פוצ'פ
עיר ברוסיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פוצ'פ (ברוסית: Почеп) היא עיירה במחוז בריאנסק שברוסיה. היא נמצאת במרחק של כ-85 קילומטרים דרום-מערבית לעיר בריאנסק, בירת המחוז. בעיירה מתגוררים 16,687 תושבים (נכון ל-2018).
 סמל פוצ'פ | |
 | |
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| אובלסטי |
 מחוז בריאנסק |
| שטח | 20 קמ"ר |
| גובה | 150 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 14,991 (2021) |
| קואורדינטות | 52°56′00″N 33°27′00″E |
| אזור זמן | UTC+3 |
 | |
  | |
המקור של פוצ'פ אינו ידוע, אך העיירה הוזכרה כבר במאה ה-15 כעיירה חשובה של הדוכסות הגדולה של ליטא.
העיר נפלה לידי נסיכות מוסקבה בשנת 1503. פוצ'פ הוחזרה ב-1619 לאיחוד הפולני-ליטאי לאחר מלחמת רוסיה-פולין. פוצ'פ נותרה בעלת חשיבות מועטה עד שנת 1709, כשההטמאן איוואן סקורופדסקי (אנ'), קוזאק ששלט באדמות האזור, העניק אותה לאציל אלכסנדר מנשיקוב. זה האחרון ייסד את המצודה של אלכסנדרופוליס באזור והקים בעיירה בית חרושת לייצור של מפרשים עבור ספינות רוסיות.
התעשייה ירדה בעקבות נפילתו של מנשיקוב והעיירה קפאה על עומדה עד שנת 1750. באותה שנה היא עברה לידי הטמן אחר, קיריל רזומובסקי (אנ'), שתכנן להקים בה את בית הקיץ שלו. השריד היחיד לתוכניות אלה הוא "כנסיית תחיית המתים" שנבנתה בשנות באותה תקופה בסגנון בארוק ולעיתים קרובות מיוחסת לאדריכל אנטוניו רינלדי (אנ'). הכנסייה היא המבנה העתיק ביותר בעיירה.
ב-21 באוגוסט 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, נכבשה פוצ'פ על ידי קורפוס הפאנצר ה-47 של הוורמאכט. הגרמנים החזיקו בעיירה עד 21 בספטמבר 1943.[1]
היישוב היהודי בעיירה התחיל במאה ה-17, אך הוא נפגע במהלך פרעות ת"ח-ת"ט שהחלו ב-1648.[2] בהמשך היא נכללה בתחום המושב.
בשנת 1882 נשלח על ידי חב"ד הרב יהושע נתן גנסין לפוצ'פ על מנת להקים את ישיבת פוצ'פ, יחד עם הרבנים חיים לויטין (1823-1894) ודוד רבינוביץ (1814-1902) ועם שליחי חב"ד נוספים והם ניהלו את הישיבה בפתיחות רבה והיא צברה חשיבות. בניו של הרב היו אורי ניסן גנסין ואחד ממייסדי הבימה מנחם גנסין.
במפקד אוכלוסין ב-1897 נמנו בעיירה 3,172 יהודים, שהיוו כשליש מכלל תושביה.[3] בין השנים 1903–1907 התבצעו בעיירה פוגרומים כנגד היהודים, בין היתר של המאות השחורות ב-1905.[2]
מלבד ישיבת חב"ד פעלו בעיירה גם חמישה בתי כנסת, בית דין רבני ובית קברות. בשנות ה-20 של המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה היהודית ל-3,616 נפשות, כשמרביתם היו סוחרים ובעלי מלאכה.[4][2]. בשנים 1917 - 1921 התגורר בפוצ'פ הסופר והעיתונאי נתן גורן, אשר עבד כמורה באחד מבתי הספר בעיר. בשנים 1918 - 1921 פעל בעיר סניף של מפלגת פועלי ציון. מאמצע שנות ה-20 החל השלטון הקומוניסטי לפעול כנגד מוסדות הדת היהודים בעיר. עד לשנת 1934 נסגרו כל בתי הכנסת בעיר.
תקופת השואה
ערב מלחמת העולם השנייה האוכלוסייה היהודית הצטמצמה ל-2,314 נפשות, כ-15% מהאוכלוסייה הכללית, ועליהם נוספו כ-270 יהודים בכפרים הסמוכים.[2][1] מתחילת הלחימה ועד הכיבוש הגרמני באוגוסט 1941 נמלטו כמה יהודים וכמה גויסו לצבא האדום, אך רוב היהודים נותרו בעיירה.[1] זמן קצר לאחר הכיבוש הגרמני בוצע רישום וסימון של היהודים בעיירה, ועל חלקם הוטלו עבודות כפייה. בסוף 1941 או בתחילת 1942 הוכנסו היהודים לגטו שנשמר על ידי כוחות משטרת עזר מקומית.[2][1]
במרץ 1942 חוסל הגטו על ידי יחידת אס אס שהגיעה מבסיס בקלינצי. היהודים הובלו בעזרת משתפי פעולה מקומיים לשוחה מחוץ לעיר, וכעבור כמה שעות חוסלו למעלה מ-1,800 יושבי הגטו.[2][1]. במקום, בו נרצחו יהודי פוצ'פ הוצבה אנדרטת זיכרון בשנות ה-60. האנדרטה שופצה בשנת 2007 על ידי הרשות המקומית. בשנת 2018 נחנך במקום אתר זיכרון, אשר הוקם מכספי ועד הקהילות היהודיות ברוסיה, קרן "אבן עזר" וארגון "חסד תקווה" מהעיר בריאנסק[5]
- אסי ניסלסון לוריא, לא עלה נידף ברוח, עמ' 16–20, 36–38
- "פוצ'פ", באתר JewishGen (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), פוצ'פ, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1813), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- פוצ'פ במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אבישי אלבוים, בית המדרש חומה דפאציעפף, בלוג עם הספר
- מידע היסטורי על העיירה פוצ'פ (ברוסית)
- מסע למקום שהזמן עצר בו מלכת לפני 120 שנה-סרטו הדוקומנטרי של אסי ניסלסון לוריא על יהדות פוצ'פ (בעברית)
פוצ'פ (רוסיה), דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
