שולי יבשת
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שולי היבשת הם האזור של קרקעית האוקיינוס המפריד בין הקרום הימי הדק לקרום היבשתי העבה. שלושת האזורים המובחנים: מדף היבשה, מדרון היבשה (Continental Slope – המדרון שבקצה מדף היבשה הגולש לקרקעית האוקיינוס העמוקה והשטוחה) ומפתן היבשה (Continental Rise – שכבת המשקעים הגולשים במדרון היבשה) קרויים יחד "שולי היבשת". שולי היבשות כוללים כ-28% משטח האוקיינוסים.[1]
המעבר מקרום יבשתי לקרום ימי מתרחש בדרך כלל בחלק החיצוני של שולי היבשת המכונה "מפתן היבשת". מעבר למפתן היבשת משתרע מישור המצולות (abyssal plain), מישור רחב ושטוח המשתרע בעומק שבין 4,000 ל-5,000 מטרים על הקרקעית העמוקה של האוקיינוס. החלק של הקרום היבשתי שמתחת למים מכונה "מדף היבשת", והוא מסתיים בחדות ב"מדרון היבשת", שבתורו מסתיים ב"מרגלות המדרון". החלק של הקרום היבשתי המשתרע מתחת למים מהווה כ-20% מהקרום היבשתי.[1]
הקצה של שולי היבשת הוא אחד הקריטריונים לגבול של תביעה בינלאומית מוכרת של מדינות למשאבים תת-ימיים בהגדרה של המונח מדף היבשת בחוק הים (United Nations Convention on the Law of the Sea), אם כי ההגדרה המשפטית של האו"ם למדף יבשת עשויה להתרחב מעבר למדף היבשת בהגדרתו הגאומורפולוגית ולהפך.