Loading AI tools
יכולת או מיומנות של אדם לזהות, להעריך ולנהל את רגשותיו ואת רגשות האחר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אינטליגנציה רגשית היא יכולת או מיומנות של אדם לזהות, להעריך ולנהל את רגשותיו ואת רגשות האחר. לאינטליגנציה רגשית ישנן כמה הגדרות ודרכי מדידה שונות[1]. לחלק ממדדי האינטליגנציה הרגשית ישנם קשרים מתאמיים עם משתנים כמו הצלחה בלימודים[2] וביצועים בעבודה[3]. עם זאת, לא ברור מה גודל התרומה הייחודית של אינטליגנציה רגשית מעבר לזו של אינטליגנציה ואישיות[4].
המונח ״אינטליגנציה רגשית״ הוצג לראשונה בשנת 1964. במאה ה-20, ניסיונות להגדרת אינטליגנציה התמקדו בהיבטים הקוגניטיביים כגון זיכרון ופתרון בעיות, אולם מספר חוקרים החלו לזהות את חשיבות ההיבטים הלא קוגניטיביים ולהתייחס לכך בעבודותיהם. לדוגמה, אדוארד לי תורנדייק (1920) הציג את מושג "האינטליגנציה החברתית" אותה תיאר כמיומנות ההבנה והניהול של אנשים אחרים[5].
ב-1940, דייוויד וקסלר התייחס להשפעת הגורמים הלא-קוגניטיביים על התנהגות, וציין כי הניסיון לשרטט מודל לאינטליגנציה האנושית לא יהיה שלם ללא תיאור מקיף של גורמים אלו[6]. בדומה לכך, הווארד גארדנר (1975) בהציגו את תאוריית האינטליגנציות המרובות כלל בתוכן את האינטליגנציה האישית, המורכבת מרכיב תוך אישי ורכיב בין אישי[7]. לפיכך, ניתן לראות כי בהתפתחותו ההיסטורית של המונח המכנה המשותף של העוסקים בנושא הוא אמונה כי ההגדרות המקובלות לאינטליגנציה לוקות ביכולתן להסביר את תוצאות התנהגותנו באופן שלם.
האזכור המפורש הראשון של המונח אינטליגנציה רגשית מיוחס בדרך כלל לעבודת הדוקטורט של ווין פיין (Wayne Payne), "מחקר על רגש: פיתוח אינטליגנציה רגשית" (1985)[8]. מאחר שעבודה זו לא פורסמה, המונח הופיע בספרות המדעית לראשונה עם מאמרם של הפסיכולוגים ג'ון מאייר ופיטר סאלוביי שיצא לאור בשנת 1990 [9]. מחקרם של מאייר וסאלוביי חקר את ההבדלים הקיימים בין אנשים שונים ביכולת לזהות את הרגשות של עצמם ושל אנשים אחרים ולהתגבר על בעיות רגשיות. עבודתם של מאייר וסאלוביי הייתה עבודת מחקר אקדמית, והיא לא זכתה לפרסום רב מעבר לגבולות קהילת המחקר האקדמי.
בשנת 1995 המונח קיבל פרסום נרחב ועלה על סדר היום הציבורי, עם פרסומו של ספר בנושא שנכתב על ידי העיתונאי והפסיכולוג ד"ר דניאל גולמן[10]. ספרו של גולמן היה בעיקרו פרשנות לעבודתם של מאייר וסאלוביי בתוספת מקבץ אנקדוטות בנושא מבנה המוח. ספרו של גולדמן היה לרב מכר והפך את המונח "אינטליגנציה רגשית" לנחלת הכלל, בייחוד לאחר פרסום מאמר סקירה על הספר במגזין טיים[11].
