Loading AI tools
שחקנית ומנהלת תיאטרון אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ודית מלינה (באנגלית: Judith Malina; 4 ביוני 1926 – 10 באפריל 2015) הייתה שחקנית ומנהלת תיאטרון, שחקנית קולנוע, תסריטאית ובמאית אנרכיסטית אמריקאית ילידת גרמניה. יחד עם בעלה, ג'וליאן בק, מלינה ייסדה את התיאטרון החי, להקת תיאטרון פוליטית רדיקלית המבוססת בניו יורק ובפריז במהלך שנות ה-40 ועד שנות ה-60. התיאטרון החי ומייסדיה היו הנושא של הסרט התיעודי משנת 1983, Signals Through The Flames.
ג'ודית מלינה | |
לידה |
4 ביוני 1926 קיל, המדינה החופשית פרוסיה, רפובליקת ויימאר |
---|---|
פטירה |
10 באפריל 2015 (בגיל 88) אנגלווד, ארצות הברית |
מדינה | ארצות הברית, רפובליקת ויימאר |
תקופת הפעילות | מ-1947 |
מקום לימודים | ניו סקול |
בן או בת זוג | |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
חתימה | |
מלינה נולדה בקיל שבגרמניה למשפחה יהודית. אמה רוזל (לבית זמורה) הייתה בעברה שחקנית, ואביה, מקס מלינה, היה רב של הקהילה הקונסרבטיבית.[1][2] בשנת 1929, בגיל שלוש, היא היגרה עם הוריה לניו יורק.
היא הייתה מעוניינת במשחק מגיל צעיר, והוריה לימדו אותה את חשיבות התיאטרון הפוליטי, בעוד אביה פועל להזהיר את הציבור לגבי האיום הנאצי.[3]
ב-1945 היא התחילה ללמוד משחק בניו סקול תחת ארווין פיסקטור. מלינה הושפעה מאוד מן הפילוסופיה של תיאטרון של פיסקטור, אשר היה דומה לעקרונות של ברטולד ברכט "לתיאטרון האפי", אך הלך רחוק יותר בהתנתקות מצורות נרטיב מסורתיים. פיסקטור ראה בתיאטרון סוג של תקשורת פוליטית או "אגיטפרופ" ("התיאטרון מעניין אותי רק כאשר הוא בעל עניין לחברה."[4]); מלינה, בניגוד לפיסקטור, הייתה מחויבת לאי-אלימות ולאנרכיזם.[5]
באמצע שנות הארבעים פגשה אמן אקספרסיוניסטי בשם ג'וליאן בק, ולימים השניים נישאו. ב-1947, הם התחילו לקיים מופעים בתיאטראות וברחובות מתוך האמונה שהבמה יכולה, וצריכה להיות, כלי לקידום שינוי חברתי ותרבותי. בק היה למעצב תפאורה ידוע, ומלינה ניהלה את התיאטרון. המופעים שעלו במסגרת התיאטרון היו הצהרות באותה מידה שהן היוו בידור. הצלחת הלהקה שלהם, התיאטרון החי, הגיעה לשיאה במהלך שנות החמישים, ומספר הפקות שלהם עובדו לסרטים.
ב-1963 הם נאלצו לסגור את התיאטרון החי בגלל האשמות בהעלמת מס (שמאוחר יותר הוכחו ככוזבות), ופעולות שנקטו כדי למנוע מסוכנים פדרליים להחרים את נכסי הלהקה. מלינה ובק ייצגו את עצמם במשפט, והורשעו בבזיון בית המשפט, בין היתר, כי ג'וליאן הגיע לבית המשפט בתחפושת של פורשיה מהמחזה "הסוחר מוונציה", וג'ודית הגנה על הופעתו זו.[6] במהלך המשפט, ג'ודית דקלמה שורות משירתה, ובאופן כללי השניים הפכו את המשפט לסוג של מחזה. בין טענותיהם המרכזיות בהתנגדות ליחס בית המשפט הייתה הטענה שאסור לממשלה ליטול מהם את התיאטרון שלהם מבלי לעשות מאמץ בתום לב לעזור להם להצילו.
הם טענו גם שאי-ציות אזרחי בלתי אלים שנקטו בו הוא תגובה לפעולות הממשלה נגדם. מלינה אמרה לחבר המושבעים בסיכומה: "הלב והמוח האנושי מוכרחים לבחון את הנוקשות של החוק". כל פעם שהתובע אמר את המילה "אשמים" היא צעקה "זכאים!". כשהשופט נזף בה, היא אמרה לו שהוא יצטרך לחתוך את לשונה מפיה כדי למנוע ממנה להצהיר על חפותה.
