אליפות אירופה בכדורגל
טורניר כדורגל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליפות אירופה בכדורגל (באנגלית: UEFA European Championship), או היורו (UEFA Euros) בשמה הנפוץ, היא תחרות הכדורגל המרכזית לנבחרות לאומיות המאורגנת על ידי אופ"א, הקונפדרציה האירופית לכדורגל. האליפות נערכה לראשונה ב-1960 ומאז מתקיימת פעם בארבע שנים. שמה המקורי היה "גביע אירופה לאומות". האליפות האחרונה נערכה ב-14 ביוני עד 14 ביולי 2024, בגרמניה והטורניר הבא, יורו 2028 ייחל ב-15 ביוני עד 15 ביולי 2028.
 | |
| ענף |
כדורגל  |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
6 ביולי 1960 |
| ארגון מפעיל | איגוד התאחדויות הכדורגל האירופיות (UEFA) |
| מספר מתמודדים |
53 (מוקדמות) 24 (טורניר גמר) |
| עיר מארחת |
אירופה |
| יבשת | אירופה |
| שמות קודמים | גביע אירופה לאומות |
| זוכה |
 ספרד (2024), זכייה רביעית |
| הכי הרבה זכיות |
ספרד (4) |
|
www | |
| קואורדינטות | 48°41′27″N 9°08′26″E |
 | |
  | |
תחילת קיום התחרויות
הרעיון להקמת טורניר אליפות למדינות באירופה עלה ב-1927, על ידי הנרי דלוניי, חבר בוועד המנהל של פיפ"א ולימים המזכיר הכללי הראשון של אופ"א. אך רק ב-1958, כ-4 שנים לאחר הקמת ארגון אופ"א (ו-4 שנים לאחר מותו של דלוניי שהגביע הזוכה נקרא על שמו ולזכרו), החל שלב המוקדמות של הטורניר הראשון בו השתתפו 17 נבחרות, אשר מתוכן עלו לטורניר הגמר שנערך בצרפת 4 נבחרות. בטורניר הראשון זכתה נבחרת ברית המועצות שניצחה 1-2 את יוגוסלביה בגמר שנערך בפריז. ספרד פרשה מן התחרות בגלל מחאות פוליטיות. מתוך 17 המשתתפות בלטו בהיעדרן נבחרות חזקות מאוד כמו אנגליה, הולנד, מערב גרמניה ואיטליה.
הטורניר הבא נערך ב-1964 בספרד, ומספר הנבחרות עלה ל-29. מערב גרמניה נעדרה שוב, יוון פרשה מהתחרות לאחר שהוגרלה נגד אלבניה, איתה הייתה במלחמה באותה עת. בגמר שנערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו שבמדריד, גברה המארחת ספרד על האלופה המכהנת ברית המועצות 1-2.
מבנה האליפות נשמר כפי שהוא גם בטורניר שהתקיים באיטליה ב-1968, בהשתתפות 31 נבחרות מהשלבים המוקדמים. בטורניר זה הוכנס לראשונה עקרון הכרעת תיקו בהטלת מטבע. כך הוכרע שאיטליה תעלה לגמר אחרי משחק חצי הגמר נגד ברית המועצות. לעומת זאת, לאחר שגם משחק הגמר בו נפגשו איטליה ויוגוסלביה הסתיים בתיקו 1-1, לא הוטל מטבע, אלא הקבוצות קיימו ביניהן גמר חוזר, בו נצחה איטליה 0-2.
בלגיה אירחה את הטורניר הבא ב-1972, בו זכתה נבחרת גרמניה המערבית, לאחר שניצחה את ברית המועצות 0-3 בגמר שהתקיים באצטדיון הייזל שבבריסל בגמר, משערים של גרד מילר (צמד) והרברט וימר. נבחרת גרמניה שזכתה במונדיאל 1974 כללה שחקנים רבים שזכו ביורו 1972.
יורו 1976 ביוגוסלביה היה האחרון בו 4 נבחרות בלבד השתתפו בטורניר נוקאאוט הגמר, וגם האחרון בו המארחת הייתה חייבת להשתתף. בטורניר זה נכנס עקרון הכרעת תיקו באמצעות דו-קרב בעיטות עונשין מ-11 מטר. בגמר ניצחה צ'כוסלובקיה את מערב גרמניה, 3-5. במהלך דו-קרב בעיטות העונשין הוחמץ פנדל על ידי אולי הנס מנבחרת גרמניה, ואילו הצ'כוסלובקי אנטונין פננקה הבקיע את הפנדל המכריע.
