חיים קורפו

חיים קורפו
	קורפו
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	6 בינואר 1921; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	23 בפברואר 2015 (בגיל 94); רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות, ירושלים
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	גח"ל, הליכוד, תנועת החרות
סיעה	תנועת החרות, גח"ל, הליכוד
	5 באוגוסט 1981 – 22 בדצמבר 1988; (7 שנים)
תחת ראשי הממשלה	מנחם בגין, יצחק שמיר ושמעון פרס
	→ חיים לנדאו משה קצב ←
	17 בנובמבר 1969 – 14 באפריל 1992; (22 שנים)
כנסות	7 – 12
	23 בינואר 1989 – 14 באפריל 1992; (3 שנים)
	→ מיכאל רייסר אלי גולדשמידט ←
	1992–1996; (כ־4 שנים)
	1992–1996; (כ־4 שנים)

חיים קורפו (6 בינואר 1921 – 23 בפברואר 2015) היה חבר הכנסת ושר מטעם סיעות הליכוד וגח"ל. עורך דין במקצועו.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

ביוגרפיה

קורפו נולד בירושלים בשנת 1921. למד בתלמוד תורה "מאה שערים", בישיבת חברון ולאחר מכן בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. סיים סמינר למורים ”מזרחי” ופקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. מוסמך לעורך-דין. בשנת 1937, בגיל 16, הצטרף לאצ"ל (שם כונה "מתיתיהו") ומאוחר יותר היה לחבר המפקדה של האצ"ל בירושלים. באותן שנים כנער, שיחק קורפו בקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בשנות הקמתה הראשונות והיה חלק מהקבוצה הראשונה של המועדון שכונתה "המנורה".

קורפו, חשמלאי במקצועו, היה אחראי להכנת חומרי נפץ ומוקשים, והיה שותף להכנת חומרי הנפץ ששמשו בפיגוע בקולנוע רקס. ב-4 באוגוסט לקח חלק בפעולה להחרמת חומרי נפץ מחנות לממכר חומרי נפץ למחצבות. ב-26 באוגוסט 1939 השתתף בפעולה שכוונה נגד קצין הבולשת ראלף קרנס, שהיה אחראי לעינויים שהופעלו נגד חברי האצ"ל. קורפו הפעיל מוקש בשכונת רחביה בירושלים בעת שקרנס עבר במקום ומהפיצוץ נהרגו שני קציני בולשת בריטיים, ראלף קרנס ורונאלד בארקר^[1]. כמו כן היה אחראי לפעולות נוספות, בהן הטמנת מוקש חשמלי שנועד לפוצץ את משרדי מס-ההכנסה ב-1944. לאחר שהמבצע נחשף על ידי הבריטים, קורפו הוגלה לסודאן וקניה, ושב רק לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948.

בין השנים 1967–1969 היה חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם חרות. ב-1969 נבחר לראשונה לכנסת השביעית והמשיך להיות חבר הכנסת כמעט עד שלהי כהונת הכנסת ה-12 בשנת 1992. בימי הכנסת התשיעית, כאשר הליכוד עלה לשלטון, כיהן קורפו כיושב ראש הנהלת הקואליציה. בימי הכנסת העשירית מונה לשר התחבורה, תפקיד אותו מילא גם בכנסת ה-11, בימי ממשלת הרוטציה. כשר התחבורה התנגד בסוף 1987 לכניסת מיצובישי מוטורס לישראל, בלחץ היבואנים של דגמי מכוניות אחרים שנמכרו בישראל. הוא צוטט בעיתונות כאומר "בהיעדר תשתית כבישים מספיקה אני סבור שאין לעודד ייבוא מכוניות נוספות לישראל". בדבריו הוא טען שכניסת מיצובישי תביא להגברת הפרסום בתחום הרכב, ובעקבות זאת תגבר רכישת המכוניות. קורפו נסוג מהתנגדותו רק בלחץ משרד החוץ^[2].

בכנסת ה-12 נדחק לספסלים האחוריים של הליכוד, לא זכה במשרת שר^[3] והיה יושב ראש ועדת הכנסת. בשנת 1990 כיהן בוועדה מיוחדת לענייני הערוץ השני^[4]. קורפו סלד מחוק הבחירה הישירה, הוביל את המאבק בו ועשה כל מאמץ כדי למנוע את מעברו, אבל בסופו של דבר הכנסת הכריעה בעד החוק שהוביל לבחירות ישירות החל מ-1996 (ועד ביטולו בעקבות בחירות 2001)^[5].

ב-14 באפריל 1992 התפטר מהכנסת, כדי לכהן כיו"ר רשות שדות התעופה, תפקיד אותו מילא עד 1996. במקומו נכנסה לכנסת לימור לבנת.

מ-2004 שימש דירקטור חיצוני בחברה הציבורית מרדכי אביב תעשיות בניה.

נפטר בבית החולים תל השומר ב-23 בפברואר 2015.

ב-15 בפברואר 2018 נחנכה הזרוע הרביעית בנתב"ג על שמו של חיים קורפו^[6].