מכיוון שהמונח התפתח מתוך גישות תאורטיות ופרקטיות שונות, הוא זכה להגדרות ושיטות מדידה מגוונות. ב-1990 סאלוביי ומאייר הציעו את ההגדרה: "יכולת האדם לנטר את רגשותיו ורגשות האחרים, להבחין בין רגשות שונים ולעשות שימוש במידע זה להכוונת חשיבתו ופעולותיו"[9]. לאחר פרסום הגדרה זו, הוצעו הגדרות נוספות, דבר שגרם לבלבול בנוגע למשמעות המושג. עד היום (2019) ההגדרות לא התייצבו וחוקרים בתחום ממשיכים ומעדכנים אף את הגדרותיהם הם[12]. עם זאת, ניתן לזהות 3 מודלים מרכזיים להגדרת ומדידת אינטליגנציה רגשית:
מאייר וסאלובי שואפים להגדיר את האינטליגנציה הרגשית במסגרת הקריטריונים המקובלים לאינטליגנציה חדשה. לפי המודל, אינטליגנציה רגשית משלבת את תחומי האינטליגנציה והרגשות על ידי התייחסות לרגשות כמקורות מידע שימושיים העוזרים לנו להבין ולנווט בסביבה החברתית[13]. במחקרי המשך שפרסמו, החוקרים עדכנו את הגדרתם המקורית ל:"היכולת לזהות רגשות, לעשות בהם שימוש ככלי עזר לחשיבה, להבין רגשות, ולווסתם באופן המקדם צמיחה אישית" [14]. המודל מציע כי אינטליגנציה רגשית מורכבת מארבע יכולות מובחנות:
כאמור, מודלים תאורטיים שונים הביאו לבניית כלי מדידה שונים של האינטליגנציה הרגשית. על אף חפיפה מסוימת בין כלי המדידה השונים, מרבית החוקרים מסכימים על כך שהם מודדים למעשה מבנים תאורטיים שונים. בבסיס המודל של סאלוביי ומאייר עמדה ההנחה שרגש הוא מידע שיש לעבד, כך שאינטליגנציה רגשית צריכה להיות חלק ממערך האינטליגנציות המסורתי. לפיכך מתודולוגיית הערכת אינטליגנציה רגשית על פי המודל מתבססת על מדדי ביצוע או יכולת בדומה למדידת אינטליגנציה מרחבית או כמותית. החוקרים פיתחו כלי מדידה מבוסס ביצוע –Mayer-Salovey-Caruso Emotional Intelligence Test) MSCEIT)[13].
ה –MSCEIT הוא סוללת מבחנים בת 40 דקות, המניבה ציונים בכל אחד מארבעת המרכיבים של המודל וציון כללי. יש אפשרות ציינון בהשוואה לתשובות מדגם מייצג, או דירוג מומחים, כלומר השוואה בין תשובות הנבדק לאלו של חוקרי רגשות. מבחן זה מנסה לענות על נקודות התורפה של מדדי דיווח עצמי, בכך שהוא מציג בעיות שיש לפתור, ולא מסתמך על אינטרוספקציה בלבד. עם זאת, בניגוד למבחני אינטליגנציה, התשובות אינן מדורגות באופן אובייקטיבי ויש אלמנט של מוסכמות חברתיות (פירוט על כך בהמשך).
במאמר משנת 2000, פטרידס ופרנהם[15] הציעו כי יש לעשות הבחנה עקרונית בין מודל היכולות למודל התכונות. אינטליגנציה רגשית תכונתית (המכונה גם חוללות עצמית רגשית, emotional self-efficacy) מוגדרת כמכלול של נטיות התנהגות ותפיסות עצמיות בנוגע ליכולת הפרט לזהות, לעבד ולעשות שימוש במידע רגשי. ההתייחסות לאינטליגנציה רגשית כאל תכונה מתבססת על הנחה שזהו פוטנציאל התנהגות שאינו בהכרח מתממש ברגע המדידה, ועל כן היא נמדדת באמצעות שאלוני דיווח עצמי, בניגוד למודל היכולות ששואף למדוד את הביטוי בפועל של נטיות התנהגות. לפיכך, החוקרים טוענים כי יש לחקור אינטליגנציה רגשית תכונתית במסגרת המחקר על אישיות (להבדיל מאינטליגנציה) [16]. ההתייחסות לאינטליגנציה רגשית כאל תכונת אישיות מוציאה אותה ממסגרת ההתייחסות של יכולת קוגניטיבית, ויש לכך השלכות מהותיות על ניסוח ההשערות ואופן בדיקתן[15].
