סופיה מהנובר

הנסיכה סופיה מהַנוֹבֵר (בגרמנית: Kurfürstin Sophie von Hannover;‏ 14 באוקטובר 1630 – 8 ביוני 1714), הידועה גם בתור סופיה מהפְּפַאלְץ (בגרמנית: Sophie von der Pfalz), הייתה אשתו של ארנסט אוגוסט, הנסיך הבוחר מהנובר ואימו של ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

היא ידועה בעיקר בשל מעמדה בסדר הירושה לכתר הבריטי, שכן לפי חוק ההסדר 1701 הבכיר מבין צאצאיה החוקיים לפי כללי העדפת הבן הבכור (ומאלה שנולדו אחרי הסכמת פרת', הילד הבכור בלא תלות במגדרו) שאיננו נוצרי קתולי הוא מלך הממלכה המאוחדת. היא עצמה לא זכתה להיות מלכה, כי היא נפטרה מעט לפני אן, מלכת בריטניה.

ראשית חייה

סופיה הייתה בתם הצעירה (ה-12 מתוך 13 ילדים) של הנסיכה אליזבת מאנגליה, אחותו של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה דאז, ושל פרידריך החמישי, שהיה הנסיך הבוחר מהפפאלץ (בגרמניה של היום) אך הודח בשל מלחמת שלושים השנים וגלה להולנד.

סופיה נולדה ב-14 באוקטובר 1630 בהאג. בהיותה בת שנתיים אביה מת במלחמה, ובילדותה אימה מסרה אותה למשפחת אומנה בליידן עד גיל 11, אז שבה לאימה בהאג. היא הייתה נוצרייה קלוויניסטית, ודיברה הולנדית (היה לה מבטא הולנדי כל חייה), גרמנית, אנגלית וצרפתית.

בן דודה צ'ארלס השני מאנגליה חיזר אחריה, ואימה תמכה בזיווג, אבל סופיה סירבה לו. בשנת 1650 היא עברה לגור עם אחיה הגדול קרל הראשון לודוויג ומשפחתו בטירת היידלברג. היא טיפלה בילדי אחיה קרל ואליזבת שארלוטה, שהייתה קרובה אליה במיוחד ואף עברה לגור עמה אחרי נישואיה.

נישואיה

בסתיו 1656 התארסה סופיה בת ה-26 לגאורג וילהלם, דוכס בראונשווייג-לינבורג מבית הנובר, ואולם מעט לאחר מכן הוא נדבק במחלת מין מקורטיזנה שהקשתה עליו לתפקד כבעל, ולכן הוא ויתר על הנישואים והציע במקומו את אחיו הצעיר, ארנסט אוגוסט. ארנסט אוגוסט היה הבן הרביעי במשפחה, ולכן נחשב לשידוך מוצלח פחות, אבל לשלושת אחיו הגדולים (שהיו אז בשנות השלושים לחייהם) טרם היו ילדים, וגאורג וילהלם הבטיח שלא יישא אישה כדי שהמצב יישאר כך וארנסט אוגוסט יירש את הדוכסות. סופיה וארנסט אוגוסט התחתנו ב-30 בספטמבר 1658, ונולדו להם שבעה ילדים:

גאורג לודוויג (28 במאי 1660 – 11 ביוני 1727), לימים ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה הגדולה, נישא לבת דודו סופיה דורותיאה מבראונשווייג-צלה (למורת רוחה של אימו)
פרידריך אוגוסט (3 באוגוסט 1661 – 10 ביוני 1691), נפל במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית בטרנסילבניה
מקסימיליאן וילהלם (13 בדצמבר 1666 – 16 ביולי 1726), היה גנרל-פלדמרשל בצבא הקיסר הרומי הקדוש, לא התחתן אבל הוליד בת מחוץ לנישואים
סופיה שרלוטה (30 באוקטובר 1668 – 21 בינואר 1705), נישאה לפרידריך הראשון, מלך בפרוסיה
קרל פיליפ (3 באוקטובר 1669 – 1 בינואר 1690), נפל במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית בפרישטינה
כריסטיאן היינריך (19 בספטמבר 1671 – 31 ביולי 1703), נפל במלחמת הירושה הספרדית בשוואביה
ארנסט אוגוסט (7 בספטמבר 1674 – 14 באוגוסט 1728), היה הנסיך-בישוף של אוסנבריק, דוכס יורק ודוכס אולבני

בשנים 1662–1679 הם התגוררו בבישופות אוסנבריק, שם כיהן בעלה כנסיך-בישוף (הלותרני). ב-1679 ירש בעלה את נסיכות קאלנברג (Calenberg), מה שהבטיח את עתיד ילדיהם, והם עברו לארמון הרנהאוזן שבהנובר. סופיה תרמה רבות לעיצוב הארמון וגניו (גר'), וגם התיידדה עם גוטפריד וילהלם לייבניץ שעבד כספרן בספריית הארמון. לאחר מותם התגלו מכתבים רבים ששלחו זה לזו, שמראים את בקיאותה של סופיה בפילוסופיה; היא הכירה היטב את כתבי רנה דקארט וברוך שפינוזה.

