דיר מוחיסין

דיר מוחיסין או דיר מוחיזין (בערבית: دير محيسن; בתעתיק מדויק: דיר מחיסן) היה כפר ערבי בגבול הרי יהודה ושפלת יהודה כ-12 קילומטרים דרומית מזרחית לרמלה וכארבעה קילומטרים מערבית ללטרון, בגובה 150 מטר מעל פני הים.

דיר מוחיסין (יישוב לשעבר)
دير محيسن

טריטוריה	המנדט הבריטי המנדט הבריטי
מחוז	מחוז לוד
נפה	נפת רמלה
שפה רשמית	ערבית
שטח	10,000 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה	חשש לנקמה על ירי על התחבורה היהודית
תאריך נטישה	דצמבר 1947
יישובים יורשים	בקוע
דת	מוסלמים
אוכלוסייה	‏
‑ ביישוב לשעבר	460[1] (1945)
קואורדינטות	31°49′37″N 34°55′56″E
אזור זמן	UTC +2
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת השפלה מוגדלת)   דיר מוחיסין (למפת השפלה רגילה)   דיר מוחיסין (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום דיר מוחיסין (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום דיר מוחיסין tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

שמו של הכפר ערבי ופירושו "מנזר המיטיב"^[2]. הכפר היה שייך לנפת רמלה מחוז לוד (1945), על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטחי אדמותיו היו 10,008 דונם (מתוכם 304 דונמים של שטחים ציבוריים) ובשנת 1945 מנה 460 נפשות^[3].

בסוף דצמבר 1947 לאחר התקפות ירי על התחבורה היהודית שבוצעו ליד הכפר בתחילת מלחמת העצמאות, בהן נהרגו שני מפקדים בכירים של ההגנה, יהושע גלוברמן ויונה רסין, נטשו התושבים את הכפר מחשש לתגובה של ההגנה^[4]. התושבים ברחו לכפר בית מחסיר.^[5]

במהלך מבצע נחשון ב-6 באפריל 1948 האזור עבר לידי כוחות ההגנה והם הרסו את הבתים הנטושים^[6]. אולם במוצאי 7 באפריל הגיע טור של הצבא הבריטי לכפר ודרש מההגנה לפנות אותו, מכיוון ששכן על ציר הפינוי הבריטי מירושלים לעזה. כוחות מבצע נחשון נענו לדרישה ופינו את הכפר לאחר שהצבא הבריטי הבטיח להחזיק בו בזמן עד לפינוי ולמנוע מהערבים להתבסס בו. ההבטחה קוימה.^[7]

בסמוך לכפר עבר כביש מג'דל - לטרון שהייתה הדרך הראשית שהובילה ממישור החוף הדרומי לירושלים^[8]. הכפר שימש בסיס לכוחות הערבים במלחמת העצמאות ובגלל קרבתו לדרך המובילה לירושלים נכבש בפעולה הראשונה לפריצת הדרך לירושלים (מבצע נחשון). בסמוך לדיר מוחיסין הייתה נקודת ההתחלה של דרך בורמה^[9], דרך עוקפת ששימשה לפריצת המצור על ירושלים שנסללה במהלך מלחמת העצמאות מאחר שהכביש מהשפלה לירושלים נחסם בלטרון ובשער הגיא.

סמוך למבני הכפר הוקם ב-4 בנובמבר 1952 המושב בקוע.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיר מוחיסין בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
2. ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956 בערך: "דיר-מוחיסן" עמ' 291
3. נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 147.
4. יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 139
5. יואב גלבר, קוממיות ונכבה, עמ' 162.
6. שלמה שמיר, "...בכל מחיר" - לירושלים, הוצאת מערכות, תל אביב 1994, עמוד 139. בספר המקיף העוסק במערכה על לטרון ופריצת דרך בורמה במאי ויוני 1948. בפרק זירת הלחימה, ברשימת היישובים והאתרים במרחב הלחימה, כותב המחבר:"דיר מוחיזין (נהרסה על ידי כוחותינו לפני הקרב על לטרון)" עמ' 131.
7. יואב גלבר, קוממיות ונכבה, עמ' 119; בני מוריס, 1948, עמ' 151.
8. הכפר היה ממוקם על גבעה כ-300 מ' מזרחית לבתי מושב בקוע.
9. כל-מקום, פנקס כיס להכרת הארץ, הוצאת מטכל/אכא, ענף השכלה, אוגוסט 1953 בערך: "דיר מוחיסין" עמ' 83