חבר המושבעים הרשיע אותה, את בק ואת להקת התיאטרון במספר סעיפים, והם קיבלו חמש שנים מאסר על תנאי, וישבו זמן קצר בכלא. הם אז החליטו לעזוב את ארצות הברית, וחידשו את פעילות התיאטרון החי בסיבוב הופעות ברחבי אירופה במהלך חמש השנים הבאות, כאשר יצירותיהם הפכו ליותר ויותר רדיקליים, שהאחרונה בהן הייתה "גן עדן עכשיו". הם חזרו לארצות הברית ב-1968 כדי להציג את העבודה החדשה. בספרה The Enormous Despair שיצא בשנת 1972, כחלק מסדרת יומנים שפרסמה, מלינה הביעה את תחושת הסכנה והזרות שחוותה עם חזרתה לארצות הברית, בעיצומן של התהפוכות החברתיות והפוליטיות של שנות ה-60 המאוחרות. ב-1969 הלהקה החליטה להתחלק לשלוש קבוצות. קבוצה אחת פעלה במסגרת סצנת הפופ בלונדון, שנייה נסעה להודו כדי ללמוד תיאטרון הודי מסורתי, ואילו הקבוצה השלישית, שכללה את מלינה ובק, נסעה בשנת 1971 לברזיל לסיבוב הופעות. הם נכלאו שם מסיבות פוליטיות למשך חודשיים על ידי הממשל הצבאי.
לאחר מותו של בק מסרטן ב-1985, חברת הלהקה חנון רזניקוב, שהיה מאהבה של מלינה (הם התחתנו ב-1988), הפך למנהל-שותף של להקת התיאטרון החי יחד עם מלינה. בשנת 2007 הלהקה פתחה תיאטרון משלה ברחוב קלינטון במנהטן. באפריל 2008 רזניקוב לקה בשבץ מוחי, ונפטר בעקבותיו בבית החולים מדלקת ריאות ב-3 במאי של אותה שנה בגיל 57.[7]
בנוסף לעבודתה בתיאטרון, מלינה הופיעה גם בסרטים ובתוכניות טלוויזיה, החל בשנת 1975, כאשר היא שיחקה את אמו של אל פצ'ינו בסרט "אחר צהריים של פורענות". על פי במאי הסרט, סידני לומט, היה זה רעיונו של פצ'ינו ללהק אותה לסרט, והיה מאוד קשה למצוא אותה כדי להציע לה את התפקיד, כי בתקופה זו היא ערה מניו יורק לוורמונט. לומט הוסיף ש"לא היה לי מושג למה לצפות. אני אפילו לא ידעתי אם היא רוצה להשתתף בסרט 'מסחרי'. ובכן, תנו לי לספר לכם, היא שחקנית. ממש מקצועית. גם לא היה לה כסף, והיינו צריכים לשלם לה דמי נסיעה מוורמוט, אבל היא נכנסה ומיד הייתה מושלמת".[8][9]
היא הופיעה גם בסרטו של פצ'ינו Looking for Richard. תפקידים אחרים של מלינה בקולנוע כוללים את רוז, בסרט יקיצות (1990) ואת סבתא אדמס בסרט "משפחת אדמס" (1991). היא הופיעה בפרק סדרת הטלוויזיה "הסופרנוס" ב-2006, בתפקיד נזירה שמגלה את סודה שהיא אמו של המאפיונר פולי גולטיארי. מלינה היא הנושא של הסרט התיעודי מ-2012 של אזאד ג'פאריאן, Love and Politics. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים טרייבקה.
בשנת 1986 שיחקה בסרטו העצמאי של פיליפ הארטמן "אין פיקניק" לצד סטיב בושמי ולואיס גוזמן. מלינה גם שיחקה בתפקיד משנה שזכה לשבחים בסרט שונאים, סיפור אהבה (1989), בו היא הופיעה לצד לנה אולין, רון סילבר ואנג'ליקה יוסטון.
מלינה פגשה את שותפה לאמנות ולחיים ג'וליאן בק בשנת 1943, כאשר הייתה בת 17, והוא היה סטודנט באוניברסיטת ייל. בק, במקור צייר, פיתח אהבה כמו של מלינה לתיאטרון פוליטי, וכך השנים הקימו יחדיו את התיאטרון החי ב-1947, בו הם גם עבדו יחד עד מותו של בק ב-1985.
מלינה ובק היו פוליאמוריים. בק, שהיה ביסקסואל, היה ביחסים ארוכי-טווח עם בן זוג, וגם למלינה היו יחסים דומים. ב-1988, בעקבות מותו של בק בניו יורק, היא נישאה לבן זוג שלה מזה שנים חנוך רזניקוב.[10] הם המשיכו לנהל בשותפות את התיאטרון החי של פעילות אד מותו הבלתי צפוי של רזניקוב ב-2008.
ג'ודית מלינה נפטרה באנגלווד, ניו ג' רזי, ב-10 באפריל 2015.[11] היא הותירה אחריה שני ילדים מנישואיה עם בק.
בריאיון לניו יורק טיימס ב-1968, כשנשאלה לגבי המהפכה שלהקת התיאטרון שלה מנסה לעורר, מלינה אמרה:[12]
“I demand everything — total love, an end to all forms of violence and cruelty such as money, hunger, prisons, people doing work they hate. We can have tractors and food and joy. I demand it now!”
— ג'ודית מלינה, הניו יורק טיימס, 1968
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.