לראשונה מאז הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 נהנה גוש השמאל מרוב בכנסת, שאיפשר הקמת ממשלה בראשות מפלגת העבודה. הקואליציה שהקים יצחק רבין הורכבה מסיעות העבודה, מרצ וש"ס (62 מושבים). סיעות חד"ש ומד"ע לא היו חברות בקואליציה, אך תמכו בה מבחוץ. ב-1993 התפטר שר הפניםאריה דרעי מהממשלה בעקבות פסיקת בג"ץ לפיה אין הוא יכול להמשיך ולכהן כשר לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. יחד עמו התפטרו גם שלושה סגני שרים מטעם ש"ס, והמפלגה פרשה למעשה מהקואליציה, אף שהמשיכה לתמוך בממשלה בנושאים נקודתיים. במצב דברים זה הפכה הממשלה לממשלת מיעוט, הנשענת על קואליציה בת 56 חברי הכנסת של העבודה ומרצ. בראשית 1995 התפלגה סיעת צומת, ושלושה מחבריה הקימו את סיעת יעוד שהצטרפה לקואליציה.
הליכוד: חברי הכנסת דוד לוי ודוד מגן פרשו מהסיעה והקימו את סיעת גשר. בסופו של דבר, התמודדה המפלגה החדשה ברשימה משותפת עם הליכוד ועם צומת בבחירות לכנסת הארבע עשרה. חבר הכנסת אפרים גור הקים סיעת יחיד והתמודד אף הוא בבחירות לכנסת הארבע עשרה בראש רשימת "אחדות למען העלייה", שלא עברה את אחוז החסימה.
צומת: חברי הכנסת גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ התפלגו מהסיעה והקימו את סיעת יעוד. בהמשך התפלגו גולדפרב וסלמוביץ מסיעה זו, והקימו את סיעת "העתיד". לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה התמודד גולדפרב בבחירות המקדימות במפלגת העבודה, וסלמוביץ עשתה זאת בליכוד. שניהם לא הצליחו להיבחר במקומות ריאליים.
ש"ס: חבר הכנסת יוסף עזרן פרש מהסיעה והקים סיעת יחיד. בבחירות לכנסת הארבע עשרה עמד בראש רשימת תלם אמונה, שלא עברה את אחוז החסימה.
יהדות התורה: לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה התפצלה הסיעה לשני מרכיביה, אגודת ישראל ודגל התורה, אך בסופו של דבר התמודדו המפלגות ברשימה משותפת גם בכנסת הארבע עשרה.
מולדת: חבר הכנסת שאול גוטמן פרש מהסיעה והקים את סיעת "ימין ישראל". חבר הכנסת יוסף בא-גד פרש אף הוא מהסיעה והקים סיעת יחיד. שניהם התמודדו בראש רשימות עצמאיות בבחירות לכנסת הארבע עשרה. רשימתו של גוטמן פרשה מן המירוץ בסופו של דבר, ואילו זו של בא-גד לא עברה את אחוז החסימה.
במהלך כהונתה של הכנסת השלוש עשרה הואץ התהליך המדיני, וההסכמים שנחתמו במסגרתו הסעירו את הכנסת. הודעת הממשלה בנושא הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי וחילופי האיגרות עם אש"ף (ההסכם הראשון בהסכמי אוסלו) נדונה במשך יומיים, בין ה-21 וה-23 בספטמבר1993, ואושרה ברוב של 61 מול 50. בהודעה תמכו חברי סיעות העבודה, מרצ, חד"ש ומד"ע והתנגדו לה רוב חברי סיעת הליכוד, וכן סיעות צומת, המפד"ל, יהדות התורה ומולדת. חברי סיעת ש"ס נמנעו או נעדרו, וגם שלושה מחברי סיעת הליכוד - אסעד אסעד, רוני מילוא ומאיר שטרית - נמנעו.
