Loading AI tools
טיפול חסד בחולים סופניים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוספיס (מלטינית: Hospitium, בארמית "אושפיז", מילולית: "מלון", על פי האקדמיה ללשון העברית: מֶרְכָּז לְטִפּוּל תּוֹמֵךְ) הוא טיפול ופילוסופיית טיפול המתמקדת בפליאציה של חולים סופניים, הקלת הכאב והתסמינים מהם הם סובלים. השם הוספיס מתייחס בדרך כלל הן לטיפול, הן לפילוסופיה הטיפולית והן למוסד בו מוענק הטיפול.[1]
הטיפול בהוספיס מתמקד בהרגעה של תסמינים של חולים סופניים או חולים חשוכי מרפא, בין אם התסמינים פיזיים, רגשיים, רוחניים או חברתיים. כניסה לטיפול הוספיס אין משמעו ויתור על טיפולים רפואיים, כי אם החלפת מטרות טיפולים אלו. מרכיב חשוב נוסף בתחום רפואה זה, מלבד הדאגה לחולה עצמו, הוא הטיפול במשפחתו של החולה והדרכתם בהתמודדות עם הקורה סביבם.
רפואת ההוספיס המודרנית כוללת טיפול מקל לאלו שאינם בני טיפול והבראה בבתי חולים, בתי אבות אך גם מספקת את הטיפול לאלו המעוניינים לבלות את ימיהם האחרונים בבתיהם שלהם. תפיסה זו כבר נוצרה במאה ה-17, אך מרבית העקרונות המנחים תחום זה, לפיהם עובדים העוסקים במקצוע, פותחו בשנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי סיסלי סאונדרס (אנ').[2]
בארצות הברית, ההגדרה הרפואית של טיפול ההוספיס היא טיפול הניתן לכל אלו המעוניינים בו, בבית או בכל מוסד אחר, אשר מאובחנים כחולים סופניים עם תוחלת חיים קצרה משישה חודשים. נכון לשנת 2007, למעלה ממיליון איש קיבלו טיפול הוספיס בארצות הברית לבדה, כאשר האבחנה של רובם הגורף של החולים הייתה סרטן. אורך הטיפול הממוצע בשירותי ההוספיס של חולים אלו היה 65 יום.[3]
היסטוריונים מאמינים כי ההוספיס הראשון נוסד במאה ה-11, סביב 1065, עם התחלת מסעות הצלב, בהם קיבלו הצלבנים למוסדות ההוספיס את כל אלו שסבלו ממחלות חשוכות מרפא.[4][5]
בתחילת המאה ה-14, פתחו מסדר אבירי ההוספיטלרים של הקדוש ג'ון בירושלים (Knights Hospitaller of St. John of Jerusalem) את ההוספיס הראשון ברודוס. מטרתו המוגדרת של המוסד הייתה לספק מקלט לנוסעים וצליינים, כמו גם דאגה לחולים סופניים.
לאורך ימי הביניים, פרחו מוסדות ההוספיס השונים ברחבי יבשת אירופה, אך עם ירידת קרנם של המוסדות הדתיים בערוב ימי הביניים, נזנחו מוסדות אלו.
בצרפת של תחילת המאה ה-17 עבר ההוספיס תחייה רעיונית על ידי מסדר האחיות של הקדוש וינסנט דה-פאול (Daughters of Charity of Saint Vincent de Paul). הרעיון צבר תפוסה עם הקמת L'Association des Dames du Calvaire על ידי Jeanne Garnier בשנת 1843 ועם הקמתם של עוד שישה מוסדות נוספים עד השנה 1900.[6]
במקביל, התפתחה רפואת ההוספיס במספר מקומות נוספים:
שירות ההוספיס יכול להינתן למטופל בבית אבות, במתקני הוספיס ייעודיים ואף בבתי חולים, אולם הנוהג הרווח הוא לטפל בחולים אלו בביתם. המטפלים העיקריים הם הרופא המטפל ואחות ההוספיס. שיטת הטיפול כוללת ביקורים תכופים לחולה, כמו גם ביקורי חירום.
בין הקשיים הכרוכים ברפואת ההוספיס ניתן למצוא התנגדויות מקצועיות, טאבו חברתי ופחד אנושי מהמוות. מרבית הקשיים הללו נובעים מהעיסוק הגלוי והפתוח בסוגיית המוות ואי הנוחות שהדבר גורם למטפלים, למטופלים ולבני משפחתם.
בישראל שירות ההוספיס הוא חלק מסל הבריאות.[10] קיימות מספר מחלקות הוספיס, כאשר המוכרת בהן שוכנת במרכז רפואי שיבא, במבנה בן 18 מיטות. הוספיסים נוספים פועלים בבית החולים הדסה הר הצופים ובבית החולים הצרפתי.
כמו כן קיימים מספר שירותי הוספיס הפועלים מחוץ לבתי החולים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.