Loading AI tools
תהליך ביוטכנולוגי/רפואי לטיפול בעקרות ע"י הפריה של זרע עם ביצית מחוץ לגוף האישה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפריה חוץ-גופית או הח"ג (בלשון הדיבור: הפריית מבחנה, באנגלית: In vitro fertilisation ובקיצור IVF) היא אחד הכלים העיקריים לטיפול בעקרות בקרב נשים וגברים. בהפריה כזו, לבורנט מפרה זרע עם תא ביצית במבחנה, כלומר מחוץ לגוף האישה, ולאחר מכן, הביצית המופרית מועברת לרחם, שם מתפתח ההיריון כרגיל.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות כתיב, חלוקה לנושאים, פסקאות וסעיפים לקויה, חוסר במקורות. | |
טכניקת ההפריה החוץ-גופית פותחה בבריטניה על ידי ד"ר פטריק סְטֶפְּטוֹ וד"ר רוברט אדוארדס. "תינוקת המבחנה" הראשונה בעולם הייתה לואיז בראון, שנולדה ב-25 ביולי 1978 בבית החולים הכללי אולדהם בהליך של ניתוח קיסרי. הוריה ניסו להרות במשך כתשע שנים ללא הצלחה בשל חסימה בחצוצרות של אמה. גם אחותה הקטנה, נטלי, נולדה באמצעות הפריה חוץ-גופית, וב-1999 הייתה לאם הראשונה שנולדה בהליך זה[1]. בתחילה היו שפקפקו באמיתות ההצלחה של סטפטו ואדוארדס[2], אך בהמשך הוכרה ההצלחה על ידי כולם.
ישראל היא המדינה החמישית בעולם שבה בוצעה הפריית מבחנה, ובעקבות הפריה זו נולדה בשנת 1982 העיתונאית והמגישה רומי נוימרק[3]. שנה אחר כך נולד אלעד קליינר, ילד המבחנה (הזכר) הראשון. ביוני 1985 נולדה בבית החולים רמב"ם התינוקת הראשונה שנולדה לאם ערבייה מהפריה חוץ-גופית[4]. בינואר 1986 נולדה בישראל שלישייה לאם שעברה דילול עוברים בצרפת לאחר הפריה חוץ-גופית[5]. מאז יש גידול רב בשימוש בהפריה חוץ-גופית, וקרוב לאחוז אחד מכל הלידות כיום בעולם המערבי הן כתוצאה מהפריה חוץ-גופית.
מטרתה המקורית של ההפריה החוץ-גופית הייתה לטפל באי-פוריות מכנית או חסימתית כתוצאה מבעיה בחצוצרות, אך שיטת הטיפול התבררה כיעילה גם במקרה של בעיות פוריות אחרות. פיתוח שיטת ICSI (הזרקת זרע ציטופלזמטית) נותנת מענה יעיל ביותר להפרעות בפוריות הגבר, כל עוד ניתן להפיק זרע.
הפריה חוץ-גופית היא פעולה התערבותית ויקרה יחסית, ועל כן השימוש בה נעשה לאחר שנוסו שיטות אחרות לטיפול באי-פוריות שהן פולשניות פחות, תלוי ברמת בעיית הפוריות של הגבר או האישה.
מאז השימוש הראשון בהפריה חוץ-גופית ובשל היעילות הרבה של השיטה, התרחבו מאוד ההתוויות לשימוש בהפריה חוץ-גופית:
ישנם טיפולים שניתן לבצע אך ורק בעזרת טיפולי הפריה חוץ-גופית אף שלא קיימת בעיית פוריות:
לפני טיפולי הפריה חוץ-גופית מקובל לבצע בדיקות מקדימות רבות, תלוי בהחלטת הרופא המטפל:
טיפול הפריה חוץ-גופית מבוסס על כמה עקרונות ושלבים:
מחזור הטיפול מתחיל על פי רוב ביום השני לווסת, וכולל מתן תרופות המגרות את השחלות לייצר מספר רב של זקיקים. ברוב המקרים מוזרקים גונדוטרופינים מסוג FSH או נגזרותיו. במהלך מתן ההורמונים יש צורך במעקב אחרי רמת האסטרדיול ובדיקות אולטרסאונד למעקב אחרי גדילת הזקיקים. לרוב יש צורך בכעשרה ימי טיפול. בזמן זה ניתנות תרופות לעיכוב הביוץ.