ב-11 במאי1994 אישרה הכנסת גם את הודעת הממשלה על הסכם קהיר, ברוב של 52 חברי כנסת וללא מתנגדים, לאחר שחברי סיעות האופוזיציה החרימו את ההצבעה בטענה, כי הנושא צריך להיות מוכרע בבחירות חדשות. ב-5 באוקטובר1995 הצביעה הכנסת על הודעת הממשלה בדבר אישור הסכם ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה (הסכם אוסלו ב'). בסיומו של דיון סוער, אישרה הכנסת את הודעת הממשלה ברוב דחוק של 61 חברי כנסת (רוב חברי סיעת העבודה, חברי סיעות מרצ, חד"ש ומד"ע, וחברי הכנסת גונן שגב ואלכס גולדפרב מיעוד) מול 59 (חברי סיעות הליכוד, ש"ס, המפד"ל, צומת, יהדות התורה ומולדת, וכן חברי הכנסת אביגדור קהלני ועמנואל זיסמן מהעבודה וחברת הכנסת אסתר סלמוביץ מיעוד). הסכם השלום בין ישראל לירדן נהנה מקונצנזוס רחב יותר, והוא אושר ב-25 באוקטובר 1994, ברוב של 105 חברי כנסת מול 3.
המחאה הפוליטית נגד ההסכמים המדיניים הידרדרה לכדי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-4 בנובמבר1995. ארונו של רבין הוצב ברחבת הכנסת, ומאות אלפי אזרחים חלפו על פניו. לאחר הרצח הטיל הנשיא עזר ויצמן את מלאכת הרכבת הממשלה החדשה על ראש ממשלת המעבר, שמעון פרס. בהצבעה שנערכה במליאת הכנסת ב-22 בנובמבר תמכו בממשלה החדשה, שהרכבה היה כמעט זהה לשל קודמתה, 62 חברי כנסת, ואילו שמונה חברי סיעות צומת ומולדת התנגדו. יתר סיעות האופוזיציה בחרו להימנע, כלשונו של יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו: ”בהחלטה זו אנחנו מבטאים את עמדתנו, שרצח פוליטי אסור שיפגע ברציפות השלטון במדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית מחליפים כמובן את השלטון בהליכים דמוקרטיים תקינים, ובראשם ההליך של בחירות כלליות, ולכן איננו מעוניינים למנוע את הקמתה של ממשלת העבודה, שאמורה להיות ממשלת המשך לממשלתו של יצחק רבין”[2].
במהלך הפיליבסטר, שליווה את דיוני הכנסת באישור חוק ההסדרים ותקציב המדינה לשנת 1993, נאם חבר הכנסת מיכאל איתן במשך 10 שעות ו-7 דקות. נאומו זה מהווה שיא בתולדות הכנסת. אירוע יוצא דופן התרחש ב-30 ביוני 1993, כאשר תייר איטלקי קפץ מהיציע לתוך אולם המליאה, ונעצר בידי חבר הכנסת חיים דיין. בעקבות מקרה זה נוספו קירות זכוכית המפרידים בין יציע האורחים לבין יציע המכובדים והמליאה.
במהלך כהונתה של הכנסת ה-13 נחקקו 468 חוקים, המספר הגבוה ביותר עד אז. לראשונה בתולדות הכנסת למעלה ממחצית החוקים (250 חוקים, שהם 53.4%) היו חוקים שמקורם בהצעות חוק פרטיות. מספר הצעות החוק הפרטיות שהונחו על שולחן הכנסת היווה אף הוא שיא עד כנסת זו - 3,612 (לעומת 1,448 הצעות חוק פרטיות שהונחו על שולחן הכנסת ה-12)[3].
