בית הספר התיכון ע"ש דנמרק
בית ספר תיכון בשכונת הקטמונים בירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הספר התיכון המקיף ע"ש דנמרק הוא בית ספר תיכון, הפועל מאז היווסדו, בשנת 1970, בשכונת גונן ד' בירושלים. בשיאו בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היה בית הספר "דנמרק" הגדול בירושלים עם 1,600 תלמידים, ושירת את כל אזור דרום ירושלים, אך כיום יש בו כ-320 תלמידים מכיתות ט' עד י"ג. בית הספר נקרא בשם "דנמרק" כהוקרה לעם הדני על הצלת יהודי המדינה בתקופת השואה[1].
 | |
| בית ספר תיכון | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1970–הווה (כ־54 שנים) |
| שכבות לימוד | ט'–י"ג |
| בעלי תפקידים | |
| באחריות | מינהל חינוך, עיריית ירושלים |
| מיקום | |
| מיקום | רחוב יהודה הנשיא פינת אליעזר הגדול, ירושלים |
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 31°45′16″N 35°12′13″E |
 | |
  | |
הקמת בית הספר
ההחלטה על הקמת בית הספר התקבלה ב-1965, במימון המגבית היהודית המאוחדת[2]. טקס הנחת אבן הפינה לבית הספר התקיים ב-23 באוקטובר 1968, בנוכחות שרת הסעד של דנמרק ושר החינוך זלמן ארן, אשר אמר בטקס[1]:
"העם הדני עזר להפיג במידת מה, את משבר האמון באדם שנוצר עם רצח המליונים באירופה"
הקמת שלב א' של מבנה בית הספר הושלמה בשנת 1970, ובשנת הלימודים הראשונה (ספטמבר 1970 - ה'תשל"א) הוא שימש לשמונה כיתות מהתיכון של מדרשת המורים בבית הכרם, שסבל ממצוקת מקום[3]. חודש אחר כך נערך טקס חנוכת הבניין הרשמי[4]. בית הספר החל לפעול לפי יעדו המקורי, כתיכון מקיף בו יישמה תוכנית האינטגרציה בחינוך, בספטמבר 1971 (שנת הלימודים ה'תשל"ב)[5].
תוכנית האינטגרציה בחינוך התקבלה בכנסת ביולי 1968, ומטרתה הייתה הפחתת הפער ברמת ההשכלה של תלמידים משכונות שונות ומרקע סוציו אקונומי שונה, הגדלת הסיכויי שלהם להשתלב בחברה ובמשק מתקדם, והפגשת ילדים מכל השכבות, בניהם של יוצאי הורים מכל ארצות המוצא, במסגרות לימודים משותפות. התוכנית גם כללה מעבר למתכונת של חטיבות ביניים כחלק מתיכון שש שנתי. עד אז בית ספר היסודי נמשך 8 שנים ותלמידים רבים נשרו ולא המשיכו ללמוד בתיכון[6]. בית הספר דנמרק פעל גם כתיכון מקיף שהציע לימודים מקצועיים ועיוניים באותה מסגרת.
עיריית ירושלים כללה ב"אזור הרישום" של מקיף דנמרק שלושה בתי ספר יסודיים: יסודי ע"ש יוסף לוריא, "מצדה" ו"תלפיות". חטיבת הביניים שהוקמה הורכבה ממסיימי כיתה ו' של שלושת בתי-הספר ללא סלקציה[7]. כדי לעבור לחטיבת הביניים התלמידים לא היו צריכים לעבור בחינה, להצליח בסקר או להיות נתונים להגבלה אחרת כל-שהיא. הכוונה הייתה להוציא את התלמיד עם כל חבריו מבית-הספר השכונתי שבו למדו עד אז ולהעבירם כולם יחד לבית-ספר רובעי, שירכז את כל תלמידי כיתה ו' מכל בתי-הספר שברובע. זאת כך שניתן יהיה להרחיב ולשכלל את הציוד ומכשירי הלימוד של בית-הספר המקיף ולקיים בו פעולות ספורט וחברה משותפות במידה הרבה יותר גדולה באשר בכל בית-ספר לחוד, לפי השיטה שהייתה קיימת עד אז[5].
העתירה לבג"ץ נגד האינטגרציה
באפריל 1971 עתרו לבג"ץ הורים למספר תלמידים שסיימו כיתה ו' בבית-הספר היסודי ע"ש יוסף לוריא, שרצו שלקראת שנת הלימודים הבאה ילדיהם ימשיכו את לימודיהם בבית-הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית ולא בחטיבת הביניים החדשה שהוקמה[8]. בית-הספר היסודי לוריא ממוקם בקצה רחוב הפלמ"ח בירושלים, ומשרת את השכונות קטמון הישנה, רסקו (גבעת הוורדים), קריית שמואל, שכונות שרוב תושביהן ממעמד בינוני-גבוה. לעומת בתי-הספר "מצדה" ו"תלפיות" ששירתו את שכונות גונן א' - ה'[5][9].
