פסקת הגבלה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פסקת הגבלה היא פסקה המופיעה בחוקה וקובעת את המגבלות על פעולות השלטון - הרשות המבצעת והרשות המחוקקת - על מנת שלא יהוו הפרות של זכויות אדם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
ערך זה עוסק בפסקת הגבלה בחוקות שונות. אם התכוונתם לפסקת ההגבלה בחוקי היסוד בישראל, ראו פסקת ההגבלה.
אהרן ברק ציין כי:
- ״פסקת ההגבלה״ היא מרכזית בכל חקיקה שעניינה זכויות אדם. היא קובעת, בצד נוסחאות איזון אחרות, את היקף ההגנה הניתנת לזכויות האדם. היא מגינה על זכויות האדם ומצמצמת אותן בעת ובעונה אחת. היא מגינה על זכויות האדם, שכן רק אם מתקיימים התנאים הקבועים בה, ניתן לפגוע בזכויות האדם; היא מצמצמת את זכויות האדם, שכן על-פי תוכנה היא קובעת תנאים ונסיבות בהם ניתן להגביל את זכויות האדם בחוק. בכך ניתן ביטוי לרעיון כי זכויות האדם אינן זכויות מוחלטות, ונתפסות כזכויות יחסיות בלבד.[1]
דוגמה לפסקת הגבלה במשפט הבין-לאומי מופיעה בסעיף 29 של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם: