Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפסיכולוגיה של הספורט היא ענף ידע בינתחומי המתמקד בגורמים הפסיכולוגיים שמשפיעים על השתתפות והישגים בענפי ספורט שונים, וכן בהשפעות הפסיכולוגיות על האדם הנובעות מאותה פעילות ספורטיבית.
המטרה המרכזית של התערבות פסיכולוגית היא הקניית כלים לספורטאי, שיוכל בעצמו ליצור את האקלים המנטלי האידיאלי בשבילו, כדי להפיק את היכולות הפיזיות המיטביות שלו, שהופכות אותו לספורטאי. לא כל דבר שמתאים לספורטאי אחד מתאים גם לאחר, ספורטאים שונים יתפקדו ברמה אידיאלית במצבים מנטליים שונים, ולכן התהליך הפסיכולוגי שעובר הספורטאי הוא מאוד אישי.
מאמרים רבים פורסמו בנושא ונמצאו 26 נושאים מרכזיים שונים (בהם: קוגניציה, קבלת החלטות, חרדה, אישיות הספורטאי, תוקפנות, מוטיבציה ועידוד) שנחקרו בתחום הפסיכולוגיה של הספורט.
העיסוק בפסיכולוגיה של הספורט החל במחקרים במאה ה-19 של פסיכולוגים ניסויים שונים (וילהלם וונדט, פרנסיס גלטון, קאטל), שחקרו את תנועת גוף האדם וגורמים הקשורים למוטוריקה.
המחקר של הדוקטורנט נורמן טריפלט נחשב לניסוי המדעי הראשון בפסיכולוגיה של הספורט. טריפלט הבחין שרוכבי אופניים משיגים לרוב תוצאות טובות יותר, כאשר הם מתחרים נגד רוכבים אחרים ולא נגד השעון. במעבדה הוא בדק זוגות ילדים שביצעו משימות שונות בתנאים מסוימים ומצא כי הילדים שהתחרו נגד בן זוג עבדו יותר מהר. בשל ניסוי זה נחשב טריפלט לפסיכולוג הספורט הניסויי הראשון בעולם.
עם זאת, הראשון שעסק בתחום זה במשך תקופת זמן ארוכה הוא קולמן גריפית'. גריפית' הועסק על ידי אוניברסיטת אילינוי בשנת 1925 כדי לעזור למאמנים לשפר את יכולתם של ספורטאי האוניברסיטה. בנוסף, גריפית' הקים את המעבדה הראשונה בתחום זה בצפון אמריקה.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 החלה הפסיכולוגיה של הספורט לקבל אופי מדעי מובהק. באותו עשור פורסמו ספרים רבים בנושא.
המרכזים של פסיכולוגיית הספורט היו ביפן, ארצות הברית ואירופה. בברית המועצות העניין התפתח יותר, בראשותם של רודיק ופוני.
בשנות החמישים נפרדו חקר הפסיכולוגיה של הספורט וחקר המוטוריקה, ופסיכולוגיית הספורט קיבלה דחיפה נוספת.
בשנת 1965 נערך הכנס העולמי הראשון בפסיכולוגיה של הספורט. בעקבות כנס זה הוקמו ארגונים לאומיים ובינלאומיים רבים, ביניהם "החברה הבינלאומית לפסיכולוגיה של הספורט".
בעקבות "הקרב של ברן" במונדיאל 1954 הכניסו הברזילאים מבחנים פסיכולוגיים לשיקולי בחירת סגל הנבחרת שלהם[1]. באולימפיאדת רומא שהתקיימה בשנת 1960, ליווה פסיכואנליטיקאי את המשלחת האולימפית של ברזיל. שלטונות ברית המועצות הודיעו שיאמצו רעיון זה לקראת אולימפיאדת טוקיו בשנת 1964[2]. במקביל, הוחל בשימוש בפסיכולוגים בהכנות לקראת האולימפיאדה בטוקיו, אולם לאחר האולימפיאדה השימוש בפסיכולוגים נזנח ביפן למשך שני עשורים[3]. בשנות ה-60 החלו פסיכולוגים ללוות את הספורטאים של מזרח אירופה לתחרויות בינלאומיות, תחילה בעיקר כצופים פסיביים. בשנות ה-70 ליוו פסיכולוגים את הספורטאים של הגוש הקומוניסטי כעניין שבשגרה[4].
פסיכולוגיית הספורט הוא תחום מחקרי בעל הכוון יישומי נרחב. מחקרי מטא-אנליזה אשר בדקו את מידת יעילותם של התערבויות מקובלות בפסיכולוגיית ספורט מצביעים על וודאות גבוהה ליעילותן. התערבויות אלו כוללות דמיון, הצבת מטרות, טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות (דיבור עצמי, רוטינות), טכניקות לוויסות עוררות פסיכו-פיזיולוגית ועוד. כמו כן, פסיכולוגים של הספורט יצביעו על יעילותו של הקשר הטיפולי המתקיים בין פסיכולוג לספורטאי. קשר זה, ללא קשר לאסכולה הפסיכולוגית שבשימוש הפסיכולוג, יתאפיין בתמיכה, אמפתיה, הכלה והעצמה, ומטרותיו יכללו הגברת המודעות העצמית והגמישות הפסיכולוגית, ושיפור האינטגרציה הנפשית.
על פי נידפר, דופרסן וסלדר, לפסיכולוג הספורט היישומי שישה תפקידים עיקריים:
מבנה האישיות הוא אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על אפיוני ההתנהגות וקובעים אותם. הקשר בין מבנה האישיות לבין העיסוק בספורט הוא אחד הנושאים הפופולריים ביותר בחקר הפסיכולוגיה של הספורט, אך גם שנוי במחלוקת ומופשט. הבעיה המרכזית בחקר תחום זה היא כי מבנה האישיות אינו ניתן לבדיקה טכנית ישירה, אלא רק דרך הסקת מסקנות מתוך התבוננות בספורטאי ובביצועיו במבחני אישיות.
אפיון מבנה האישיות של ספורטאים נעשה לעיתים בעזרת השוואה למבנה אישיותם של אנשים לא ספורטאים, כדי למצוא את המאפיינים המייחדים אוכלוסייה זו. סגנון חייהם של ספורטאים שונה באופן מובהק מחייהם של לא ספורטאים: הם מתאמנים מספר שעות ביום בענף מסוים, נוסעים תכופות לחו"ל למחנות אימונים ולתחרויות, ועוד.
בשנת 1973 פרסם הרדמן את אחד המאמרים המרכזיים בנושא. בעזרת שאלון 16 גורמי האישיות של קטל הוא בדק מספר קריטריונים בקרב אוכלוסייה לא ספורטיבית מול אוכלוסייה ספורטיבית, כדי לאפיין את מבנה אישיות הספורטאי:
תמונת הפרופיל של ספורטאי טיפוסי כוללת גם את האפיונים הבאים: רמה גבוהה ביותר של חשיבה מופשטת, דומיננטיות, תוקפנות, תחרותיות, התלהבות, גישה חיובית, מתח רב ורגשנות, חשדנות וקנאה, אי יציבות רגשית, התנהגות מקרית בלתי חזויה ולעיתים אנוכית.
כמו כן תכונות קריטיות למשיכה לספורט וההצלחה בו הן מוטיבציה גבוהה, עמידה בלחץ, תחרותיות ושאיפה לעמידה באתגרים. אלו מביאים להיעדר קונפליקטים פנימיים בין האישיות לעיסוק הספורטיבי.
מחקרים רבים ניסו לחזות הצלחה בספורט לפי מבנה האישיות, אך עדיין אין הצלחה מרובה בתחום. מטרת המחקרים במקרה של שני צעירים הזהים פחות או יותר ביכולות הפיזיות והמקצועיות, היא לאבחן מי בעל הסיכויים להגיע רחוק יותר בעולם הספורט. במחקרים נמצא כי ספורטאים צעירים שניחנו בתכונות כגון: חברתיות, יציבות רגשית, אמביציה, דומיננטיות, אחריות, מנהיגות, ביטחון עצמי ועקביות, זוהו כספורטאים בעלי סיכוי רב יותר להצליח בקריירה ספורטיבית.
ישנם פסיכולוגים שממעיטים בערך המחקרים הללו, וטוענים כי לא ניתן לחזות הצלחה בספורט לפי תכונות אישיות. על כך משיבים התומכים בגישה זו, בין השאר, בציון דוגמאות רבות של ספורטאים בהיסטוריה אשר למרות נחיתות מקצועית או פיזית ולמרות מצב קשה מאוד שנוצר במהלך תחרות, הצליחו.
מאמנים וספורטאים רבים פונים יותר ויותר למחקר וייעוץ בתחום פסיכולוגיית הספורט. יש המפתחים או משתמשים בתוכניות אימונים פסיכולוגיים כדי ללמוד על שליטה בלחץ,בהשתנקות תחת לחץ (שנוצרים במהלך תחרות), ויסות רמת הריכוז, שיפור ביטחון עצמי, והגברת יכולות התקשורת וההרמוניה הקבוצתית במקרה של ספורט קבוצתי.
פסיכולוגיה של הספורט התפתחה בישראל כבר בשנות השישים. "האיגוד הישראלי לפסיכולוגיה וסוציולוגיה של הספורט והחינוך הגופני" נוסד בשנת 1974. האיגוד זוכה להתעניינות הן מצד מדענים והן מצד אנשי ספורט שונים (מאמנים וספורטאים).
שירותי פסיכולוגיית ספורט בישראל ניתנים דרך שלושה ערוצים:
עם עליית הפופולריות של פסיכולוגיית הספורט נכנסו לתחום מטפלים שונים בתחום הנפשי, כדוגמת מנחי אימון אישי ומאמנים מנטליים, שיש להם הכשרה פחותה או שונה מזו של פסיכולוגים.
האגודה הישראלית לפסיכולוגיה של הספורט והביצוע היא ארגון המוקדש לקידום ופיתוח מחקר ועבודה פרקטית בתחום הפסיכולוגיה של הספורט בישראל. האגודה היא רב-תחומית וכוללת מגוון אנשי שטח ומחקר אשר תחומי עבודתם מתמקדים בהיבטים שונים בפסיכולוגיה של הספורט והביצוע. האגודה מהווה גורם מקצועי מוביל במקצוע ששואף למצוינות. האגודה מנוהלת על ידי וועד מנהל וצוותים מקצועיים.
האגודה נוסדה בשנת 1974 על ידי פרופ' אמה גרון וד"ר גלעד ויינגרטן והוקמה מחדש בשנת 2021 על ידי דר' איריס אורבך, פרופ' גרשון טננבאום ודר' ענבל פרי לצד שותפי הקמה הבאים מהשטח ביניהם גיא מזרחי, טל מכטיי, מורן מגידש ועוד אנשי מקצוע בתחום.
מטרות האגודה הן:
חברי האגודה כוללים חוקרים מאוניברסיטאות ומכללות, פסיכולוגים, אנשי חינוך, מאמנים ומנהלים, וכן סטודנטים וספורטאים המעוניינים בידע בפסיכולוגיה של הספורט, הפעילות הגופנית והביצוע.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.