בית דיזנגוף
בניין בשדרות רוטשילד שבתל אביב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בניין בשדרות רוטשילד שבתל אביב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"בית דיזנגוף" או "בית העצמאות" הוא כינויו של בית מספר 16 בשדרות רוטשילד שבעיר תל אביב, ובו התגוררו ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף ורעייתו צינה. הבית הוא מראשוני בתיה של העיר, ובו הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח, עת שימש המבנה כמוזיאון תל אביב הראשון, בטרם עבר למשכנו הנוכחי. במבנה פועל מוזיאון בית העצמאות (בעבר היכל העצמאות) ובחלקו האחר מתוכנן מערך תערוכות חדש.
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מוזיאון |
כתובת | שדרות רוטשילד 16 |
מיקום | תל אביב-יפו, ישראל |
מדינה | ישראל |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1930 |
תאריך פתיחה רשמי | 1978 |
אדריכל | קרל רובין |
קואורדינטות | 32°03′46″N 34°46′15″E |
ihi | |
ב-5 בפברואר 2010 נכנס לתוקף חוק בית העצמאות, תשס"ט-2009, שעל פי החוק תתמקד הפעילות בבית בשלושה נושאים: האחד, המפעל הציוני משלהי המאה ה-19 עד היום, רצף ההתיישבות והעלייה בארץ ישראל במשך הדורות, תולדות משפחת דיזנגוף ומורשתו.
בנייתו של המבנה הראשוני, בשדרות רוטשילד, לא הרחק מפינת רחוב הרצל, הסתיימה ב-1910, שנה לאחר ההכרזה על הקמת שכונת "אחוזת בית", ששמה שונה ל"תל אביב". הוא תוכנן כבית קומה אחת מקורה ברעפים. דיזנגוף, שהיה מראשוני הקבוצה שהחליטה על הקמת השכונה, היה גם אחד מחברי ועד השכונה ובין השנים 1911–1921 עמד בראשו, ולאחר מכן, כאשר נעשתה לרשות עירונית עצמאית, נבחר דיזנגוף להיות ראש העיר הראשון. בשלהי שנות ה-20 התווספה לבניין קומה שנייה שעוצבה בסגנון אקלקטי-מזרחי על ידי האדריכל דב הרשקוביץ. מתוקף תפקידו של בעל הבית נהגו להתכנס בו כל ראשי היישוב באותה תקופה, ולמעשה הפך המקום לבית העירייה הראשון.
לאחר פטירתה של רעייתו צינה, בפברואר 1930, הקדיש דיזנגוף את הבית לזכרה "למפעל האמנותי והתרבותי, מוזיאון תל אביב", כאשר חלק מיצירות האמנות רכש בכספו שלו. ביוני 1930 כלל הוועד הזמני של המוזיאון, בין השאר את דיזנגוף, שושנה פרסיץ, חיים נחמן ביאליק, ישראל רוקח וש. בן ציון.[1] בין חברי "הוועד המייעץ" היה גם הצייר ראובן רובין. האדריכל קרל רובין מונה לתכנון המוזיאון המורחב ועיצב את המבנה בצורה סימטרית מעוטת עיטורים - סגנון פשוט שאפיין את הבנייה בעיר באותה תקופה. ב-1932 נפתח המוזיאון רשמית במעמד הנציב העליון. במקביל פעלו בבית באותה תקופה בנק והקונסוליה הבלגית. דיזנגוף המשיך להתגורר בקומתו השלישית של הבית עד יום מותו ב-1936 ובצוואתו הוריש את המקום "לילדי תל אביב ולתושבי העיר".
בשנות ה-40 וה-50 התקיימו בבית קונצרטים קאמריים. קונצרט כזה מתואר בספרו של משה שמיר "יונה מחצר זרה", הראשון בטרילוגיה "רחוק מפנינים".
כשהחליט בן-גוריון על הכרזת המדינה, ב-14 במאי 1948, נבחר המקום כמתאים ביותר לארח את מועצת העם לטקס החגיגי, בין השאר היות שנחשב כמוגן יחסית מפני הפצצות אפשריות על ידי חילות האוויר של מדינות ערב. האולם שבקומה הראשונה הוכן בזריזות לקראת ההכרזה, כשבתי הקפה הסמוכים מנדבים כיסאות. אחר הצהריים, סמוך לשעה 16:00, הקריא בן-גוריון מעל גבי הדוכן המאולתר את הכרזת העצמאות בפני 350 קרואים, בעוד ההמונים, ששמע האירוע גונב לאוזניהם, גדשו את השדרה מחוץ לבניין והאזינו לה באמצעות רמקולים שהוצבו בחוץ.
