סיר בישול בעת העתיקה
סקירה של סירי בישול / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סיר בישול הוא כלי קיבול יום-יומי שהיה מיועד להכנת המזון ובישול. הגדרה טיפולוגית של ממצא ארכאולוגי כסיר בישול כוללת מדדים צורניים משותפים: עמידות והתנגדות של הכלים לטמפרטורות גבוהות, קיום שרידי פיח או סימני אש על צד החיצוני ולעיתים גם בצד הפנימי[1]. בדרום הלבנט סירי בישול מסווגים כקטגורית כלים נפרדת. הם מוזכרים לראשונה החל מתקופת הברונזה הקדומה 2–3.[2]
סירי הבישול הקדומים ביותר היו עשויים חרס. בעת העתיקה לרוב הם היו בעלי צורה עגולה, כדורית ופחות זוויתית. הצורה הכדורית הגנה מנזק תרמי על ידי כך שגרמה לחימום הדרגתי ופיזור אחיד של החום בצורה שווה בבסיס וגוף הכלי[1]. טכנולוגית יצור סירי בישול שונה לרוב מכלי קיבול אחרים, הם עשויים מחומר גס ומחוספס לעיתים עם הוספת החסמים[hebrew 1] כגון קוורץ אשר מאפשרת למנוע את תופעה הופעת סדקים אשר נגרמת כתוצאה מהתפשטות תרמית של החומר ותהליך חימום חוזר. היבטים צורניים ומבניים של סירי הבישול כגון: צורה, חומר, עובי, גודל, מרקם, הכללה, נקבוביות, משתנים בהתאם לאזור גאוגרפי, תקופה, תרבות, דיאטה וגורמים אחרים.