 הרטהיים היה המוסד שבו הוצאו להורג הכי הרבה אסירי מחנות ריכוז - כ-12,000.[5]
כמה מהאסירים במאוטהאוזן שלא היו מסוגלים יותר לעבוד, במיוחד במחצבות, ואסירים בלתי רצויים מבחינה פוליטית הובאו להרטהיים כדי לרצחם. במסמכים העברות אלו הוסוו במונחים כמו "חופשת בילוי". הערכים שמולאו תחת הסעיף "מחלה" כללו "שונאי גרמנים", "קומוניסטים" או "קנאי [ללאום ה]פולני". משנת 1944 ואילך, האסירים לא נבחרו על ידי רופאי T4. המטרה הייתה לפנות מהר מקום במאוטהאוזן.[6] שילוחים אחרים הגיעו ממחנה הריכוז גוזן, וככל הנראה גם מראוונסבריק במהלך 1944, שילוחים שבהם היו נשים חולות שחפת ברובן, וכאלה שנחשבו לקויי נפש.[7]
מארגני האותנסיה (תוכנית T4), ויקטור בראק וקרל ברנדט, הורו לרצוח חולים רק בידי רופאים, כי תזכיר האישור של היטלר שתוארך ל-1 בספטמבר 1939 (ולמעשה ניתן באוקטובר) התייחס רק לרופאים. הפעלת ברז הגז הייתה אפוא באחריות הרופאים במרכזי המוות. עם זאת, במהלך התוכנית, שסתומי הגז הופעלו מדי פעם על ידי אחרים בהיעדר הרופאים או מסיבות אחרות. כמו כן, רופאים רבים השתמשו בשמות בדויים ולא בשמם האמיתי במסמכים.
רופאי ההוצאה להורג הבאים עבדו בהרטהיים:
במרכזי ההרג של תוכנית T4 היו תחנות ביניים לקורבנות. משאיות רבות שהובילו קורבנות ליעדם בהרטהיים עברו דרך המכון הנפשי בנידרנהארט (Niedernhart) בלינץ, שם היה רודולף לונאואר הרופא הבכיר, כפי שהיה בהרטהיים. שם נהרגו מאות קורבנות, בעיקר בזריקת רעל. חולים נבדקו וסווגו עבור תוכנית T4, ואז מולא אוטובוס בקורבנות ונסע להרטהיים.
באוגוסט 1943, עקב הפצצת בעלות הברית על ברלין, המשרד הראשי של תוכנית T4 הועבר מרחוב טירגארטן 4 בברלין לאזור אוסטמרק, שתואר אז בהומור כמקלט לתקיפות אוויריות של הרייך. הסטטיסטיקה והמסמכים של פול ניטשה (Nitsche), התכתבויות, הודעות ודוחות נלקחו להרטהיים (משרד וחשבונות) ולמרכז הנופש שוברשטיין (Schoberstein) ליד וייסנבך אם אטרסי (Weißenbach am Attersee, מחלקה רפואית).[8][9][10]
310 כמרים פולנים נרצחו וכן שבעה גרמנים, שישה צ'כים, ארבעה לוקסמבורג, שלושה הולנדים ושני בלגים. רבים מהם הועברו מ"בלוק הכומר" במחנה הריכוז דכאו.[13] הכומר הרמן שייפרס (Scheipers) הועבר לבלוק הנכים כדי להילקח להרטהיים. אחותו, שנשארה בקשר מכתבים עמו, איתרה את ד"ר ברנסדורף, עובד המשרד הראשי לביטחון הרייך בברלין-אורניינבורג, שהיה אחראי לאנשי הדת הכלואים בבלוק הכומר. היא התעמתה איתו והצהירה שבמינסטרלנד זה היה סוד גלוי שכמרים כלואים נשלחו לתאי הגזים. ברנסדורף התקשר ללשכת המפקד בדכאו ושייפרס דיווח שבאותו יום, 13 באוגוסט 1942, הוא ושלושה אנשי דת גרמנים נוספים הועברו מבלוק הנכים, שם האס אס אסף אסירים להעברה, חזרה לבלוק הכומר.[14]
קוכן ולפחות 14 עובדים נוספים היו מעורבים בתוכנית הונאה חובבנית כדי להתעשר. באוגוסט 1942 נעצר קוכן על ידי הגסטפו בגין מעילה. הוא השתמש בניירות מזויפים כדי להתחזות לשוטר ולהשיג כספים במרמה. הוא ושותפיו השתמשו במסמכים מזויפים כדי לקבל הרשאות מיוחדות, כולל נסיעה חופשית ברכבת וכיסאות נוח בחינם בחוף. קוכן השתמש במסמכים כדי לשכנע יהודים שהוא יכול להשיג להם אשרות יציאה תמורת כסף. כל הדברים הללו איימו לחשוף את תוכנית T4.[17]
קוכן לא הורשה להגן על עצמו במשפטו והשופטים לא יכלו לשאול שאלות. הוא נידון למוות ב-10 בפברואר 1943 בגיל 35 והוצא להורג בגיליוטינה בכלא פלצנזה ב-16 במרץ 1943.[17]
האחראים העיקריים לגיוס הצוות הזוטר היו שני פקחי גאו, סטפן שכרמאייר (Schachermayr) (1912–2008) ופרנץ פטרסייל (Peterseil) (1907–1991), וכן אדולף גוסטב קאופמן (1902–1974), ראש מחלקת הפיקוח של המשרד המרכזי של תוכנית T4 בברלין.[18]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.