חוק יסוד: חופש העיסוק -חוק יסוד זה נחקק כבר בכנסת ה-12, ואולם במהלך כהונתה של הכנסת ה-13 הוחלף בנוסח חדש, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ מיטראל. העתירה הוגשה נגד החלטת הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא במשרד התעשייה והמסחר, שלא לאשר לחברות פרטיות לייבא בשר קפוא מחשש שהן ייבאו בשר לא כשר. בית המשפט פסק, כי החלטת הרשות המוסמכת התקבלה משיקולים זרים והורה על בטלותה. בהערת אגב ציין השופט תאודור אור, כי ההחלטה גם אינה עומדת בתנאי חוק יסוד: חופש העיסוק, שלפי הוראותיו באותה העת לא ניתן היה לקבלה אלא בחוק יסוד שאושר ברוב של 61 מחברי הכנסת[4]. כדי להתגבר על פסיקה זו נחקק חוק יסוד חדש, שבו לא נמנו עוד העילות שמאפשרות מניעת קבלת רישיון, אלא נקבעה פסקת הגבלה הדומה לזו שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיה "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כמו כן, נוספה בו פסקת התגברות, המאפשרת להתגבר על הוראות פסקת ההגבלה בחוק שהתקבל ברוב של 61 חברי הכנסת, ואשר נאמר בו במפורש כי הוא תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק. לפי הוראות חוק היסוד, תוקפו של חוק כזה יפקע בתוך ארבע שנים. בחוק היסוד החדש נוספו גם סעיפי עקרונות יסוד ומטרות. כן תוקן גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאף בו נוסף סעיף עקרונות יסוד, וכן תוקנה פסקת ההגבלה, ונקבע בה, באופן דומה לחוק יסוד: חופש העיסוק החדש, כי פגיעה בזכויות המוגנות בחוק יסוד זה תיתכן לא רק בחוק, אלא גם לפי חוק, מכוח הסמכה מפורשת בו. זמן קצר לאחר חקיקת החוק, נחקק חוק יבוא בשר קפוא בהתאם להוראותיו של חוק היסוד. עתירה חדשה שהוגשה נגד החוק החדש נדחתה[5].
חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 18). תיקון בחוק יסוד: הכנסת שקבע כי חבר הכנסת שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית ונדון לעונש מאסר בפועל, וקבע בית המשפט שיש עם העבירה קלון, תיפסק חברותו ביום שפסק הדין נעשה סופי.
חוק הכנסת - החוק הסדיר היבטים שונים בפעילותה של הכנסת שהיו מפורטים מכדי להיכלל בחוק יסוד: הכנסת, אך מהותיים מכדי שיופיעו רק בתקנון הכנסת. בעת שנחקק כל שנקבע בו הוא מספר החברים בוועדות הכנסת, ובהמשך כהונתה של הכנסת ה-13 נקבעו בו גם הוראות לעניין ישיבת הפתיחה. הכנסות הבאות הרחיבו את תחולתו גם לנושאים נוספים.
חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) - שהסדיר את מימון המפלגות המתמודדות בבחירות לרשויות המקומיות.
חקיקה חברתית
חוק קליטת חיילים משוחררים - מטרת החוק הייתה הקמת קרן לקליטת חיילים משוחררים, שכספיה ישמשו למענק שיינתן לחיילים עם שחרורם מצה"ל ולפיקדון הניתן לחיילים לשם השלמת השכלה תיכונית, לימודים קדם-אקדמיים ואקדמיים, לימודים במוסד להכשרה מקצועית, רכישת דירה או פתיחת עסק.
חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 17) - חוק אשר שינה את שיטת התגמול לנכי צה"ל שאחוזי הנכות שלהם נמוכים מ-20%, וקבע כי הם יהיו זכאים למענק חד-פעמי.
חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי) - תיקון לחוק העונשין, שהיווה רפורמה מקיפה בחוק העונשין, לפי הצעתם של פרופ' ש"ז פלר ופרופ' מרדכי קרמניצר, שכללה את החלפתם של החלק המקדמי והחלק הכללי של החוק העוסקים בהוראות היסוד, תחולת דיני העונשין מבחינת זמן ומקום, מבנה היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירה, סיווג העבירות לפי חומרתן, עבירות נגזרות, סייגים לאחריות הפלילית ועוד.
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) - חוק שהסדיר מחדש את עילות המעצר, קבע את תנאי ההחזקה במעצר והסדיר את הליכי המעצר.
