אֶדוּאַרְד קֶלְווין קֶנְדְל (באנגלית: Edward Calvin Kendall; 8 במרץ 1886 – 4 במאי 1972) היה מדען אמריקאי, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1950, יחד עם פיליפ שוולטר הנץ' וטדאוס רייכשטיין, "על גילוי ההורמונים של בלוטת יותרת הכליה, המבנה שלהם, והשפעתם הביולוגית"[1]. בנוסף על כך, קנדל הוא המדען שזיהה לראשונה את הקורטיזון.
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
8 במרץ 1886 קונטיקט, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
4 במאי 1972 (בגיל 86) פרינסטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית |
| ענף מדעי | ביוכימיה |
| מקום מגורים |
נורווק, קונטיקט, קונטיקט  |
| מקום קבורה |
Oakwood Cemetery |
| מקום לימודים | אוניברסיטת קולומביה |
| מוסדות |
מאיו קליניק אוניברסיטת פרינסטון |
| פרסים והוקרה |
פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה פרס לסקר |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי הקורטיזון, חקר בלוטת יותרת הכליה | |
  | |
ביוגרפיה
קנדל נולד ב-8 במרץ 1886 בקונטיקט. הוא סיים את התואר הראשון במדעים בשנת 1908 באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1910 סיים קנדל את הדוקטורט בכימיה. בשנת 1914 הצטרף לצוות של קרן מאיו, רוצ'סטר, מינסוטה[2], ועסק בחקר בלוטת התריס.
המחקר החשוב ביותר של קנדל, היה בידוד קליפת האדרנל מהורמון הקורטיזון. יחד עם פיליפ שוולטר הנץ' הוא יישם את ההורמון בהצלחה בטיפול בדלקת מפרקים שגרונית (1948).
בשנת 1949 קיבל את פרס לסקר[3]. בנוסף על כך, הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד ממוסדות רבים ובהם: האוניברסיטה הלאומית של אירלנד, אוניברסיטת סינסינטי, אוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב, ויליאמס קולג', אוניברסיטת ייל ואוניברסיטת קולומביה.
קנדל פרש מעבודתו כראש חטיבת הביוכימיה של קרן מאיו בשנת 1951. קנדל שימש גם כראש המעבדה לביוכימיה שם משנת 1945 עד 1951[2]. לאחר מכן היה פרופסור אורח לכימיה באוניברסיטת פרינסטון[4].
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
