קיר נושא עומס
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קיר נושא עומס או קיר נושא הוא קיר המהווה רכיב מבני (אנ') פעיל במבנה, התומך את משקל הרכיבים שמעליו, ומעביר דרכו את משקלם בתוספת משקלו לרכיב התומך אותו עד יסודות המבנה מתחתיו ומשם אל הקרקע.
קירות נושאי עומס הם אחת מצורות הבנייה המוקדמות ביותר.[1] הפיתוח של תמיכות דואות באדריכלות הגותית אפשרה למבנים לשמור על חלל פנימי פתוח, תוך העברת משקל רב יותר לתמיכה במקום לקירות נושאים מרכזיים. קתדרלת נוטרדאם היא דוגמה למבנה הבנוי בשיטת קירות נושאי עומס עם תמיכות דואות.[2] קירות נושאי עומס נפוצים ביותר במבני מגורים הנבנים בשיטת הבנייה הקונבציונלית. בראשית עידן גורדי השחקים, התבררו חסרונותיה של בנייה בשיטה זו. על מנת להעביר עומס כה רב ליסודות, על הקירות בקומות התחתונות להיות כה עבים עד שלא נשאר חלל פנימי לשימוש. כמו כן, פתיחת חלנות ודלתות מוגבלת בגודל. הודות לצמיחתה המואצת של תעשיית הפלדה, פותחה מערכת מסגרות פלדה נושאות מתאימה יותר להעברת עומסים, שתוכננה לראשונה על ידי ויליאם לה ברון ג'ני, והמגבלות של בניית קירות נושאי עומס בבניינים גדולים, הביאו לירידה בשימוש השיטה במבנים מסחריים בקנה מידה גדול.