בית המשפט הגבוה לצדק דחה את העתירה, ובפסק הדין השופט משה עציוני קבע:
- ”טובתו ושלומו [של האזרח - א.ח.] כפופים לא פעם לטובת שלום הכלל, ולעתים קרובות נוחיות ואינטרס הפרט משועבדים לנוחיות וטובת הכלל... כך גם בשטח החינוך, שהוא אחד מהרגישים והחשובים בפעולותיה של כל מדינה מסודרת, הדואגת לעתידה ולשגשוגה, שטח שאין המדינה יכולה להפקידו בידי הפרט בלבד. ...הצלחת הרפורמה החינוכית יכולה להיות גורם חשוב למניעת אותם מאורעות מעציבים שאנו עדים להם בזמן האחרון על רקע הטענה של אי-שוויון חברתי וסוציאלי...”
וכן:
- ”אין זה מן הראוי שבית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט הגבוה לצדק, יתעלם מהמדיניות של הממשלה ויעתר לבקשת העותרים ועל ידי כך יבקיע בקע בחומת הרפורמה החינוכית שבהצלחתה, נראה לי, עניינו של כל אזרח ואזרח…”[10]
בית הספר בשיאו
מיום הקמתו ועד 2011, נוהל בית הספר בידי "חברת מוסדות חינוך", חברת בת של הסוכנות היהודית (החל מ-2011 הוא מנוהל על ידי מינהל חינוך של עיריית ירושלים). בנייתו ממונה על ידי תרומות של המגבית היהודית המאוחדת, ממשלת דנמרק ותורמים נוספים, ביניהם משפחת ויילר, שתרמה חדר עיון לזכר האחים אדם וגדעון ויילר[11]. בשנת 1983 הוקם חדר מחשבים וכיתת לימוד למחשבים, הראשונה שהוקמה בבית הספר בירושלים, באמצעות תרומות שגיוסה הקרן לירושלים[12].
בית הספר גדל במהירות וקלט תלמידים לא רק משלושת בתי הספר היסודיים שבסביבתו, "לוריא", "מצדה" ו"תלפיות" בהמשך (לאחר ש"תלפיות" נסגר) גם מבית הספר "פת" בשכונת גונן ז', אלא גם תלמידים משכונת גילה שהוקמה באותה עת, ועדיין לא היה בה בית הספר תיכון. היו בו 8 כיתות בכל שכבת גיל ומבנה בית הספר לא הספיק, כך שתלמידי חטיבת הביניים למדו במבני בית ספר ישנים ברחוב יוסי בן יועזר.
החל מכיתה ט' התלמידים יכלו לבחור בתוכנית לימודים מקצועית או עיונית. המסלול המקצועי כלל: מכניקה עדינה ועיבוד שבבי, מורות ומטפלות לגיל הרך, אלקטרוניקה ומחשבים. המסלול העיוני כלל מקצועות כגון: ביולוגיה, כימיה, פיזיקה, גאוגרפיה וספרות. בית הספר כלל ציוד חדיש (לתקופתו), מעבדות לימוד לביולוגיה וכימיה, כיתות מחשבים, סדנאות ללימוד מכניקה, אלקטרוניקה ונגרות, כיתת לימוד לאפייה ובישול, חדר כושר, אצטדיון אתלטיקה וכדורגל בו היה מקום לכ-1,500 צופים, 4 מגרשי טניס ואולם ספורט בו 900 מושבים. בית הספר גם הציע לימודים לתואר טכנאי (כיתה י"ג) או הנדסאי (כיתה י"ד), ומסלול "הזדמנות שנייה" לתלמידים שסיימו י"ב ללא תעודת בגרות מלאה ורצו להשלים אותה לפני הגיוס לצבא.
בשנות ה-2000
בתחילת שנות ה-2000 מספר התלמידים בבית הספר הצטמצם משמעותית, מכמה סיבות:
- הזדקנות והתחלפות האוכלוסייה בשכונות הקטמונים. לדוגמה, בית הספר היסודי "מצדה" שתלמידיו היו עוברים למקיף "דנמרק" נסגר, ומבנה בית הספר משמש לבית ספר תורני.
- הקמת מספר בתי ספר ייחודיים על-אזוריים בדרום ירושלים[13], דוגמת: "תיכון קדמה"[14], "אדם - לחינוך וולדורף"[15], בית הספר קשת ובית הספר "הדו-לשוני ע"ש מקס ריין".
- ירידת קרנו של החינוך הטכנולוגי והמקצועי בישראל.
- נטישת מדיניות האינטגרציה על ידי משרד החינוך ופתיחת אזורי הרישום בירושלים.
