סיבילה
נביאה בימי קדם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסיבּילה (ביוונית עתיקה: Σίβυλλα, בלטינית: Sĭbylla או Sibulla) הייתה נביאה בימי קדם שמקבילה באמנות ובמסורת הנוצרית של ימי הביניים לנביאי ישראל. כבר בתקופה הרומית נהגו להבחין בעשר סיבילות המנבאות במקומות שונים בעולם, וחלוקה זו מופיעה במקומות כמו רצפת הקתדרלה הגותית בסיינה. בנוסף לסיבילות, היו מרכזי נבואה נוספים של נשים מתנבאות בעולם הקלאסי כמו הפיתיה בדלפי. המסורת של הסיבילה הגיעה כנראה מהמזרח והיא בעלת מאפיינים ייחודיים. בתקופות מאוחרות התערבב זיהוי מסורת נבואות הסיבילות עם הפיתיה בדלפי ומרכזי נבואה של אפולו.
הסיבילות מופיעות לראשונה בתקופת יוון הקלאסית, חשיבותן עולה בתקופה ההלניסטית, ונקשרת עם גורלה של רומא. היו אלו הכותבים הרומאים ובמיוחד מרקוס טרנטיוס וארו וורגיליוס שהנחילו לעולם את מסורת הסיבילה הקומאנית, שהביאה לרומא העתיקה את ספרי הסיבילות. כתיבת ספרות סיבילות פרחה בקרב קהילות יהודיות ובמיוחד זו של אלכסנדריה, והיא מוזכרת על ידי אישים נוצרים בכירים כמו קלמנס מאלכסנדריה (150–215 לספירה). במאה ה-6 לספירה נאספו כל נבואות הסיביליות בכמה כרכים מונומנטליים (Sibylline Oracles).[1]
לפי המסורת הנוצרית הסיביליות ניבאו את בואו של ישוע, בדיוק כמו הנביאים הגדולים ביהודה, ולכן הן מופיעות באמנות ימי הביניים והרנסאנס.