באופן כללי, רוב הפרוטוקולים בטיפולי פריון מתבססים על עיקרון של סופר-אובולציה (super ovulation) כדי לגרות ייצור של כמה ביציות ולשפר את תזמון שאיבתן. הטכניקות הקיימות כיום כוללות את התרופות האלה:
תרופות אלה נלקחות על בסיס יומי ומגדילות את מספר הזקיקים בשחלה. לאחר מתן תרופות אלה יש לעקוב באופן קפדני על ידי אולטרסאונד כדי לוודא שאין מספר רב מדי של ביציות ולוודא שהן גדלות לגודל אופטימלי לצורך שאיבתן.
ישנם פרוטוקולים רבים לגירוי שחלתי, אך שני הפרוטוקולים השכיחים הם:
הבדלים בין המחזורים:
שאיבת הביציות נעשית בערך 34–36 שעות לאחר מתן הזרקת HCG, ונעשית כיום בגישה טרנס-וגינלית ובסיוע אולטראסאונד. טכניקת השאיבה מבוססת על מחט מונחית-אולטראסאונד החודרת דרך דופן הנרתיק ומגיעה לשחלות. מחט זו שואבת את הנוזל מתוך הזקיקים והוא מועבר למעבדה כדי לזהות את הביציות. תהליך השאיבה נמשך כ-20 דקות והוא מתבצע לרוב תחת טשטוש או בהרדמה כללית.
באופן כללי, זרע טרי לאחר השפיכה אינו יכול להפרות ביצית בתנאי מעבדה, ועליו לעבור קפסיטציה – זהו תהליך פשוט הכולל אינקובציה קצרה בתוך תרבית. לאור תהליך שאיבת הביציות, ניתן לצפות כי הביציות עצמן יהיו בשלבי גדילה שונים. לאחר שאיבתן מתבצעת חלוקה שלהן לביציות בשלות וביציות לא בשלות. ביציות בשלות מכילות שכבה עבה ורחבה של קומולוס אופורוס, הן השלימו את החלוקה המיוטית הראשונה שלהן וניתן לראות בתוכן את הגופיף הפולארי הראשון. הן מופרות על ידי זרע לרוב תוך חמש שעות ממועד שאיבתן. אם זרע וביצית מעורבבים מוקדם מדי, לא תתרחש הפריה. בין 50,000 ל-150,000 זרעונים מושמים ליד כל ביצית. ביציות שאינן בשלות מכילות שכבה קומפקטית בלבד של אופורוס קומולוס, ועדיין לא ניתן לראות בהן גופיף פולארי. הן מושמות באינקובציה עד ל-36 שעות טרם הפרייתן.
האינדיקציה העיקרית להפריה בשיטת ה-ICSI היא אי-פריון גברי – פחות מחמישה מ"ל זרע נורמלי ומוטילי למ"ל, עבור זרע שהוצא מהאשך באופן כירורגי כגון מצבים של אזוספרמיה. עם זמן הלכו והתרחבו האינדקציות לשימוש ב-ICSI. האינדקציות המקובלות היום:
בתהליך זה נבחר זרעון אחד לכל ביצית בשלה. ישנו ניסיון לבחור את הזרעון התקין ביותר מבחינה מורפולוגית מתוך ההנחה שהתקינות המורפולוגית מצביעה גם על תקינות הזרעון וסיכויי ההפריה. הוא מוזרק ישירות לתוך הציטופלזמה ורחוק מהגופיף הפולארי.
לאחר תהליך ההפריה העוברים נמצאים באינקובציה באטמוספירה המכילה פחות מחמישה אחוזים של carbon dioxide. העוברים נבחנים בפרמטרים שונים, לרבות האם נוצר בהם pronuclei המוודא שאכן הייתה הפריה.
שלושה-חמישה ימים לאחר גדילה בתנאי מעבדה העוברים מוחזרים לרחם בתהליך הנקרא החזרת עוברים. קודם להחזרה העוברים מדורגים מ-A ל-D לפי הופעתם ורמת הפרגמנטציה בהם. אם ההעברה מתרחשת ביום החמישי או השישי, העוברים מוחזרים בשלב הבלסטוציסט. ההחלטה אם להחזיר ביום השלישי או ביום החמישי תלויה במידת ההצלחה של המעבדה ושל הרופא. בהחלטה כמה עוברים להחזיר מעורבים שני שיקולים: מצד אחד, רוצים להגדיל את הסיכוי שלפחות עובר אחד ייקלט ברחם, ומצד שני, רוצים להימנע מהיריון של מספר גדול מדי של עוברים, על הסיכונים הנובעים מכך. מכיוון שסיכויי קליטת העוברים קטנים ככל שגיל האם גבוה יותר, ההמלצות הנוכחיות הן להחזיר מספר גדול יותר של עוברים ככל שגיל האם גבוה יותר.