במהלך הזמן פותחו מבחני דיווח עצמי רבים, בין היתר שאלון ה־TEIQue (Trait Emotional Intelligence Questionnaire) שהוצע כאופרציונליזציה למודל של פטרידס ופרנהם[17]. השאלון מורכב מ-15 תתי סולמות המאורגנים תחת ארבעה גורמים: רווחה אישית, שליטה עצמית, אמוציונאליות וחברותיות. מחקר שבחן את תכונותיו הפסיכומטריות של המבחן בקרב אוכלוסייה צרפתית, מצא תמיכה לכך שהמבחן אינו מודד אינטליגנציה אלא תכונות אישיות (לא נמצא מתאם עם מבחן חשיבה לא מילולית, בעוד שנמצא קשר בין ציוני המבחן לממדי אישיות- אופטימיות, פתיחות, מוכוונות)[18].
מודלים אלה מכונים "מודלים מעורבים" מכיוון שהגדרתם את המושג מכילה הן יכולות קוגניטיביות והן תכונות אישיות, והיא מתייחסת לשילוב ביניהן כהכרחי להגדלת רווחתו האישית של הפרט.
לפי גישה זו, אינטליגנציה רגשית-חברתית היא מכלול תכונות רגשיות וחברתיות הקובעות באיזו אפקטיביות אנו מבינים את עצמנו ואחרים, מביעים את עצמנו, מתקשרים עם אחרים ומתמודדים עם דרישות היומיום[6]. המודל מציע חמישה גורמי על:
בר און סבור כי אינטליגנציה רגשית מתפתחת במהלך הזמן, וניתן לשפרה באמצעות אימון מתאים[6]. על פי המודל, אנשים בעלי מנת משכל רגשית גבוהה יצליחו להתמודד טוב יותר עם דרישות ולחצי הסביבה, מכיוון שאינטליגנציה קוגניטיבית ואינטליגנציה רגשית תורמות באופן שווה לאינטליגנציה הכללית של האדם, שיכולה להצביע על פוטנציאל ההצלחה בחיים[6].
ראובן בר און (2006) פיתח את מדד האינטליגנציה הרגשית הראשון שעשה שימוש במונח "מנת משכל רגשית" (Emotional Quotient). המדד נקרא Emotional Quotient Inventory (EQ-i; Bar-On, 1997). זהו מדד דיווח עצמי המעריך את חמשת המרכיבים שהוצעו על ידי המודל התאורטי. על פי בר און, מטרת המבחן אינה למדוד תכונות אישיות או יכולת קוגניטיבית, אלא להעריך את יכולתו של האדם להתמודדות מוצלחת עם דרישות הסביבה[6].
המודל הראשון שהוצע על ידי דניאל גולמן[10] הכיל חמישה מרכיבים:
על פי גולמן, המיומנויות הללו קשורות אחת לשנייה באופן היררכי: יש צורך ביכולת לזהות רגשות על מנת להשיג שליטה רגשית. אחד האספקטים של שליטה רגשית הוא היכולת להגיע למצב רגשי המעודד דחף להישגיות. שלוש היכולות הללו, כשהן מכוונות כלפי אנשים אחרים, מאפשרות לקרוא ולהשפיע באופן חיובי על רגשות הזולת, וכל ארבע היכולות הללו מגבירות את היכולת לפתח ולשמור על מערכת יחסים בין אישית. בספרו טען גולמן כי האינטליגנציה הרגשית לא נופלת בחשיבותה מהשכלית ומי שלוקה בה, מסתגל פחות טוב לסביבתו, עלול לחוות קשיי תפקוד מבחינה חברתית ואף פגיעה בקריירה.
ב-1998 גולמן פרסם ספר נוסף, בו הציע מודל אינטליגנציה רגשית שנוצר על מנת לנסות לנבא אפקטיביות והצלחה אישית במקומות עבודה ובארגונים[20]. המודל מבוסס על מספר מיומנויות שזוהו במחקריו כמאפיינים את העובדים המצליחים ביותר ומציע ארבעה ממדים: מודעות עצמית, מודעות חברתית, ניהול עצמי וניהול יחסים. לפי גולמן כל אחת מהמיומנויות הרגשיות מהווה בסיס לפיתוח יכולות נלמדות אחרות חיוניות בארגון. אלו מיומנויות נלמדות ולא מולדות, שניתן לטפח ולפתח. גולמן מציע כי האדם נולד כשברשותו אינטליגנציה רגשית כללית, הקובעת את גבולות הפוטנציאל שלו ללמידת המיומנויות הרגשיות הספציפיות[21].
