פלגלנטים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תנועת הפְֿלָגֵלָנְטִים (בלטינית: Flagellantes, "המלקים",[1] או "המצליפים"[2]) הייתה תנועת תשובה נוצרית בימי הביניים המאוחרים, שפעלה בשני גלים עיקריים: הראשון באמצע המאה השלוש-עשרה, והשני באמצע המאה הארבע-עשרה, בתקופת המוות השחור.[3] הפלגלנטים הסתובבו בין ערים שונות ברחבי אירופה,[4] ונהגו להכות את עצמם עד זוב דם כאקט של חזרה בתשובה וכפרה על חטאי האנושות כולה.[5] ראשיתה של התנועה, באיטליה, הייתה בחיק הכנסייה ובתמיכתה.[6] אולם, עם התקדמותה צפונה היא סחפה אחריה מאמינים רבים, הקצינה, וסופה שהוקעה בשנת 1349 בידי האפיפיור קלמנס השישי.[7]