המלצות הוועדה האמריקנית לפריון (ASRM) הן:
במצבים מסוימים, כמו טיפולי IVF קודמים שלא הצליחו או פרוגנוזה לא טובה, יש הממליצים על החזרת עוברים רבים יותר (מסלול שאינו תלוי גיל). שיקול נוסף בהחלטה לגבי מספר העוברים המוחזרים נוגע לסיכויי ההצלחה של דילול עוברים והסכמת האם לדילול עוברים אם מספר גבוה של עוברים ייקלט.
רוב ההחזרות מתבצעות תחת הנחיית אולטראסאונד. על המטופלת לשתות מים על מנת למלא את שלפוחית השתן, כדי "לחזק" את הרחם ולהגביר את יכולת הצפייה באולטראסאונד. העוברים הטובים ביותר נשאבים לתוך קתטר, ולאחר שהרופא מכין את צוואר הרחם ושואב ריר צווארי, העוברים מוחדרים לתוך חלל הרחם. הסיכוי להיריון מושפע מגיל האם, מסיבת האי-פריון, מעובי האנדומטריום ומהדירוג הממוצע של העוברים שהוכנסו. אצל חלק מהמטופלות, בעיקר מטופלות מעל גיל 38, יש פתיחה של ה-zona pellucida (תהליך של assisted hatching) בביצית, כדי לשפר את ההשרשה. זה לא נעשה באופן רוטיני.
לאחר שמתבצעת החזרת העוברים ניתן פרוגסטרון למשך כשבעה שבועות לצורך תמיכה לוטאלית. הפרוגסטרון יכול להינתן בהזרקה, בג'ל ואמצעים נוספים.
בעבר היה מקובל להמליץ על מנוחה לאחר החזרת עוברים, אך כיום לאחר מחקרים בתחום מקובל כי אין צורך כלל במנוחה במיטה לאחר החזרת עוברים. כעבור שבועיים על האישה לבצע בדיקת היריון, ועד אז עליה לקחת תמיכות הורמונליות בפרוגסטרון ולעיתים גם באסטרוגן. אך במקרה שמתבצעת החזרה של עוברים מוקפאים, תוך שימוש במחזור הטבעי של האישה, לעיתים אין צורך בתמיכות הורמונליות.
שיעור ההצלחה הוא בין 20 ל-30 אחוז עבור כל מחזור הפריה. הגורמים המשפיעים על שיעור ההצלחה כוללים את גיל האישה, איכות הביציות ותאי הזרע, משך האי-פוריות, בריאות הרחם ומומחיות הרופאים. בתוכניות הפריה רבות מקובל מאוד להעביר לרחם מספר גדול של עוברים כדי להגדיל את סיכויי הקליטה. נוהל זה מגדיל את הסיכוי להיריון מרובה-עוברים, שעלול לגרום בעצמו לסיבוכים. בכמה מדינות חל איסור על העברת יותר משני עוברים לרחם.
הקפאה היא תהליך שבו עוברים או ביציות מוקפאים לצורך שימוש בעתיד. הקפאת עוברים נמצאה יעילה מאוד והשתפרה משמעותית עם השנים, כאשר שיעורי ההישמרות של עוברים מוקפאים דווחו בין 50% ל-90%. לפני החזרת העוברים יש לבצע סינכרוניזציה של מחזור המטופלת כך שהעוברים יוחזרו במהלך ההשרשה ברחם, ועל כן מומלץ מתן אסטרוגן ופרוגסטרון. הקפאת ביציות החלה לצבור תאוצה בעשור האחרון, אולם טרם צברה נתונים מספריים, שלא כמו הקפאת עוברים.
אם נוצר מספר רב של עוברים, המטופלים יכולים לבחור להקפיא עוברים שלא הועברו לרחם. עוברים אלו נשמרים בחנקן נוזלי ויכולים להישמר כך זמן רב. היתרון בכך הוא שאפשר להיכנס שוב להיריון מבלי לעבור מחדש את כל מחזור שאיבת הביציות.
עד לפני כמה שנים הקפאת ביציות כמעט לא הייתה אפשרית בשל קושי טכני להקפיא ביציות בשיטת ההקפאה האיטית. עם כניסתה של שיטת הווטריפיקציה (זיגוג) התאפשר להקפיא ביציות עם סיכויי הישרדות של עד 90 אחוזים. שימור פריון היה מיועד בתחילה לנשים לפני טיפולים אונקולוגיים כימותרפיים או כריתת שחלות. כיום ניתן לשמור ביציות גם לצורך "שימור פריון סוציאלי". נשים מעל גיל 30 שטרם מצאו בן זוג או מעוניינות בדחיית הילודה יכולות לשמור ביציות ובכך לשמור על פוטנציאל הפוריות שלהן לשנים.
הקפאת רקמת שחלה נועדה לנשים המעוניינות להאריך את תקופת הפוריות שלהן מעבר לגבולה הטבעי, או נשים לפני טיפול בסרטן, העלול לפגוע בשחלות שלהן.
מאז הופעת ההפריה החוץ-גופית היא עוררה מחלוקת גם בציבור וגם באקדמיה, במיוחד בתחילת דרכה. כמה מן הנושאים האתיים מעוררי המחלוקת:
הפריה חוץ-גופית מטשטשת את מושג ההורות הביולוגית – אישה יכולה ללדת תינוק מביציות של אישה אחרת ומזרע של גבר שאינו בעלה. עובדה זו מעלה שאלות אתיות ומשפטיות חדשות. השימוש בהפריה חוץ-גופית מקל על רווקים, רווקות וזוגות חד-מיניים להקים משפחה, נושא שמעורר התנגדות או אי-נוחות בקרב רבים (ראו גם: הורות להט"בית).
כמה מקרים זכו לפרסום נרחב:
בעוד גיל הפסקת הווסת מהווה גבול טבעי שאחריו אי-אפשר להיכנס להיריון, הפריה חוץ-גופית מאפשרת לנשים להרות גם בשנות החמישים והשישים לחייהן. טיפול הורמונלי מכין את הרחם שלהן לקליטת היריון, ועוברים נוצרים מביציות של תורמות. האישה המבוגרת ביותר שילדה היא אדריאנה אלייסקו מרומניה, שילדה בגיל 66.
ביהדות, נושא ההפריה החוץ-גופית מעלה סוגיות הלכתיות סבוכות, ויש מחלוקת בין פוסקי הלכה בשאלה אם מותר להשתמש בהליך זה, ובאילו מגבלות. בין השאר עולה בעיה של הוצאת זרע לבטלה, וכן שאלות בנושא זהות ההורים המדויקת (במיוחד כאשר היולדת אינה האם הביולוגית), ממזרות, והאם התהליך הוא בגדר פרייה ורבייה. באופן כללי ניתן לומר כי מרבית הפוסקים נוטים להתיר הפריה חוץ-גופית, במיוחד כאשר מדובר בזוג נשוי שאינו נזקק לזרע, לביצית או לפונדקאות של צד שלישי.
הכנסייה הקתולית מתנגדת להפריה חוץ-גופית באופן גורף, ורואה בעקרות קריאה מצד האל לאמץ ילדים. מלבד זאת, הכנסייה הקתולית רואה בעוברים בני-אדם לכל דבר, ומתנגדת להשמדתם.
מדינות רבות הטילו מגבלות חוקיות על הפריה חוץ-גופית בתחומים שונים, בהם מספר הביציות המופרות, מספר העוברים המועברים לרחם, האפשרות להשתמש בתרומת ביציות או תאי זרע, והאפשרות להקפיא ביציות ועוברים. בישראל היה נהוג לאשר רק לנשים נשואות לקבל תרומת ביצית[7], אולם ביוני 2011 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי בית חולים חייב לאפשר הליכי הפריה חוץ-גופית באישה שאיננה נשואה, מזרע של גבר שנשוי לאישה אחרת, מבלי ליידע את אשתו של הגבר הנשוי או לבקש את התייחסותה[8]. עוברים שנוצרו מזרע ומביצית של זוג שהתגרש אפשר להשתיל רק בהסכמת הבעל[9]. אין להקפיא ביציות למשך יותר מעשר שנים[10].
ישראל תומכת בילודה באמצעות הפריית מבחנה שכן גם בני זוג שאינם נשואים רשאים לקבל טיפול בהפריית מבחנה, ובתנאי שיחתמו על הסכם מיוחד שתוכנו מוכתב על ידי משרד הבריאות, וכולל בעיקר הסכמות מראש מה ייעשה בחומר הגנטי המשותף במקרה שאחד הצדדים משנה את דעתו ואינו מעוניין עוד להמשיך בתהליך, או נפטר.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.