Loading AI tools
שחקן קולנוע ותיאטרון, במאי ומדבב ערבי-ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדיבּ ג'השאן (בערבית: أديب جهشان; נולד ב-23 בדצמבר 1943) הוא שחקן קולנוע ותיאטרון, במאי ומדבב ערבי-ישראלי. מייסדו של "תיאטרון אל-סאראייא" ביפו, ומנהלו האמנותי של התיאטרון הערבי-עברי ביפו, יחד עם גבי אלדור ויגאל עזרתי. בשנת 2012 סיים את תפקיד המנהל האמנותי ואת המינוי קיבל מוחמד בכרי.
לידה |
23 בדצמבר 1943 (בן 80) חיפה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | בית צבי |
פרסים והוקרה | פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה |
פרופיל ב-IMDb | |
ג'השאן נולד בחיפה למשפחה בת שמונה ילדים, ארבע בנות וארבעה בנים. לאחר שסיים 9 כיתות לימוד (התשיעית בבית ספר תיכון עברי), החל לעבוד כשוליה של נגר והצטרף לנוער העובד הערבי[1].
בשנת 1963 הצטרף לחוג דרמה בבית הגפן בהדרכתם של אריה אליאס ודוד ברגמן. לאחר מכן עבר ללמוד בבית צבי, תוך כדי שהוא מתפרנס משטיפת רצפות והדחת כלים במסעדות[1].
בסיום לימודיו הצטרף לתיאטרון העממי בנצרת, שם העלה בשיתוף עם הבמאי אנטואן סאלח את המחזות "האב" ו"משרתם של שני אדונים. במחזה השני ראו אותו מהנהלת תיאטרון חיפה והוא קיבל תפקיד קטן במחזה "מורד ומלך" מאת ישראל אלירז בבימוי ראובן מורגן, יומיים לפני שעלתה הצגת הבכורה[1], שנערכה בפברואר 1968[2]. אחר כך השתתף במחזה "סדום סיטי" מאת בנימין גלאי[3]. התפקיד השלישי שקיבל בתיאטרון חיפה היה כניצב, בנוסף סבל מיחס עוין בעקבות פעולת כראמה שהתרחשה כמה חודשים קודם, והוא החליט לעזוב ולהקים תיאטרון משלו יחד עם מספר חברים[4].
ג'השאן הקים וניהל בשנת 1968 את "אל מסרח אל־נהאד" ("התיאטרון העולה"), שהיה מורכב מקבוצה של כ-20 שחקנים חובבים והציג מחזות בשפה הערבית. הקבוצה העלתה תוך זמן קצר שורה של מחזות דרמה, מחזות אבסורד, אוונגרד, הצגות ילדים וסאטירות, ביניהם: "רומולוס הגדול" מאת פרידריך דירנמט[5], הטייפ האחרון של קראפ מאת סמואל בקט, "הספר של בגדאד" אלפרד פרג, ושני מחזות של הסופר המצרי מחמוד דיאב "הבית העתיק" ו"הסערה"[6]. התיאטרון פעל באופן מאולתר במקומות שונים, קיבל כתרומות תלבושות ותפאורות, והעלה מחזות בכפרים שקודם לא ראו תיאטרון מעולם[4]. באותן השנים החל ג'השאן גם להשתתף בתסכיתים בקול ישראל בערבית ובתוכניות בטלוויזיה בערבית.
בתחילת 1970, לאחר שהתיאטרון סבל מקשיים כספיים, הוא ביקש תמיכה רשמית וקיבל אישור לפעול בבית הגפן בחיפה[7]. לאחר שאחת מההצגות של התיאטרון, "הסערה", עלתה בהצלחה בתל אביב, מנכ"ל תיאטרון "הבימה" גבריאל צפרוני (שהכיר את ג'השאן מזמן לימודיו ב"בית צבי"), הודיע כי התיאטרון הלאומי יאמץ את תיאטרון "אל־נהאד" ויספק לו תמיכה וסיוע[8]. אך בפועל לא קרה דבר[4]. בספטמבר 1971, הוכר התיאטרון רשמית וקיבל תמיכה כספית מעיריית חיפה ומשרד החינוך[9]. ג'השאן גם קיבל מלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל להשתלמות בבימוי בלונדון[10].
בתחילת 1974 תיאטרון "אל־נהאד" עזב את החסות של "בית הגפן" בחיפה והחל לפעול באופן עצמאי[11]. ג'השאן הסביר שהסיבה לשינוי הייתה העובדה שבמסגרת "בית הגפן" כגוף ממסדי, התבקשו להופיע בהצגות בעזה ובגדה המערבית, כנציגי הממסד והם לא הסכימו[4]. התיאטרון המשיך לפעול עוד כמה שנים, ובסופו של דבר התפרק מחוסר אמצעים. הוא פעל בסך הכל 9 שנים, ושחקנים ערבים רבים התחילו בו את דרכם בהם: מכרם חורי, יוסף אבו ורדה, סוהיל חדאד וסלווה נקארה[4].
בשנת 1998 ייסד את תיאטרון אל-סאראייא" ביפו, ולאחר מכן פנה אל יגאל עזרתי וגבי אלדור עם חלומו להקים תיאטרון מקצועי ביפו, עיר מגוריו. זאת לאחר שצפה בהצגה "סמטת הכיסאות הלבנים", שהעלו אלדור ועזרתי, וזכתה בפרס הראשון בפסטיבל עכו. מאז לקח חלק בייסודו וניהולו האמנותי של התיאטרון הערבי-עברי ביפו שהוקם באותה השנה[12].
משחק:
בימוי:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.