על מנת להעריך את המיומנויות נעשה שימוש במתודולוגיית 360 ודיווחים עצמיים, ופותח כלי מדידה – (Emotional Competence Inventory 2.0 (ECI, שנועד למקומות עבודה וארגונים. כלי מדידה זה מכיל שני סוגי הערכה אפשריים: דיווח עצמי והערכה על ידי מדרג חיצוני כגון עמיתים או מנהלים. המבחן מודד 20 מיומנויות, המאורגנות בהתאם לארבעת הממדים שהמודל מציע. ציינון המבחן מניב שני דירוגים לכל מיומנות – דירוג עצמי ודירוג על ידי אחרים[21].
הביקורת על המושג "אינטליגנציה רגשית" מכוונת לשלושה היבטים עיקריים: ביקורת תאורטית על מהות המושג, ביקורת מתודולוגית על מדידתה, וביקורת אמפירית לגבי תרומתה לניבוי משתנים אחרים.
ברמה האקדמית, הועלו מספר טיעונים כנגד הבסיס התאורטי של המושג "אינטליגנציה רגשית".
אף על פי שהתחום הקרוי "אינטליגנציה רגשית" הניב אפיקי מחקר רבים, ביקורות רבות הופנו על ידי הקהיליה המדעית לפרשנות הפופולרית המקודמת על ידי גולמן וגורמים מסחריים אחרים. בעוד שה"זרם האקדמי" נזהר בהסקת מסקנות אודות כוחה הניבויי של האינטליגנציה הרגשית, ב"זרם המסחרי" נטענו טענות רבות שאינן מגובות על ידי מחקרים מדעיים[28]. לדוגמה, בספרו מ-1998 גולמן טוען כי "המנהיגים האפקטיביים ביותר דומים במובן חשוב אחד: כולם בעלי רמה גבוהה של מה שמכונה אינטליגנציה רגשית... אינטליגנציה רגשית היא תנאי בל יעבור למנהיגות." לאנדי (2005) מוסיף ומזכיר כי הנתונים הגולמיים עליהם מתבססות כביכול טענות אלו, מוחזקים במאגרי מידע קנייניים, ועל כן אינם נגישים לחוקרים בלתי תלויים לצורך ניתוח ושחזור הממצאים, ואין אפשרות כלל לבחון את אמינות ההכרזות הנעשות על בסיסם[28].
למעשה, על פי לאנדי (2005) טרם הוכח כי לאינטליגנציה רגשית יכולת ניבוי להצלחה בלימודים ובעבודה, מעבר לניבוי שניתן להשיג כבר באמצעות מבחני IQ ומבחני אישיות. לאנדי גורס כי במחקרים בהם נמצאה תוספת משמעותית ליכולת הניבוי, הסיבה לכך היא בעיה במערך המחקר – המחקרים הללו משווים את יכולת הניבוי של אינטליגנציה רגשית לזו של מדדי אינטליגנציה או מדדי אישיות, ואף פעם לא לשניהם במקביל.
מחקרים שבדקו אינטליגנציה רגשית וביצועים במילוי דרישות תפקיד בעבודה מראים ממצאים מעורבים: בחלק מהמחקרים נמצא קשר חיובי ובחלקם לא נמצא קשר, או נמצא קשר שאינו עקבי. סקירת המחקרים הובילה את החוקרים קוטה ומיינרס (2006)[29] להציע הצעה של מודל מפצה בין אינטליגנציה רגשית לבין אינטליגנציה קוגניטיבית, באופן שבו הקשר שבין ביצועים בעבודה לבין אינטליגנציה רגשית הופך לחיובי יותר ככל שרמת האינטליגנציה הקוגניטיבית של האדם יורדת. תוצאות המחקר שלהם הראו אכן כי קיים יחס מפצה: מועסקים עם IQ נמוך מבצעים טוב יותר ומעורבים בהתנהגות אזרחית כלפי הארגון בתדירות גבוהה יותר, ככל שה-EQ שלהם גבוה יותר. תוצאות אלה ניתן להסביר בכמה אופנים: - ייתכן והמועסקים הגבוהים ב-EQ והנמוכים ב-IQ קוראים את ההתנהגות של הסובבים אותם, דבר המשפר את התיאום ואת התפקוד הבינאישי וכך מעלה את ביצוע העבודה. - ייתכן ואותם מועסקים מביעים יותר רגשות כנים, וכך הם בונים מערכות יחסים חזקות יותר, וזוכים ליותר הנחיות ותמיכה חברתית וכך מעלים את ביצוע העבודה. - או שאולי הם מצליחים לנהל טוב יותר את הרגשות שלהם עצמם, ובאופן זה מעלים את ביצועי העבודה.