הרחבה ל-8 נבחרות
תחרות הגמר הורחבה ל-8 קבוצות ביורו 1980, שנערך פעם נוספת באיטליה. טורניר זה כלל שלב בתים, של 4 קבוצות בכל בית. המנצחת מכל בית עלתה ישירות למשחק הגמר, שנערך בסטאדיו אולימפיקו שברומא, בעוד שתי הסגניות בבתים התמודדו על המקום השלישי. נבחרת מערב גרמניה זכתה בפעם השנייה לאחר שניצחה את בלגיה 1–2, בזכות 2 שערים של הורסט רובש, כאשר השער השני הובקע שתי דקות לסיום הזמן החוקי במחצית השנייה, בנגיחה של רובש מקרן של קרל היינץ רומניגה שבישל, לאחר שער שוויון של הבלגים.
נבחרת צרפת זכתה בפעם הראשונה כשאירחה את הטורניר הבא ביורו 1984, כשקפטן הנבחרת מישל פלאטיני הבקיע 9 שערים ב-5 משחקים, בהם השער הראשון בניצחון 2–0 על ספרד במשחק הגמר. פורמט התחרות השתנה שוב כאשר שתי המובילות בכל בית בשלב הבתים עלו לשלב חצי הגמר בהצלבה (במקום שהראשונות בבית יעלו ישירות למשחק הגמר), המשחק על המקום השלישי לא התקיים.
את יורו 1988 אירחה גרמניה המערבית, אך הפסידה 1–2 בחצי הגמר ליריבה המסורתית שלה הולנד. במשחק הגמר ניצחה הולנד את ברית המועצות 2–0 באצטדיון האולימפי שבמינכן. היה זה המשחק השני בטורניר בו נפגשו שתי הקבוצות, לאחר שבשלב הבתים ניצחה ברית המועצות את הולנד 1–0 שסיימה שנייה. במשחק הגמר הבקיע מרקו ואן באסטן את אחד השערים, שער שנחשב לוירטואוזי ומרהיב בבעיטת וולה מהאוויר מעל השוער, והוא נכנס לתודעת הכדורגל כאחד השערים הזכורים בהיסטוריה, במיוחד במשחקי הגמר של הטורנירים הגדולים.
יורו 1992 נערך בשוודיה, בו ניצחה נבחרת דנמרק, שנחשבה לנחותה מאוד בהשוואה למתמודדות. דנמרק הגיעה לטורניר הגמר רק בגלל החלטת אופ"א שלא לאפשר ליוגוסלביה להשתתף, עקב מלחמות יוגוסלביה שהתחוללה באותה עת וכללה מספר מדינות המהוות את הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה שנלחמו ביניהן. הדנים שסיימו במקום השני בבתים אחרי השוודים והפסידו להם בשלב הבתים, ניצחו בחצי הגמר 4–5 את הולנד החזקה בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר 2-2 בתום הארכה, ובגמר ניצחו 0–2 את גרמניה, אלופת העולם באותה עת, משערים של ג'ון ינסן וקים וילפורט. היה זה הטורניר הראשון בו לקחה חלק גרמניה בתור גרמניה המאוחדת (לאחר נפילת חומת ברלין), וגם הטורניר הראשון בו הודפסו שמות השחקנים בצד האחורי על מדי הנבחרות.
הרחבה ל-16 נבחרות
אנגליה אירחה את יורו 1996 (הטורניר הראשון שבו התחרות נקראה "יורו"), ומספר הקבוצות בטורניר הגמר (לאחר המוקדמות) הוגדל ל-16. המארחים האנגלים, בשחזור טראגי מבחינתם למונדיאל 1990, הודחו בחצי הגמר בדו-קרב בעיטות עונשין על ידי גרמניה, שהמשיכה לגמר שם ניצחה 1–2 את צ'כיה (שנוצרה זה מכבר לאחר פירוק צ'כוסלובקיה ב-1993). במשחק הגמר נכבש בפעם הראשונה שער זהב בהארכה בטורניר גדול, כאשר אוליבר בירהוף כבש את השער המנצח שסיים את המשחק בדקה ה-95. הייתה זו זכייתה הראשונה של גרמניה בתואר בתור גרמניה המאוחדת.