בשנת 2006 נסגרה חטיבת הביניים בבית הספר. כיום (2021) לומדים בבית-הספר כ-320 תלמידים מכיתה ט' ועד י"ג, והוא מתמחה במתן הזדמנות שנייה לתלמידים שהישגיהם בחטיבות הביניים לא היו מספקים, וסיוע בהגעה לתעודת בגרות. הלימודים מתנהלים בכיתות קטנות של עד 25 תלמידים בכיתה, שאף הם מחולקים ברוב המקצועות לשתי קבוצות.[16]
צמצום מספר התלמידים בבית הספר פינה מקום במבני בית הספר, והוא שימש בתי ספר אחרים:
- בית הספר "הדו-לשוני ע"ש מקס ריין" היה ממוקם בשנים הראשונות בתוך בית הספר דנמרק, עד שהוקם לו מבנה משלו בשנת 2008, על התפר בין שכונת בית צפאפא לבין שכונת פת[17].
- בית הספר קשת - השתמש במבנה ששימש את חטיבת הביניים של בית הספר דנמרק. בשנים 2007–2009 נבנה מבנה חדש לבית הספר קשת על שטח אצטדיון הכדורגל ומגרשי טניס ששימשו את בית הספר דנמרק.
- בית הספר "פלא" - בית ספר יסודי שבו לומדים יחד בנים ובנות מהזרם הממלכתי-דתי, ובו שמורים שישה מקומות לתלמידים עם לקויות בכל כיתה, בהם גם כאלה עם אוטיזם ושיתוק מוחין. החל לפעול במתחם בשנת 2018[18].
- התיכון הדתי - "דרור" של האגודה לקידום החינוך ירושלים. היה ממוקם עד 2020 בקריית משה.
- התיכון הדתי-ניסויי "שחרית" (גם הוא של האגודה לקידום החינוך) שהוקם ב-2020.
- ד"ר חדוה רוזנברג איש-שלום, 1970–1985 - זכתה לתואר יקיר ירושלים בשנת תש"ס (2000) על תרומתה למערכת החינוך בעיר, והדליקה משואה ביום העצמאות על תרומתה לחינוך[19].
- עדינה בר עקיבא, 1985–1994
- אריה ברנע, 1995–2001 - ברנע הנהיג בבית-הספר תוכנית לשוויון בחינוך ותוכנית לחינוך ערכי. על תוכניות אלה זכה "דנמרק" בפרס החינוך של ירושלים ובפרס החינוך של מדינת ישראל. ברנע זכה גם בפרס החינוך של יד ושם[20].
- רוני ברבש, 2001–2011
- יונת קאופמן, 2011–2017
- דורית יוסף, מ-2017
מבנה בית הספר תוכנן על ידי משרד אלרוד אדריכלים - אילנה אלרוד ודן אלרוד. את חצר בית הספר עיצב דני קרוון.
בית הספר כולל שני מבנים. האחד, מבנה מדורג בן חמש קומות הבנוי על מדרון, שהכניסה אליו היא מהקומה השלישית. לכל כיתת לימוד צמודה מרפסת. המבנה כולל שני אגפים שביניהם אטריום, תחילה הושלם האגף הדרומי, ולאחר מספר שנים האגף הצפוני הפונה לרחוב יהודה הנשיא. המבנה השני הוא מבנה מוארך בו היו ממוקמות כיתות וסדנאות מקצועיות. בין שני המבנים רחבה מעוצבת ובה פסלים בצורות גאומטריות.
בית הספר נבנה כחלק ממתחם של מבני ציבור במרכז שכונת הקטמונים, בסגנון אדריכלי דומה ומחופים אבן נסורה. המבנים: (בסוגריים שנת ההקמה):
- הספרייה ציבורית על של יוסף מאירהוף (1969)
- תחנה לבריאות המשפחה ("טיפת חלב") (1969)
- מתנ"ס ומרכז קהילתי גוננים (1974)
- בית הופמן מרכז לקשיש (1988)
- המרכז לאמנות חזותית ע"ש ג'ינוגלי (1990)[21]
- המרכז למוזיקה ולמחול גוננים (2012)
 |  |
- חדוה רוזנברג איש-שלום, ייסוד וניהול בית הספר התיכון "דנמרק", ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 111-123
- אתר האינטרנט של תיכון עיוני ומכללה טכנולוגית ע"ש דנמרק
- "בית הספר התיכון ע"ש דנמרק", באתר הכל אודות מוסדות החינוך
- אנדרטה לתלמידי בית הספר דנמרק שנפלו בעת מילוי תפקידם
- יחיאל לימור, ירושלים מנציחה עזרת הדנים להצלת יהודים מידי הנאצים, מעריב, 22 באוקטובר 1968
- אלי אשכנזי, אשת החינוך שראתה בשילוב תלמידים מקבוצות חברתיות שונות הכרח: "לכל תלמיד יש מקום", באתר וואלה, 24 בספטמבר 2022
בית הספר התיכון המקיף על שם דנמרק (ירושלים), דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
