תכנון משתף
פרדיגמה של תכנון עירוני, המדגישה את מעורבות התושבים בתהליכים אסטרטגיים וניהוליים בתכנון עירוני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תכנון משתף הוא פרדיגמה של תכנון עירוני, המדגישה את מעורבות התושבים בתהליכים אסטרטגיים וניהוליים בתכנון עירוני. הייחודיות של תכנון משתף בהשוואה לתהליכי תכנון קונבנציונליים היא באופן הניהול ויצירת התכנון. בעוד שתהליכי התכנון הרגלים מנוהלים על ידי אנשי מקצוע מרקע תכנוני, תהליכי התכנון המשתף מובלים על ידי התושבים עצמם ובכך יחסי הכוחות שבין בעלי המקצוע לבין התושבים משתנים.
בישראל, נהוג לקיים תהליך של "שיתוף ציבור" בו אנשי המקצוע מנהלים את התהליך התכנון תוך שיתוף התושבים בתהליך ושמיעת עמדתם את על התכנית, אך את החלטה התכנונית ואת השרטוט האדריכלי מיצרים בעלי המקצוע. לעומת זאת, בתהליך תכנון משתף הדגש הוא שכלל התהליך מנוהל על ידי התושבים, ואף שרטוט וכתיבת התוכנית נעשית על ידי התושבים עצמם.
על פי רוב, קנה המידה בתכנון משתף הוא קנה מידה אנושי, המותאם לצורכי המקום. התכנון המשתף מבוסס על התפישה כי שילוב של "ידע מקומי" של התושבים ו"ידע מקצועי" של המתכננים יוביל לתוצאות תכנוניות טובות יותר. המונח "ידע מקומי" נובע מן ההבנה כי התושבים המתגוררים במקום מחזיקים בידע על סמך הכרות ארוכה ומעמיקה עם המרחב מעצם היותם מתגוררים וחיים בשכונה[1]. אל מול הידע המקומי נמצא הידע המקצועי של המתכננים, הנרכש באמצעות השכלה פורמלית והוא כולל שלל יכולות ומיומנויות טכניות. מכיוון שתכנון משתף מדגיש את חשיבות הידע המקומי של התושב, לעיתיים רבות הוא נתפס כתכנון ה"צומח מלמטה".