יורו 2000 היה הטורניר הראשון שהתפרש על פני 2 מדינות מארחות: הולנד ובלגיה. צרפת שזכתה במונדיאל 1998, הייתה הפייבוריטית לזכייה בתואר, ומילאה אחר הציפיות כשניצחה 1–2 את איטליה בגמר דרמטי במיוחד, כאשר את שער השוויון כבש סילבן וילטור בדקה ה-93 בתוספת הזמן של המשחק, ואת שער הזהב המנצח בהארכה כבש דויד טרזגה בדקה ה-103.
יורו 2004, בדומה ליורו 1992, סיפק הפתעה גדולה כאשר נבחרת יוון, שעד אז העפילה פעם אחת לטורניר מונדיאל (ב-1994) ופעם אחת לטורניר היורו (ב-1980), הצליחה לזכות ביורו לאחר שניצחה את המארחת פורטוגל 1-0 בגמר משערו של אנגלוס חריסטיאס בדקה ה-57 של המשחק. לפני הטורניר יחס ההימורים שיוון תזכה בו היה 1–150 (השני הכי גרוע אחרי לטביה). בדרכה לגמר הדיחה יוון את מחזיקת הגביע צרפת, וגם את צ'כיה בשער כסף (שהחליף את חוק שער הזהב ב-2003, שיטה שננטשה גם היא, מיד אחרי הטורניר).
הטורניר הבא ב-2008, סימן את הפעם השנייה בו שתי מדינות מארחות את הטורניר (בדומה ליורו 2000), שהתקיים באוסטריה ושווייץ וגביע בעיצוב חדשני הוענק לזוכה. גמר היורו התקיים ב-29 ביוני 2008 בין גרמניה לספרד באצטדיון ארנסט האפל שבווינה, ונגמר בניצחון 0–1 לספרדים עם שער של פרננדו טורס בדקה ה-33. זו הייתה הזכייה הראשונה של הספרדים ביורו מאז טורניר 1964. ספרד הבקיעה הכי הרבה שערים בטורניר עם 12 שערים, ושחקנה דויד וייה היה מלך השערים של הטורניר. בנוסף שחקן הנבחרת צ'אבי זכה בתואר השחקן המצטיין של היורו, ותשעה משחקניה של ספרד נבחרו לנבחרת הטורניר.
יורו 2012 התקיים בפולין ואוקראינה. ספרד הביסה בגמר 0–4 את איטליה, והפכה לנבחרת הראשונה שהצליחה להגן על התואר (לזכות פעמיים ברצף), והנבחרת הראשונה שהצליחה לזכות ב-3 טורנירים בין-לאומיים ברצף (יורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012). שחקנה פרננדו טורס, שכבש גם בגמר לפני כן, הפך לשחקן הראשון שכבש ב-2 גמרים אירופאים ברצף. טורניר בלט גם באופן בו נכבשו השערים, כאשר 26 מתוך 76 שערי הטורניר נכבשו בנגיחת ראש, והיה לטורניר שבו נכבשו הכי הרבה שערים בנגיחה. שער חוקי של נבחרת אנגליה נגד אוקראינה, שלא אושר מפאת חוסר יכולת של השופטים לזהות שהכדור עבר את קו השער (שנצפה בבירור בשידורים חוזרים), האיץ את הכנסת טכנולוגיית קו השער לשימוש, כאשר נשיא פיפא באותה עת, ספ בלאטר, הכריז כי "טכנולוגיית קו השער איננה אלטרנטיבה אלא צורך", למרות התנגדותו רבת השנים להכנסה של טכנולוגיה זו.