לאחר שנפטר דיזנגוף, הועבר המבנה לבעלות עיריית תל אביב, אולם זו העבירה את הבעלות עליו לידי המדינה. זמן מה לאחר חנוכת המשכן החדש של המוזיאון בשדרות שאול המלך, באפריל 1971,[2] עוד המשיך המוזיאון להציג בבית דיזנגוף,[3] אולם במהרה הבניין נזנח. לאחר שנה, החליט בן-גוריון לגאול את האתר ההיסטורי משממונו והכריז על הקמת מוסד לחקר התנ"ך הראשון מסוגו בישראל. המבנה הועבר לידי החברה לחקר המקרא. בבית החל לפעול מוזיאון "בית התנ"ך".[4]
המוזיאון פעל בבית דיזנגוף עד חורף 2012; עם התחלת הפעלתו של "חוק בית העצמאות", הועברו בהדרגה כל המוצגים של "מוזיאון התנ"ך מהבית, וכן פעילות "החברה לחקר המקרא", אל מספר אתרים נבחרים; חלק מהם אל שטחה של אוניברסיטת בר-אילן, וחלק אחר אל בית "היכל שלמה" בירושלים. חלק נוסף עתיד להיות מוצג בבית התנ"ך אשר יוקם בירושלים.
לפחות מאז 2023 עומד הבית בתהליך שיפוץ, ונכון לאפריל 2024 רחוקות העבודות מלהסתיים.
בקומה השלישית נמצאים פריטים מקוריים מדירתו של דיזנגוף, בחדר אחד בלבד המשמש להנצחת בני הזוג דיזנגוף. על הקמת חדר הזיכרון החליטה עיריית תל אביב בשנת ה-90 להקמת העיר (1999). רהיטים ויצירות אמנות רבות מהדירה המקורית הוצאו מהמקום ומאוחסנים כיום במחסן של העירייה. בשנת 2004 הוקמה עמותת "יד מאיר וצינה דיזנגוף", המופקדת על שימור והנצחת מורשתו של דיזנגוף. העמותה הוציאה לאור ארבעה ספרים שכתב מאיר דיזנגוף, בהם ספרו עם תל אביב בגולה.[5]
בנוסף למוזיאון בית התנ"ך הפעיל מוזיאון ארץ ישראל בשטחי מבואת הבית ובאולם ההכרזה את היכל העצמאות; קיים בו שחזור חלקי של אולם המוזיאון כפי שהיה בעת ההכרזה על המדינה. רק חלק מהפריטים באולם מקוריים, ואחרים שוחזרו בקפדנות. התצוגה בהיכל, נפתחה בשנת 1978[6] והכילה ציורים מאוסף מוזיאון תל אביב ומוצגים שונים המתעדים את ההכרזה.
בהיכל פועלת מצגת והקלטה של ההכרזה. בנוסף יש במקום מספר חדרי תצוגה המציגים תמונות ומסמכים, הקשורים לאירוע. באתר ניתנו הדרכות אשר שלבו הן את סיפורו של הבית והקמת העיר תל אביב, והן את סיפורו של טקס הכרזת העצמאות והאירועים הדרמטיים שהובילו אליו. הסיור באתר כלל סרט קצר על תולדות הבית, וכן הסבר באולם ההכרזה, במהלכו שומעים המבקרים קטעים נדירים מתוך טקס ההכרזה, כולל נאומו של בן-גוריון, ברכת הרב פישמן, ונגינת התקווה על ידי התזמורת הפילהרמונית.
ביולי 2009 אישרה הכנסת את חוק בית העצמאות, תשס"ט-2009, שנכנס לתוקף ב-5 בפברואר 2010. שמטרתו מוצגת בסעיף 1 שלו:
מטרותיו של בית העצמאות מפורטות בסעיף 5 לחוק:
החוק החל להיות מופעל במהלך שנת 2012, ועל פיו עובר הבית שינויים בהדרגה, עד להשלמתו.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה למוזיאון היכל העצמאות.
האנדרטה נמצאת במרכז השדרה, מול בית דיזנגוף, והיא הוקמה ב-1949 במלאת 40 שנה לייסוד העיר. בקדמת האנדרטה בריכת נוי. האנדרטה הוקמה בנקודה הסמלית שבה נערכה הגרלת המגרשים על ידי עקיבא אריה וייס ביום ייסוד אחוזת בית, ובה גם עמד מכון מים קטן ובו בית הוועד הראשון שעבר מאוחר יותר לרחוב ביאליק כמשכן עיריית תל אביב. על האנדרטה חקוקים שמות המייסדים ובצדה האחורי (בתמונה) תבליט, שנעשה על ידי הפסל אהרן פריבר, ובו שלוש שכבות. הקטע במרכז השדרה שבו נמצאת האנדרטה נקרא "כיכר המייסדים", אולם רק בשנת 2005 הוצב שלט המעיד על כך.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.