מכל מקום, מחקר זה מראה כי ארגונים יכולים להצליח גם אם הם מושכים אליהם ומצליחים לשמור על מועסקים שהם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה. בנוסף, מחקר זה מראה כי מעבר לדיון לגבי הגדרת האינטליגנציה הרגשית ומקומה ביחס לאינטליגנציה הקוגניטיבית, יכולים להתקיים בין שני סוגי היכולות הללו קשרים מורכבים. ישנה צפייה כי מחקר עתידי ימצא את הקשר בין אינטליגנציה רגשית לקוגניטיבית.
כאשר מורים בבתי הספר משלבים בתוכנית הלימודים גם לימודי חברה והבעת רגשות, להתנהגותם של התלמידים ולציונם תהיה השתפרות משמעותית (הרפז, 2007, ולטר וסט, 2013). במחקרים שנערכו נמצא כי קיים קשר בין מחוננים ללא מחוננים ברמת האינטליגנציה הרגשית. צעירים בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה, הם בסבירות גבוהה יותר מאחרים לתפקוד לימודי טוב יותר בבית הספר. בפועל, האינטליגנציה הרגשית גבוהה יותר בקרב המחוננים, אך כאשר נתבקשו להעיד על עצמם היא נמצאה דווקא נמוכה יותר (שני-צינוביץ' וזיידנר, 2002).
בנוסף, בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה הם בסבירות גבוהה יותר מאחרים לחוות בריאות נפשית, הסתגלות חברתית ותפקוד אקדמאי טוב.
לעומת זאת, בעלי אינטליגנציה רגשית נמוכה, יגיעו להישגים אקדמאים נמוכים, אלימות, שימוש בסמים ובאלכוהול, דיכאון וחרדה.
לאינטליגנציה רגשית יש יכולת לתת לאדם פתרונות להתמודד עם הרבה סוגים של משברים בחייו האישיים והחיצונים, כלכלי וחברתי (אלפמבוים, 2010). אף על פי שאינטליגנציה רגשית היא יכולת מולדת, יש הטוענים כי ניתן לשפרה על ידי מתן אפשרויות הבעה רגשית לילדים בגיל הרך. ניתן להראות להם שגם מבוגרים מרגישים, לתת לגיטימציה להבעת רגשות, ולפתח אצלם מודעות לרגשות הזולת[30]. דרך נוספת היא השמעת סיפורים ושירים התורמים לטיפוח הרגשי, ועוזרים בזיהוי ובהבנת התהליכים הרגשיים אצלם ואצל זולתם. בתוך כך, נוצרת אצל הילדים מודעות להבחנה בין הרגש לבין מעשה, שעליו לקבל אחריות על עשייתו. בכך מתבהרים לילדים כללים וגבולות התנהגות (מורשת, 2006).
בנוסף במחקר מודל הפינות שנעשה באניברסיטאת אוקספורד בשנת 2012 על ידי נוירולוגים ופסיכולוגים ביניהם סטיבן אשר נמצא כי ילד בגיל ההתפתחות (6–10) שבילדות הועמד כעונש עם הראש לכיוון פינת החדר יגדל להיות עם אנטיליגנציה רגשית פחותה ויפעל בדרכי אלימות וחתירה אגרסיבית למטרה מבלי להתחשב ברצונות הקרובים אליו לעומת ילד שהועמד כעונש עם הגב לכיוון הפינה שעליו אין השפעות, זאת כנראה כיוון שהחוויה כאשר ילדי הכיתה ראו את אותו ילד והוא לא היה יכול לראות אותם נצרבה עמוק יותר בזיכרון הילד והוא ימנע בכל מחיר מלהגיע לסיטואציה דומה[דרוש מקור].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.