תסיסה הומולקטית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תסיסה הומולקטית היא תהליך אנזימטי, אל-אווירני, בו מופקת אנרגיה תוך-תאית מפרוק של סוכרים בעלי שישה פחמנים לחומצה לקטית. התסיסה ההומולקטית מתבצעת על ידי חיידקים מקבוצות שונות ועל ידי תאים של בעלי-חיים (תאי השריר). התסיסה מבוצעת על ידי האנזים לקטאט דהידרוגנאז שהופך את הפירובט ללקטט. מקור הפירובט בתא החי הוא מתהליך הגליקוליזה של סוכרים בעלי שישה פחמנים (גלוקוז, פרוקטוזה, גלקטוזה). בתהליך הגליקוליזה נוצרות שתי מולקולות ATP, שתי מולקולות NADH מ–+NAD, ושתי מולקולות פירובט, שם טמונה רוב האנרגיה הכימית שהייתה לגלוקוז. השלמת הפירוק של הגלוקוז לפחמן דו-חמצני דורשת חמצון הפירובאט במעגל קרבס וזירחון חמצוני שהיא מערכת להעברת אלקטרונים. כאשר חסר חמצן לקיום מעגל קרבס ולזירחון חמצוני, מופעל תהליך הגליקוליזה אשר מטרתו לספק את צורכי ה-ATP התוך- תאי. המרת הפירובט ללקטט מחדשת את ה-+NAD, ומאפשרת את המשך תהליך הגליקוליזה. הלקטט עובר דיפוזה חוץ תאית ומגיע לזרם הדם. בהגיעו לכבד הופך הלקטט בתהליך הפיך לפירובט ובתהליך של גלוקונוגנזה (glucogenesis) הופך לגלוקוז. הגלוקוז שנוצר חוזר לדם ומגיע חזרה לשריר, תהליך זה מוריד מן העומס החומצי של השריר בתהליך הקרוי מעגל קורי.
האנזים פוספופרוקטוקינאזה (Phosphofructokinase(PFK)) מעוכב על ידי PH נמוך ובדרך זו נמנעת יצירה של עודף חומצה לקטית על מנת למנוע חומציות גבוהה בדם. האנזים PFK מזרז ריאקציה חד-כיוונית בגליקוליזה.[1] התכווצות שרירים קשורה לרמות חומצה לקטית בדם כתוצאה מחוסר איזון של היונים בגוף שנובעת מהזעה.
בתסיסה הומלקטית, מולקולה אחת של גלוקוז מומרת בסופו של דבר לשתי מולקולות של חומצת חלב. תסיסה הטרולקטית מניבה פחמן דו-חמצני ואתנול בנוסף לחומצה לקטית[2] במסלול בשם פוספוקטולאזה (phosphoketolase).[3][2][2]