הרחבה ל-24 נבחרות
ב-2007, הציעו התאחדויות הכדורגל של אירלנד וסקוטלנד להרחיב את טורניר הגמר, הצעה שאושרה לאחר מכן בוועדת פיפא בספטמבר 2008. מתוך 54 המדינות החברות באופ"א, רק שלוש חברות שכללו את אנגליה וגרמניה התנגדו להצעת ההרחבה. ב-28 במאי 2010 הצהירה אופ"א כי יורו 2016 יתקיים בצרפת (שניצחה את הצעות האירוח של טורקיה ואיטליה). הטורניר היה הראשון בו השתתפו בטורניר הגמר אחרי המוקדמות – 24 נבחרות (כאשר בפעם הראשונה עלו שתי הראשונות בבתים של טורניר המוקדמות ליורו והשלישית הלכה להצלבה). היה זה הפעם השלישית בה אירחה את הטורניר צרפת. נבחרת פורטוגל בהנהגתו של כריסטיאנו רונאלדו, שסיימה רק במקום השלישי בשלב הבתים אחרי הונגריה ואיסלנד, זכתה בטורניר אחרי ניצחון בגמר 0–1 על המארחת הפייבוריטית, משערו המפתיע של השחקן המחליף אדר בדקה ה-109 בזמן הארכה. בדרך לגמר ניצחה פורטוגל בשמינית את קרואטיה בגול בהארכה, ברבע את פולין בדו-קרב פנדלים לאחר 1-1 בתום הארכה, ובחצי את ויילס 2-0. כך יצא ששלושה מתוך ארבעת משחקיה בשלבי הנוק אאוט נגמרו רק בתום 120 דקות. הייתה זו הפעם הראשונה בה זכתה נבחרת פורטוגל בטורניר גדול (יורו או מונדיאל).
לטורניר הבא, יורו 2020, הוגשו שלוש הצעות לאירוח: הצעה של טורקיה, הצעה משותפת של אירלנד סקוטלנד ו-ויילס, והצעה משותפת של גאורגיה ואזרבייג'ן. בדצמבר 2012, הכריזה אופ"א כי לראשונה, הטורניר ישוחק ב-12 ערים בשלל מדינות באירופה, כאשר משחק הגמר יערך בלונדון שבאנגליה. הערים המארחות הוכרזו על ידי אופ"א ב-19 בספטמבר 2014 וכללו, מלבד לונדון שבאנגליה את: באקו (אזרבייג'ן), קופנהגן (דנמרק), מינכן (גרמניה), בודפשט (הונגריה), רומא (איטליה), אמסטרדם (הולנד), דבלין (אירלנד), בוקרשט (רומניה), סנקט פטרבורג (רוסיה), גלאזגו (סקוטלנד) ובילבאו (ספרד). בריסל שתוכננה לארח ביורו, הוסרה מרשימת המארחות ב-2017 עקב עיכובים בבניית אצטדיון חדש שיועד לטורניר, "היורוסטאדיום". ב-17 במרץ 2020 הודיעה אופ"א רשמית כי טורניר היורו נדחה עקב התפרצות נגיף הקורונה באירופה, ונדחה בשנה לתאריכים ה-11 ביוני ועד ה-11 ביולי 2021. הטורניר נדחה על מנת להוריד את הלחץ מהשירותים הציבוריים שהיו כמעט תחת קריסה בגלל הנגיף, ולתת למדינות באירופה זמן להשלים את הליגות המקומיות שהופסקו גם הן בעקבות המגפה. ביורו 2020, שהתקיים בשנת 2021 בעקבות מגפת הקורונה, קרתה תקרית במשחק של פינלנד מול דנמרק, לקראת סוף המחצית הראשונה של המשחק התמוטט שחקנה של נבחרת דנמרק, כריסטיאן אריקסן, ופונה מהמגרש לבית החולים. לבסוף המשחק התחדש ופינלנד ניצחה במשחקה הראשון באליפות אירופה 0–1.
באליפויות הראשונות, מיורו 1960 עד ליורו 1976 השתתפו בטורניר הגמר ארבע נבחרות במתכונת פיינל פור. מיורו 1980 עד ליורו 1992 השתתפו בטורניר הגמר שמונה נבחרות. בשלב הראשון חולקו הנבחרות ל-2 בתים בהן כל נבחרת שיחקה פעם אחת עם שאר החברות בבית. 2 הנבחרות הראשונות בכל בית עלו לשלב חצי הגמר. החל מיורו 1996 הונהגה מתכונת בה משתתפות בטורניר הגמר 16 נבחרות. החל מיורו 2016 משתתפות בטורניר הגמר 24 נבחרות.[1]
שלב המוקדמות עבר מספר רב של שינויים. ביורו 1960 ו-1964 מוקדמות הטורניר היו בשיטת נוקאאוט כשכל שלב כלל צמד משחקים בשיטת בית וחוץ. מ-יורו 1968 עד יורו 1976 המוקדמות היו בשלב הראשון בשיטת ליגה של 8 בתים, כשמקום ראשון בכל בית עלה לשלב רבע הגמר של הטורניר, אשר התקיים בשיטת נוקאאוט הכולל משחקי בית וחוץ. מיורו 1980 עד יורו 1992 שלב המוקדמות התקיים בשיטת ליגה של 7 בתים, כשמקום ראשון בכל בית העפיל לטורניר הגמר יחד עם המדינה המארחת אשר העפילה אוטומטית. מיורו 1996 עד יורו 2004 המוקדמות היו ברובן בשיטת הבתים בתוספת משחקי פלייאוף בהם השתתפו הנבחרות שסיימו במקום השני בבתים. ביורו 2008 המוקדמות היו במתכונת ליגה של 7 בתים, כששני המקומות הראשונים בכל בית עלו ישירות לטורניר הגמר בנוסף לשתי המדינות המארחות.
