סינכרוניות

סינכרוניות היא מושג שהוצג לראשונה על ידי הפסיכולוג האנליטי קרל ג. יונג ולפיו, אירועים הם "צירופי מקרים משמעיים" אם הם מתרחשים ללא קשר סיבתי אך נראה שהם קשורים מבחינת משמעות.^[1] במהלך הקריירה שלו, סיפק יונג כמה הגדרות שונות למושג הסינכרוניות.^[2]

קרל גוסטב יונג

רקע

יונג הגדיר את הסינכרוניות כ"עיקרון מחבר לא-סיבתי"," צירוף מקרים משמעי", ו"הקבלה לא-סיבתית". הוא הציג את המושג כבר בשנות העשרים של המאה העשרים, אך העניק תיאור מלא שלו רק בהרצאת ארנוס שנשא בשנת 1951.

בשנת 1952 פרסם יונג מאמר בשם "Synchronizität als ein Prinzip akausaler Zusammenhänge" (סינכרוניות כעיקרון מחבר לא-סיבתי),^[3] בכרך שהכיל גם מחקר בנושא קשור מאת הפיזיקאי וחתן פרס נובל וולפגנג פאולי. זה האחרון היה ביקורתי לעיתים כלפי רעיונותיו של יונג. האמונה של יונג הייתה כי כשם שאירועים יכולים להיות קשורים סיבתית, הם גם עשויים להיות קשורים במשמעות. אירועים הקשורים משמעית אין צורך להסביר במונחים של סיבתיות, דבר שאינו נוגד בדרך כלל את האקסיומה של הסיבתיות אך במקרים מסוימים יכול להוביל לוויתור בטרם עת על הסבר סיבתי.

יונג השתמש במושג בטענה לקיומו של העל-טבעי. ארתור קסטלר, שהאמין בעל-טבעי, כתב בהרחבה על סינכרוניות בספרו "שורשי צירוף המקרים" אשר פורסם ב-1972^[4].

הזרם המרכזי במדע פוטר את תופעת הסינכרוניות כצירוף מקרים או כמתאמים מלאכותיים אשר ניתן לתאר באמצעות חוקי הסטטיסטיקה (למשל על ידי חוק המספרים הגדולים באמת) והטיות אישור^[5].

סינכרוניות אינה ניתנת לבחינה ואינה ניתנת להפרכה. היא ניתנה בתור אחת הדוגמאות לפסאודו-מדע ב"אנציקלופדיית הספקן לפסאודו-מדע" בעריכת מייקל שרמר^[6].

לקריאה נוספת

• אייל דותן, מקריות - בספרות, בתיאוריה, בחיי היומיום, רסלינג, 2022, הפרק "טיפול, 'סינכרוניות' מאת ק"ג יונג", עמ' 109–124.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סינכרוניות בוויקישיתוף