אלפבית ערבי

האלפבית הערבי הוא כתב שהתפתח מהאלפבית הארמי הנבטי ושימש במקור לכתיבת השפה הערבית, אך כיום משמש לכתיבת שפות רבות, בעיקר בשל השפעת האסלאם על תרבויות שונות. האלפבית הערבי החל לשמש באופן רחב במאה ה-4 לספירה בחצי האי ערב, אך הופיע לראשונה בשנת 512 לספירה.^{[דרושה הבהרה]} בשפה הארמית הנבטית ישנם פחות עיצורים מאשר בערבית, כך שלצורך כתיבת הערבית נוספו לאלפבית הארמי הנבטי אותיות נוספות על ידי הוספת נקודות לצורות הגרפיות הקיימות. עם התפשטות השימוש באלפבית הערבי לשפות אחרות נוספו לו סימנים נוספים, לביטוי צלילים שאינם קיימים בערבית.

האלפבית הערבי נכתב אופקית, מימין לשמאל, פרט לספרות – הנכתבות משמאל לימין. כיוון שהוא נכתב ומודפס בכתב מחובר ומכיוון שהחיבור הוא לפי דפוס קבוע, יש באלפבית הערבי ארבע גרסאות שונות לכל אות בהתאם למיקומה במילה, למעט האותיות הנעדרות יכולת קישור בעמדות מסוימות.

קיימים שני סדרים לאלפבית הערבי:

• האחד מכונה הג'אי (هجائي), המסודר לפי מקבצי צורות של אותיות האלפבית הערבי, והוא הסדר המקובל בשימוש במילונים (לפיו מסודרות האותיות בתיבה השמאלית העליונה).
• השני מכונה אבג'די (أبجدي), שמקורו בסדר האותיות באלפבית הפיניקי, דומה לסדר הקיים באלפבית העברי, והוא בא מאותו מקור. סדר זה משמש למתן ערכים מספריים לאותיות ("גימטריה").

בערבית הכתב משמש כאבג'ד, כלומר כתב בו מציינים תנועות לעיתים רחוקות בלבד.