החל מיורו 1980 הנבחרת או הנבחרות המארחות את טורניר הגמר מעפילות אליו אוטומטית. הנבחרת הזוכה אינה מקבלת כרטיס אוטומטי לטורניר הגמר.
שלב המוקדמות
הנבחרות המשתתפות במוקדמות אליפות אירופה מחולקות לקבוצות דירוג בעזרת שיטת הדירוג של אופ"א. בכל בית בשלב המוקדמות מוגרלת נבחרת אחת מכל קבוצת דירוג, כך שאין שתי נבחרות בעלות אותו הדירוג בבית אחד. מכיוון שמספר הנבחרות המשתתפות בטורניר אינו מתחלק במספר הבתים, מספר בתים יכילו נבחרת אחת יותר מבבתים אחרים. כל בית עורך תחרות פנימית במבנה ליגה, כאשר הנבחרות המסיימות בשני המקומות הראשונים עולות לטורניר הגמר.
מיקום הנבחרות בכל בית נקבע לפי מספר הנקודות אשר כל נבחרת צברה במהלך שלב המוקדמות. אם שתי נבחרות או יותר בעלות ניקוד זהה, מקומם נקבע לפי השיטה הבאה:
- מספר הנקודות אשר כל נבחרת צברה בבית פנימי המורכב מהקבוצות בעלות הניקוד הזהה,
- הפרש השערים נגד הנבחרות בעלות הניקוד הזהה,
- מספר השערים אשר נכבשו נגד הנבחרות בעלות הניקוד הזהה,
- מספר שערי החוץ אשר נכבשו נגד הנבחרות בעלות הניקוד הזהה,
- הפרש השערים הכולל,
- מספר השערים הכולל,
- מספר שערי החוץ הכולל,
- ניקוד לפי שיטת דירוג המשחק ההוגן של אופ"א,
- הגרלה.
שלב המוקדמות מתחיל בסתיו שאחרי טורניר גביע העולם, כשנתיים לפני טורניר הגמר של אליפות אירופה.
טורניר הגמר
24 הנבחרות אשר עלו לטורניר הגמר מחולקות ל-6 בתים. בכל אחד מהבתים משחקות הנבחרות 3 משחקים, משחק אחד נגד כל אחת מהנבחרות בבית. שתי הנבחרות המסיימות במקומות הראשונים (מקום ראשון ומקום שני), עולות לשלב הנוקאאוט של הטורניר, וכך גם 4 הנבחרות מהמקום השלישי עם המאזן הטוב ביותר.
שלב הנוקאאוט מורכב מארבעה שלבים: שמינית גמר, רבע גמר, חצי גמר וגמר. מבנה המשחקים נקבע מראש בהגרלה לפי הנבחרות שניצחו בשלבים הקודמים. בכל אחד מהשלבים משחקות הנבחרות משחק אחד נגד נבחרת אחרת, והמנצחת עולה לשלב הבא. המפסידות בשלב חצי הגמר ישחקו משחק נוסף על המקום השלישי (המשחק על המקום השלישי בוטל לאחר יורו 1980). שתי המנצחות בשלב חצי הגמר ישחקו זו מול זו במשחק הגמר שיכריע מי היא אלופת אירופה.
הנבחרת הזוכה באליפות אירופה מקבלת את "גביע הנרי דלוניי", על שמו של המזכיר הכללי הראשון של אופ"א והוגה אליפות אירופה בכדורגל, אשר כבר ב-1927 הציע לפיפ"א להקים טורניר אליפות למדינות באירופה. הגביע נוצר על ידי ארתור ברטראנד בפריז בשנת 1960. הנבחרת הזוכה מחזיקה בגביע למשך 4 שנים, עד לטורניר אליפות אירופה הבא, אשר בו יועבר הגביע לנבחרת הזוכה. ב-2008 חודש הגביע, וזוכות העבר נחרטו על גבו.
