שריה בן נריה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שְׂרָיָה בֶּן נֵרִיָּה היה משרי צדקיהו מלך יהודה[1].
שריה, בנו של נריה ונכדו של מחסיה, היה ככל הנראה אחיו של ברוך בן נריה[2] ואם כך אבי סבו היה חלקיה[2].
במקרא נזכר תפקידו של שריה כ"שר מנוחה"[1]. לדעת פרשני המקרא כוונת הדבר היא שהיה מביא אל המלך את האנשים הרוצים לתת לו מתנה[3] וכך גם בתרגום השבעים ובתרגום יונתן[4]. או שהכוונה שהיה עם המלך בזמן מנוחתו[5]. במדרש נכתב על שריה שהיה נביא[6], והתלמוד אומר כי התנבא בסוף ימיו, בימי שיבת ציון.[7]
בספר ירמיה נזכר שריה, לאחר שירמיה כותב על ספר אחד את כל נבואות הזעם על בבל, הוא פונה אל שריה המלווה את צדקיה המלך כשהלך לבבל[8], ומורה לו לקרוא בבבל את הספר, ולאחר שיסיים, שיקשור אבן על הספר, ויזרוק אותו אל נהר פרת. לסיום מורה ירמיה לשריה לומר לאחר הטלת הספר למים;
”כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ”[9].