קורבניות
זיהוי עצמי כקורבן / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קוֹרְבָּנִיות (באנגלית: Victim Mentality) היא תכונת אישיות נרכשת שבה אדם רואה את עצמו כקורבן למעשים שליליים של אחרים וגם מציג כך את עצמו בעיני הסביבה, ומתנהג כאילו הוא קרבן גם מול ראיות מנוגדות לכך.[1][2] במובן הכולל של המילה, קורבן הוא כל מי שחווה פציעה, אובדן או חוסר מזל כתוצאה מאירוע כל שהוא או מסדרת אירועים. עם זאת, חוויה שלילית זו בלבד בדרך כלל אינה מספיקה להופעתה של עמדה זאת, שבה אדם תופס את עצמו לעיתים קרובות או כל הזמן כקורבן.[1][2]
העמדה מאופיינת בפסימיות, רומינציה, רחמים עצמיים וכעס מודחק.[3][1] אנשים עם עמדת הקורבן עשויים לפתח הסברים משכנעים ומתוחכמים התומכים ברעיונותיהם, שבהם הם משתמשים כדי להסביר לעצמם ולאחרים את מצבם.[2] לעיתים קרובות, בקורבניות קיימת מוטיבציה של אדם לגרום לזולת להיחשב לתוקפן ולמרושע.[4] הקורבניות מלווה בפיתוח תחושת אליטיזם מוסרי, לרבות ביטויי התנשאות על הסביבה.[4][1]
אנשים עם עמדת הקורבן עשויים להיות מכונסים בתוך עצמם,[5] לייחס כוונות זדון למצבים חברתיים נייטרליים,[5] לקטלג אנשים ל"טובים" ו"רעים",[2] לחוות פגיעה באמפתיה,[1] להפגין תחושת זכאות ואנוכיות,[6] להפגין הכשלה עצמית[6] לנסות להשיג הקלה מתחושת רחמים עצמיים על ידי קבלת אהדה מאחרים,[1][7] להפגין היפר-דריכות (hyper-vigilance), ואף להתבטא ברצון לנקמה.[7]