- מאז 1980 לא נערך משחק על המקום השלישי. מפסידות חצאי הגמר מסודרות בסדר אלפביתי.
- נדחה לשנת 2021 עקב התפרצות מגפת הקורונה באירופה.
- כולל את
אנגליה, 
צפון אירלנד, 
סקוטלנד, ו
ויילס
36 נבחרות שונות[2] השתתפו בטורניר הגמר לפחות פעם אחת, מתוכן 13 נבחרות הופיעו במעמד הגמר ו-10 זכו בטורניר. ספרד היא שיאנית הזכיות, וגרמניה היא שיאנית ההופעות בטורניר הגמר ובהשתתפות בגמרי הטורניר.
| נבחרת | הופעות | זכיות | סגנויות | חצי גמר |
|---|---|---|---|---|
| ספרד | 12 | 4 (1964, 2008, 2012, 2024) | 1 (1984) | 1 (2020) |
 גרמניה | 14 | 3 (1972, 1980, 1996) | 3 (1976, 1992, 2008) | 3 (1988, 2012, 2016) |
 איטליה | 11 | 2 (1968, 2020) | 2 (2000, 2012) | 2 (1980, 1988) |
 צרפת | 11 | 2 (1984, 2000) | 1 (2016) | 3 (1960, 1996, 2024) |
 רוסיה | 13 | 1 (1960) | 3 (1964, 1972, 1988) | 2 (1968), (2008) |
 צ'כיה | 11 | 1 (1976) | 1 (1996) | 3 (1960, 1980, 2004) |
 פורטוגל | 9 | 1 (2016) | 1 (2004) | 3 (1984, 2000, 2012) |
 הולנד | 11 | 1 (1988) | - | 5 (1976, 1992, 2000, 2004, 2024) |
 דנמרק | 10 | 1 (1992) | - | 3 (1964, 1984, 2020) |
 יוון | 4 | 1 (2004) | - | - |
 אנגליה | 11 | - | 2 (2020, 2024) | 2 (1968, 1996) |
 סרביה[3] | 6 | - | 2 (1960, 1968) | 1 (1976) |
 בלגיה | 7 | - | 1 (1980) | 1 (1972) |
 הונגריה | 5 | - | - | 2 (1964, 1972) |
 שוודיה | 7 | - | - | 1 (1992) |
 טורקיה | 6 | - | - | 1 (2008) |
 ויילס | 2 | - | - | 1 (2016) |
 קרואטיה | 7 | - | - | - |
 רומניה | 6 | - | - | - |
 שווייץ | 6 | - | - | - |
 פולין | 5 | - | - | - |
 סקוטלנד | 4 | - | - | - |
 אוקראינה | 4 | - | - | - |
 אוסטריה | 4 | - | - | - |
 אירלנד | 3 | - | - | - |
 סלובקיה | 3 | - | - | - |
 בולגריה | 2 | - | - | - |
 אלבניה | 2 | - | - | - |
 סלובניה | 2 | - | - | - |
 איסלנד | 1 | - | - | - |
 צפון אירלנד | 1 | - | - | - |
 נורווגיה | 1 | - | - | - |
 לטביה | 1 | - | - | - |
 פינלנד | 1 | - | - | - |
 מקדוניה הצפונית | 1 | - | - | - |
 גאורגיה | 1 | - | - |
נבחרת הטורניר של כל הזמנים נבחרה על ידי אופ"א ביוני 2016, כאשר הנבחרת נבחרה על ידי הציבור הרחב באתר אופ"א וטוויטר. 50 שחקנים היו מועמדים להיות בנבחרת, והם היו צריכים לכלול לפחות שניים מארבעת הקריטריונים הבאים בשביל להיבחר.[4]
- לשחק במעמד החצי גמר של הטורניר.
- להיבחר בנבחרת הטורניר לפחות פעם אחת.
- לסיים כמלך השערים של הטורניר
- לגרום לרגע אייקוני בטורניר
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל כדורגל | ||
אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל (באנגלית)
אליפות אירופה בכדורגל, ברשת החברתית פייסבוק
אליפות אירופה בכדורגל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אליפות אירופה בכדורגל, ברשת החברתית אינסטגרם
אליפות אירופה בכדורגל, ברשת החברתית טיקטוק- אליפות אירופה בכדורגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