בניה שירתו בצבאו של הקיסר לאופולד הראשון (גר'), והיא שכלה שלושה מהם: פרידריך אוגוסט וקרל פיליפ נפלו במלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה, וכריסטיאן היינריך טבע בדנובה כשלחם נגד צרפת כחלק ממלחמת הירושה הספרדית. כאות הוקרה, הקיסר הכריז ב-1692 על ארנסט אוגוסט כנסיך בוחר, ובהתאם החלה סופיה לשאת בתואר ה"נסיכה הבוחרת" (Kurfürstin) מהנובר, אם כי הוא נפטר ב-1698 ולא זכה להיות הנסיך הבוחר בפועל.

הירושה האנגלית

ערך מורחב – חוק ההסדר 1701

בשנת 1700 נקלעה ממלכת אנגליה למשבר ירושה. למלך ויליאם השלישי לא היו ילדים, וכל ילדיה של הנסיכה אן מתו. במקביל לכך חיו בגלות בצרפת מלך אנגליה לשעבר ג'יימס השני, ובנו הנסיך ג'יימס פרנסיס אדוארד, שהודחו במהפכה המהוללת בשל היותם קתולים אך עדיין טענו לכתר. רוב האנגלים היו פרוטסטנטים ולא רצו במלך קתולי, ומכל צאצאיו החוקיים של המלך ג'יימס הראשון שחיו באותו זמן, היחידים שהיו פרוטסטנטים – חוץ מהמלך ויליאם והנסיכה אן – היו סופיה מהנובר, ילדיה ונכדיה.

בספטמבר 1700 ויליאם השלישי נפגש עם סופיה בארמון הט לו שבהולנד. כמה חודשים לאחר מכן הפרלמנט האנגלי חוקק את חוק ההסדר 1701, שקובע שלאחר מותם של המלך ויליאם והנסיכה אן, בהנחה שלא יביאו לעולם יורשים נוספים (מה שלא היה סביר, ובפועל אכן לא נולדו כאלה), יורשי הכתר האנגלי יוכלו להיות רק סופיה וצאצאיה, ובתנאי שהם לא קתולים או נשואים לקתולים.

כך הפכה סופיה בת ה-70 לשנייה בסדר הירושה לכתר האנגלי, ולאחר מותו של המלך ויליאם בשנת 1702 היא הייתה ליורשת העצר של המלכה אן. ב-1707 התאחדו אנגליה וסקוטלנד, וסופיה הפכה ליורשת העצר בכל האי הבריטי. סופיה אומנם הייתה מבוגרת ב-34 שנים מהמלכה אן, אבל בריאותה הייתה טובה מאוד (בניגוד למלכה שהייתה חולנית), והסיכוי שתחיה מספיק זמן כדי לרשת את הכתר נראה גבוה. היא שקלה להגר ללונדון, אבל המלכה התנגדה לכך משום שחששה שסופיה תצבור יותר מדי כוח פוליטי ותאיים עליה. סופיה הייתה ספקנית למדי בנוגע לסיכויי ירושתה, כי ידעה שהיא היורשת רק מכוחו של הפרלמנט, אשר יכול גם לבטל את החלטתו.

מותה

ב-8 ביוני 1714 סופיה בת ה-83 טיילה בגני ארמון הרנהאוזן האהובים עליה, וכאשר החל פתאום לרדת גשם סוער, היא רצה לתפוס מחסה ומתה בו ביום, ככל הנראה מהתקף לב בשל גילה המתקדם.

בנה הבכור, הנסיך גאורג לודוויג, הפך ליורש העצר הבריטי, ולאחר כמה שבועות נפטרה גם המלכה אן והוא היה למלך בריטניה, הראשון מבית הנובר. מאז ועד היום כל מלכי בריטניה הם מצאצאיה.

נכון ל-2025, חוק ההסדר עדיין בתוקף בממלכה המאוחדת ובשאר ממלכות חבר העמים הבריטי, בשינויים קלים שנעשו ב-2011 (למשל, מי שנשואים לקתולים אבל אינם כאלו בעצמם יכולים לרשת את הכתר). לסופיה יש אלפי צאצאים שחיים היום, ואלו מהם שמתייחסים אליה שלא דרך קתולים או ילדים מחוץ לנישואים נמצאים בסדר הירושה לכתר, ביניהם כמובן המלך הנוכחי צ'ארלס השלישי שהוא דור 12 לסופיה.

סופיה מהנובר

ביוגרפיה

ראשית חייה

נישואיה

הירושה האנגלית

מותה

אילן יוחסין

קישורים חיצוניים

Wikiwand - on