שביל הזהב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הדרך האמצעית, שביל הזהב או דרך האמצע הם מושגים בתורת המידות שראשיתם בפילוסופיה של העת העתיקה והמזוהים, בספרות היהודית, בעיקר עם הרמב"ם שהושפע מהגותו של אריסטו[1]. הליכה באמצע המתון וריחוק מהקצוות תכונות הנפש והתנהגות בדרך האמצעית המשלבת את שני הצדדים. לפי אריסטו והרמב"ם, אדם מוסרי הוא אדם המנהל את אורחות חייו על פי עיקרון זה. שיטה זו מובאת כחלק ממכלול תפיסתו של הרמב"ם על אודות מהות הנפש בפרק הרביעי של שמונה פרקים. תכלית ההליכה בדרך האמצעית היא להביא אושר אישי לאדם, וכן להוריד את סף האלימות והטרור בחברה שלו.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. כמעט כל הערך ממוקד על דעות יהודיות ובפרט דעת הרמב"ם. חסר מידע על אריסטו, פילון, שפינוזה, ועוד רבים.. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |