Loading AI tools
קבוצה של משפחות או יחידים מתוך הציונות הדתית שמתארגנים לגור ביחד באזור בעל אוכלוסייה יהודית או דתית מועטה, מתוך מטרה לחזק את הזיקה ליהדות בה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרעין תורני הוא קבוצה של משפחות או יחידים מתוך הציונות הדתית, בעיקר מהמגזר החרד"לי[1], שמתארגנים לגור יחד בערים שבהן אוכלוסייה דתית-יהודית מועטה, מתוך מטרה להגדיל את הזיקה ליהדות האורתודוקסית באותו המקום.[2] הגרעינים מבוססים לרוב על כולל אברכים או ישיבה העומדת במרכזם. גרעינים רבים מקימים מוסדות חינוך ותרבות, הן לגילאים הצעירים והן למבוגרים.
הגרעינים התורניים שנויים לעיתים במחלוקת ציבורית, בין השאר משום שחברי הגרעין מגיעים מערים אחרות, וכן בשל ערכיהם והשקפת העולם התורנית-שמרנית.
בראשית ימיה של מדינת ישראל חיו אנשי הציונות הדתית כמעט בכל ערי המדינה, אולם עם השנים הם עברו לערים בעלות ריכוז גבוה של דתיים, דוגמת פתח תקווה, ירושלים ורחובות, בשכונות וישובים בעלי צביון דתי ובהתנחלויות. כך קרה שבשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 היו אזורים רבים במדינת ישראל בהם הצטמצמה נוכחות ציבור הדתיים-לאומיים.
גם בעיירות הפיתוח, כדוגמת שדרות, ירוחם, נתיבות ואופקים ובשכונות המצוקה, בהן התרכזה אוכלוסייה שנחשבת אומנם מסורתית ברובה אך חלשה, הצטמצם הקשר בינה לבין שכבות יותר מבוססות (כולל האוכלוסייה הדתית-לאומית).
כישלונות של מנהיגי הימין הדתי בקלפי כמו גם הבידוד בו בחרו לחיות אנשיו בהתנחלויות הביאו מנהיגים ורבנים מקרב הציבור הציוני-דתי לתובנה כי עליהם לחדש את הקשר לאוכלוסיות מסורתיות וחילוניות. הרב יואל בן נון במאמר בנקודה, ב-1992, טבע את הסיסמה "להתנחל בלבבות"[3] כמשקל נגד להתרכזות בהתנחלויות.[4]
ב-2005 התייחס הרב צבי ישראל טאו לרעיון "התנחלות בלבבות" ואמר כי אנשי הציונות הדתית התיישבו ביהודה ושומרון, אך לא הכינו את הלבבות ולא הכשירו את עם ישראל לאמונה שלמה ולהבנת הקשר לארץ ישראל.
בספרו "דווקא שם" טוען אלישיב רייכנר שההיענות לקריאה ל"התנחלות בלבבות" התגברה לאחר משברים שבפניהם עמדה הציונות הדתית. לדברי רייכנר ניכרה תופעה זו לאחר משברים כמו פינוי חבל ימית (1982), הסכמי אוסלו (1995), תוכנית ההתנתקות (2005), פינוי עמונה (2006) מתוך תחושה שניתן היה למנוע את המשברים אם רק היו מצליחים לשכנע את "העם" בנכונות הדרך.[5]
רייכנר מתאר שתי תפיסות אשר באות לידי ביטוי במטרות הגרעינים: גרעיני מורים שהוקמו החל משנות השמונים, למשל באילת ובבאר שבע, במטרה "לחזק את מערכת החינוך בעיירות מתוך התפיסה שקידום החינוך יוביל לשינוי חיובי בהן" וגרעינים שהוקמו בשנות התשעים ונשאו אופי תורני יותר מהגרעינים שקדמו להם. לטענת רייכנר משליך הדבר על מטרות גרעינים אלה, הכוללות "הפצת תורה וחיזוק אורח החיים הדתי" בחלק מהמקרים.[6]
בשנת 1968 הגיע הרב צפניה דרורי ממרכז הרב לקריית שמונה. כאשר ראה את המצב בעיר ארגן גרעין של משפחות דתיות-לאומיות שיתיישבו בעיר ויפעלו בה בתחום החינוך, קבוצה זו היוותה את הגרעין להקמת ישיבת ההסדר בעיר.
בתחילת שנות ה-70 הוקם במבשרת ציון כולל מר"ץ (מרכז צוותים), ביוזמתו ומימונו של זאב וולפסון ובניהולם של הרבנים שבתי זליקוביץ ואורי כהן, במטרה להכשיר מורים שיצאו ליישובי הפריפריה במסגרת "גרעין אמוני".
פעילות של מגורים מכוונים של משפחות מהציונות הדתית ביישוב בעל אופי שונה התקיימה ב-1975, סביב ישיבת ההסדר שקמה במעלות. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 קמו יוזמות כאלו גם באילת, בירוחם ובצפת (1989). בשנת 1988 הוקם בבית שמש "גרעין תורני" של רשת שעלי תורה, הרב רחמים נסימי מייסד הרשת היה הראשון שטבע את המונח.
מגמת הקמת הגרעינים התורניים התחזקה בשנות ה-90, במקביל להסכמי אוסלו, כאשר נוסדו גרעינים בערים רבות. בתקופה זו הוחל בהקמת גרעינים תורניים גם בערים מבוססות דוגמת תל אביב ורמת גן, בנוסף לגרעינים שהוקמו בעיירות פיתוח ובפריפריה. הגרעינים התורניים נתפסו בעיני אנשי הציונות הדתית כשגרירים של המתיישבים ביהודה, שומרון וחבל עזה ועל מטרותיהם נוסף ניסיון לקירוב רעיוני בין תושבי המדינה שבתוך הקו הירוק לאלו שמחוצה לו.
לדוגמה, אחד מהגרעינים שנוסדו, גרעין חברתי יפו שפועל מזה מספר שנים ביפו ולאחרונה אף בדרום תל אביב בשכונות סמוכות להקמת מוסדות חינוכיים בעיר, וכן גרעין "שקמים", יושב בדרום תל אביב, בשכונת שפירא, ובמסגרתו פועלות כשלושים משפחות. דוגמה נוספת היא הגרעין "אלישיב" הממוקם בלוד שנוסד בשנת 1995. נכון לשנת 2021 זהו הגרעין התורני הגדול ביותר, המונה למעלה מ-1,200 משפחות.
אל הגרעינים התורניים הצטרפו צעירים רבים שנולדו או שגדלו בהתנחלויות, אך ראו חשיבות רבה יותר בגרעינים התורניים כתרומה לחברה הישראלית.
לגרעינים השונים מטרות שונות כל גרעין לפי מקומו, אלה מספר מטרות המאחדות בין הגרעינים של הציונות הדתית:
ד"ר יעל שמריהו-ישורון מחלקת את הגרעינים התורניים לשלושה מודלים בהתאם לאופי פעילותם:[9][10]
באמצע שנות ה-90 התארגנו הגרעינים התורניים בירוחם, בית שמש, אילת, דימונה ובאר שבע והקימו גוף בשם גחל"ת: "גרעינים חינוכיים לעיירות הפיתוח".
ארגון זה התפצל, בגלל מחלוקות פוליטיות ואידאולוגיות. חלק מהגרעינים התארגנו בשם שעלי תורה, בראשותו של הרב רחמים נסימי, שהיה בין מקימי הגרעין התורני בבית שמש. שאר הגרעינים התארגנו בשנת 1997 והקימו את קרן מורשת, שתמכה בשיאה בכ־40 גרעינים בהם כ־700 משפחות. נשיא הקרן היה הרב מרדכי אליהו, ודרכו האידאולוגית השפיעה על דמותם של הגרעינים שהיו תחת חסותו. מדיניות הקרן הייתה שבמרכז כל גרעין יוקם בית מדרש – כולל אברכים או ישיבה, ומקומיים שאינם בעלי תפקיד רשמי בבית המדרש לא יחשבו רשמית כחלק מהגרעין התורני. מתוקף תפקידו, ראש בית המדרש או ראש הישיבה הוא גם ראש הגרעין.
בשנת 2005 חדלה קרן מורשת מלפעול בעקבות קשיים כלכליים, וכך נותרה רשת שעלי תורה בלבד. כעבור שנה החל ארגון "גשר" לקחת חסות על חלק מגרעיני מורשת לשעבר דרך ארגון קרן קהילות.
חלק מהגרעינים מזוהים עם ישיבות הקו ועם הרב צבי ישראל טאו כמו למשל במצפה רמון, ברמת גן, באילת ועוד.
ב-2013 קבעה הממשלה כי ישיבות (קטנות, גבוהות והסדר), כוללים, מכינות קדם-צבאיות ובתי כנסת לא יחשבו כ"גרעין תורני" לשם קבלת תמיכה ממשלתית. אבחנה זו נעשתה לאחר שהתברר שכספים שיועדו לפעילות חברתית חינוכית, ביישובים שבהם פעלו הגרעינים התורניים, שימשו, למעשה, לתפעול הגופים התורניים.[11]
באותה תקופה התברר שרבים מהגרעינים התורניים קיבלו תקצוב כפול, הן מתקציב הממשלה (בעיקר דרך משרד החינוך) והן מתקציב החטיבה להתיישבות בההסתדרות הציונית העולמית (בתקצוב משרד הבינוי והשיכון). ביקורת נמתחה על החטיבה להתיישבות בעקבות תקציבים בעשרות מיליוני שקלים שהעבירה לגרעינים תורניים ביישובים עירוניים ובמרכז הארץ בניגוד למטרותיה.[12]
ב-2017 הצביע דו"ח מבקר המדינה על הכשלים בתקצוב אותם גרעינים באמצעות החטיבה להתיישבות ומשרד השיכון בראשות אורי אריאל. הדו"ח קבע כי פעולות המשרד היו פסולות והובילו למתן תקציבים מקופת המדינה ללא אמות מידה המבחינות בין גרעינים הפועלים ביישובים מוחלשים לבין אלה שפועלים ביישובים חזקים במעמד חברתי-כלכלי גבוה ושחלק מפעולותיהם אינם עולים בקנה אחד עם תכליתן של החלטת הממשלה.[13][14]
ב-2022, לאחר הבחירות לכנסת העשרים וחמש והקמת ממשלת ישראל ה-37, הוקם משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, בראשות אורית סטרוק, והוחלט להעביר את התמיכות התקציביות בגרעינים התורניים לתחום סמכותו של משרד זה. התקציב המורחב של המשרד איפשר את הגדלת תקציב הגרעינים מעשרות מיליוני שקלים לכ-600 מיליון שקלים.[15]
טיעוני התומכים:
ביקורת על הגרעינים:
רשימת הגרעינים התורניים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.