כנסיית הבשורה
בזילקה קתולית-פרנציסקנית בעיר נצרת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כנסיית הבשורה (בלטינית: Basilica Annuntiationis; בערבית: كَنِيسَةُ أَلْبِشَارَة, כַּנִיסַתֻ אַלְבִּשַׁארַה; באיטלקית: Basilica dell'Annunciazione) היא בזיליקה השוכנת במרכזה של העיר נצרת. על פי המסורת הקתולית, במקומה ניצב בעבר ביתה של מרים הבתולה, ובו בישר לה המלאך גבריאל כי היא צפויה להרות וללדת את בן האלוהים, ישו. נוסף על כך, הנוצרים מאמינים שבמבנה הכנסייה נתעברה מרים ובכך נתחוללה בה האינקרנציה, הפיכתו של הלוגוס לאדם בשר ודם. מסיבה זו נמנית כנסיית הבשורה, ונצרת כולה, עם המקומות המקודשים ביותר לנצרות.
מידע כללי | |
---|---|
סוג | בזיליקה זוטרה |
על שם | הבשורה למרים |
מיקום | נצרת |
מדינה | ישראל |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1969 |
תאריך פתיחה רשמי | 1969 |
אדריכל | ג'ובאני מוציו |
סגנון אדריכלי | אדריכלות מודרנית |
מידות | |
רוחב | 27 מ' |
גובה | 49 מ' |
קואורדינטות | 32°42′08″N 35°17′52″E |
www | |
החפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום חשפו את שרידיהן של שלוש כנסיות קדומות, אשר ניצבו באתר זו אחר זו, ולמעשה שימש האתר כמקום פולחן כבר לפני זמנו של ישו. האתר שכן בדרומו של הכפר הקדום של נצרת, ונוסף על בתי התפילה, נחשפו בחפירות גם שרידים של מבני מגורים, בארות מים ואסמים.
המבנה הנוכחי תוכנן עבור משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית על ידי האדריכל האיטלקי ג'ובאני מוציו, והכנסייה נחנכה בשנת 1969. שותפו הישראלי של מוציו לתכנון הכנסייה היה האדריכל יצחק משה לבקוביץ, שהיה תלמידו של מוציו בפוליטכניקום בטורינו, עד שסיים את לימודיו בשנת 1940 ועלה לישראל. הבנייה התבצעה על ידי החברה הישראלית סולל בונה, והמהנדס הראשי היה אינג' שלמה לופטין (אלוף). הכנסייה ניכרת בכיפת חרוט אפורה וגדולה, שבראשה מנורה דמוית מגדלור, והיא המבנה הבולט בנצרת וסימן ההיכר הידוע ביותר שלה. במתחם שוכנים גם המנזר הפרנציסקני וכנסיית יוסף הקדוש.