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד) - חוק שהגדיר את העילות והנסיבות שבהן ניתן לבצע חיפוש - חיצוני ופנימי - בגופו של אדם.
חוק המחשבים - חוק שהגדיר וקבע מהן עבירות מחשב, התאמת דיני הראיות לשימוש בפלטי מחשב, והוראות לעניין חיפוש במחשב.
חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון מס' 2) - חוק שנועד לאפשר לנפגע עבירת מין להעיד שלא בנוכחות הנאשם, ומסמיך את בית המשפט שהרשיע נאשם להורות על הגשת תסקיר על מצבו של נפגע העבירה לשם ההכרעה בגזר הדין.
חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 11) - חוק שהסדיר את סמכויותיהם של בתי המשפט לנוער להורות על בדיקה נפשית לקטינים הנשפטים בפניהם, וכן את העילות והנסיבות שבהן ניתן להורות על אשפוז בכפייה של קטינים.
חוק העונשין (תיקון מס' 47) - תיקון בחוק העונשין שקבע, כי תקופת ההתיישנות של עבירות מין שבוצעו בקטין תחל בהגיעו לגיל 18.
חוק העונשין (תיקון מס' 40) - תיקון זה קבע, כי העונש על ביצוע עבירה שדינה עד 10 שנות מאסר, מתוך מניע של גזענות, יהיה כפול מהעונש הקבוע בחוק, ובלבד שלא יעלה על 10 שנות מאסר.
חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 13) - תיקון לפקודת בתי הסוהר שהסדיר את נושא שחרור מנהלי של אסירים לקראת סוף תקופת מאסרם.
דת ומדינה
חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית - חוק שעיגן את זכותו של כל אדם לקבורה בבית עלמין אזרחי אם ירצה בכך.
חוק יבוא בשר קפוא - חוק זה נחקק לאחר חקיקתו של חוק יסוד: חופש העיסוק החדש, ונקבע בו כי אין לייבא בשר קפוא ללא תעודת הכשר, אלא אם כן שר התעשייה והמסחר התיר זאת. בהתאם להוראות חוק היסוד החדש, נקבע בחוק זה, כי הוא תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק, והוא התקבל ברוב של 65 מול 10. נגד החוק הוגשה עתירה לבג"ץ בנימוק שהוא פוגע בחופש העיסוק של יבואני הבשר, אך העתירה נדחתה[5]. בהמשך שונה שמו של חוק זה לחוק בשר ומוצריו.
צבא וביטחון
חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) - בחוק זה עוגן משך השירות הסדיר בצה"ל והועמד על 36 חודשים. עד אז קבע החוק כי משך השירות הוא 30 חודשים, אך במשך עשרות שנים הוארך בצו בידי שר הביטחון. החוק נקבע כהוראת שעה לשנתיים, מתוך שאיפה להביא לקיצור בתקופת השירות הסדיר, אך תוקף הוראת השעה הוארך מאז מספר פעמים, ונכון לשנת 2011, מדובר בהוראת השעה הישנה ביותר שעומדת בתוקפה.
חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) - תיקון בחוק שירות ביטחון, שהסדיר הצבת חיילים לשירות במשטרת ישראל (שח"מ), ובמסגרות ביטחוניות ואזרחיות מחוץ לצה"ל. ההוראה לגבי המשטרה נקבעה כהוראת שעה לשנתיים, ובדומה להוראת השעה בעניין משך השירות, הוארכה אף היא מספר פעמים, ונכון לשנת 2011, עומדת בתוקפה.
חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) - חוק שאסר על העסקה, הלנה והסעה של שוהים בלתי חוקיים מיהודה והשומרון וחבל עזה. גם חוק זה נקבע בתחילה כהוראת שעה, לשנה, ואף הוא עומד בתוקפו גם בשנת 2011.
חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 32) - תיקון לחוק השיפוט הצבאי, שקיצר את תקופות המעצר שבסמכותם של שוטרים צבאיים וקציני שיפוט לקבוע. שנים ספורות לאחר חקיקתו פסק בית המשפט העליון, בבג"ץ שגיא צמח, כי חרף הקיצור, התקופות הקבועות בחוק השיפוט הצבאי עדיין אינן מידתיות, והורה על ביטול הסעיף המסדיר זאת[6]. הייתה זו הפעם הראשונה בה נפסל סעיף חוק בשל פגיעה בזכות המנויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (במקרה זה, הזכות לחירות).
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשמ"ו-1996 - חוק המחייב שוויון בין המינים בכל הנוגע לשכר, או לכל גמול אחר בעבודה. החליף חוק בשם זהה שנחקק ב-1964.
חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 8) - תיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה שצמצם את שבוע העבודה מ-47 שעות ל-45.
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) וחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) - חוקים אלה קבעו הוראות המאפשרות היעדרות של עובד בשל מחלה של הורה קשיש של העובד או של ילדו.
היה אחד מהחוקים הבולטים שחוקקה הכנסת השלוש עשרה. החוק קבע לראשונה את זכותם של אזרחי ישראל לקבלת שירותי בריאות. עד לחקיקת החוק מומנו שירותי הבריאות באמצעות דמי חבר ששולמו לקופות החולים, וכל קופה סיפקה שירות אחר. מאז חקיקת החוק מספקות קופות החולים סלי בריאות אחידים, והם ממומנים באמצעות דמי ביטוח בריאות שמועברים להן דרך המוסד לביטוח לאומי, ונגבים כחלק יחסי מהשכר. בעקבות חקיקת החוק נוספו מיליון אזרחים, שלא היה להם ביטוח בריאות, למעגל הזכאים.
חוק זכויות החולה - חוק שנועד לקבוע את זכויותיו של אדם המבקש או מקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו.
חוק לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) - חוק שהעניק פיצוי לכל מי שנדבק מנגיף האיידס כתוצאה מקבלת עירוי דם עד 1986.
חוק לפיצוי נפגעי גזזת - חוק שהעניק פיצוי לעולים חדשים שנפגעו, בתקופת הקמתה של המדינה, מהקרנות שעברו בגין טיפול במחלת הגזזת או לצורך מניעתה. חוק זה היווה מענה לסערה הציבורית שכונתה "פרשת הגזזת".
חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור - החוק הסמיך את הרשויות המקומיות לקבוע הסדרים לאיסוף פסולת למיחזור וכן הסמיך את השר לאיכות הסביבה לחייבן לקבוע הסדרים כאמור.
חוק החמרים המסוכנים - חוק שהסדיר את סמכויותיו של המשרד לאיכות הסביבה בכל הנוגע לרישוי ההחזקה והשימוש בחומרים מסוכנים.
חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 10) - תיקון לחוק רישוי עסקים שהסדיר את סמכויותיו של השר לאיכות הסביבה בכל הנוגע לרישוי עסקים.
מערכת המשפט
חוק בית המשפט לענייני משפחה - החוק הקים את מערכת בתי המשפט לענייני משפחה ואת סמכויותיהם של בתי משפט אלה.
חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 15) - תיקון בחוק ההוצאה לפועל, שכלל את צמצום השימוש במאסר ככלי לאכיפת הוצאה לפועל, והפיכתו לסנקציה בשל ביזיון הליכי ההוצאה לפועל, וכן תיקונים שונים שנועדו לייעל את מערכת ההוצאה לפועל.
חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות - חוק שנועד להקים את המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, במטרה לייעל את הליכי הגבייה.
השלטון המקומי
חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות לחברי המועצה).
חוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה) (תיקון) - חוק שקבע את דרכי פקיעת כהונתו של ראש מועצה אזורית, ואת הליכי בחירתו של ראש מועצה חדש במקומו.
תכנון ובניה
חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43) - רפורמה במערך התכנון והבניה שכללה, בין היתר, את שינוי הרכב הוועדות המחוזיות, הקמת ועדות ערר מחוזיות, הוראות שונות לגבי חברי מוסדות התכנון, שינויים בהגדרות תפקידיהן של הוועדות המחוזיות והוועדות המקומיות, דרכי הגשת התנגדויות ושמיעתן, לוחות זמנים לסיום טיפול בתוכניות, הליכי הגשת עררים, הסמכת בתי המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות שעניינן תכנון ובניה ועוד.
חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 37) - תיקון לחוק התכנון והבניה, שנועד לקצר את הליכי אישורן של תוכניות שעניינן דרכים ומסילות ברזל.
חוק תובענות ייצוגיות (תיקוני חקיקה) - חוק שהסדיר הגשת תובענות ייצוגיות בתחומי ההגבלים העסקיים והבנקאות.
שונות
חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 4) (מאגרי מידע) - תיקון בחוק הגנת הפרטיות שהסדיר את התנאים לניהול מאגרי מידע והשימוש במאגרי מידע ואת השימוש בהם לשם דיוור ישיר.
חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 10) - חוק שהסדיר את מעמדן של המכללות.
חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות - חוק זה הטיל חובת רישוי על העוסקי בייעוץ השקעות, קבע את תנאי הרישוי, הטיל חובות אמון וזהירות של מנהלי תיקי השקעות וקבע הוראות שונות לדרכי פעולתם. לאחר חקיקתו עתרה לשכת מנהלי ההשקעות לבג"ץ, בטענה שחלק מהוראותיו פוגעות בחופש העיסוק. בפסק הדין[7], שניתן ב-1997, פסק בית המשפט העליון, כי ההוראה המתירה לרשות ניירות ערך להעניק רישיונות למנהלי תיקים או יועצי השקעות אף ללא בחינה מקצועית, למי שעסק בכך שבע שנים לפחות, פוגעת באופן שאינו מידתי בעוסקים במקצוע תקופות קצרות יותר. על כן, פסק בית המשפט כי הסעיף הקובע זאת בטל. הייתה זו הפעם הראשונה בעידן המהפכה החוקתית בה פסק בג"ץ, כי סעיף חוק בטל בשל פגיעה בזכות המעוגנת בחוק יסוד.
חוק המתווכים במקרקעין - חוק שהסדיר את העיסוק בתיווך במקרקעין.
חוק העמותות (תיקון מס' 3). תיקון בחוק העמותות, שנועד להגביר את הפיקוח על העמותות באמצעות הגדלת חובות הדיווח שלהן. כן כולל החוק תיקונים שנועדו לייעל את התנהלותן של עמותות.
חוק השמות (תיקון מס' 3) - תיקון לחוק השמות שביטל את ברירת המחדל, לפיה עם נישואיה מקבלת אישה את שם משפחתו של בעלה, וקובע כי כל אדם יודיע לרושם הנישואים מהו שם המשפחה שבחר לשאת לאחר נישואיו.
חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 7) - חוק הקובע עיקרון של ייצוג הולם לבני שני המינים בשירות המדינה.
בתחילה הייתה כוונה למנות לתפקיד את רוני מילוא. מבקר המדינה, מרים בן-פורת מתחה ביקורת על כוונה זו, מאחר שמילוא כיהן כשר בממשלה היוצאת, ודו"חות המבקר הראשונים בהם צפויה הייתה הוועדה לעסוק היו בעניין פעולותיה של ממשלה זו, מה שעלול ליצור מצב של ניגוד עניינים. בסופו של דבר מונה לתפקיד דן תיכון, ולאחר שנתיים החליף אותו דוד מגן (שאף הוא היה שר באותה ממשלה). במקביל, תוקן חוק מבקר המדינה ונקבע בו כי "מי שכיהן כשר, כסגן שר או כמנהל כללי או משנה למנהל כללי של משרד ממשרדי הממשלה לא יהיה יושב-ראש הוועדה תוך שנתיים מיום סיום כהונתו כאמור"[8].