טילבורך

**טילבורך**
**Tilburg**
סמל טילבורך סמל טילבורך	דגל טילבורך דגל טילבורך
	מרכז העיר
מדינה	הולנד
מחוז	צפון בראבנט
ראש העיר	Theo Weterings
שפה רשמית	הולנדית
שטח	119.18 קמ"ר
גובה	14 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	227,707 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	1,793 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות	51°33′N 5°5′E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.tilburg.nl/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הולנד רגילה) האג אמסטרדם מאסטריכט איינדהובן ארנהם חרונינגן אוטרכט זוולה לייוורדן אנסחדה אמן בלגיה גרמניה הים הצפוני טילבורך

טילבורך (בהולנדית: ‏Tilburg^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא העיר השנייה בגודלה במחוז צפון בראבנט והשישית בגודלה בהולנד. יחד עם חורלה (Goirle) השכנה, אוכלוסיית המטרופולין שלה מונה כ-300,000 תושבים.

עובדות מהירות מדינה, מחוז ...

סגירה

בעיר שוכנות אוניברסיטת טילבורך (אנ'), אוניברסיטת אוונס למדעים שימושיים (אנ') ואוניברסיטת פונטיס למדעים שימושיים (אנ'). טילבורך ידועה ביריד שנערך בה במשך 10 ימים אחת לשנה בחודש יולי, הגדול ביותר בבנלוקס. יום שני של היריד, הקרוי "יום שני הוורוד" (Roze Maandag), מוקדש לקהילת הלהט"ב, למרות שמשתתפים בו אנשים רבים מחוץ לקהילה.

שלוש תחנות רכבת משמשות את העיר: טילבורך, טילבורך-אוניברסיטה וטילבורך ריסהוף. השטח בהיקף של 750 דונם סביב לתחנת הרכבת המרכזית היה בעבר בבעלות חברת הרכבות ההולנדית ושימש אותה כאחד ממרכזי התחזוקה הארציים. לאחרונה הוא נרכש על ידי העיר ועובר הסבה להיות אזור אירועים עירוני.

מעט ידוע על ראשית ימיה של טילבורך. שמה של העיר מופיע לראשונה במסמכים משנת 709 לספירה, אך במשך מאות שנים לא קיים אזכור למקום. בימי הביניים המאוחרים מוזכר השם טילבורך יותר כאזור מאשר כשם של יישוב מסוים. אוכלוסייתה התרכזה בעיקר בשני כפרים קטנים, אחד מהם היה הידוע בשם "מזרח טילבורך" (Oost-Tilburg), שם שהשתקף מאוחר יותר בשם "הרובע המזרחי" (Oisterwijk). כפר זה התרכז סביב לטירה קטנה, שהייתה בנויה ככל הנראה מעץ, על גבי גבעה קטנה, ושננטשה ונהרסה לאחר כמה מאות שנים. מטירה זו לא נותר דבר, למעט שרידים מעטים של החפיר ברובע המזרחי. במאה ה-14 הוכרזה טילבורך כמנור, יחד עם חוירל השכנה היא זכתה בתואר "המנור של טילבורך וחוירל".

לאחר מכן הועברו הזכויות של טילבורך כמנור לידיהם של כמה אצילים. הכנסתם הגיעה ממיסים, מקנסות ומריבית ששולמה על ידי הכפריים.

במאה ה-15 בנה אחד מאדוני טילבורך, יאן ואן השטרכט, את טירת טילבורך, שהוזכרה בכמה מסמכים היסטוריים. הטירה נהרסה ב-1858 כדי לבנות עליה מפעל, אך זכרה עדיין קיים בסמל העיר. העתק של יסודות הטירה שוחזר ב-1995 במיקומה המקורי לאחר שהמפעל נהרס. ב-1803 הופרדה חוירל מטילבורך וב-18 באפריל 1809 הוענקו לטילבורך זכויות עיר. באותה שנה מנתה אוכלוסיית העיר כ-9,000 תושבים.

המלך וילם השני

וילם השני, מלך הולנד (מלך בשנים 1840–1849) חיבב מאוד את טילבורך. "כאן אני יכול לנשום בחופשיות ולהרגיש מאושר", הוא אמר פעם. וילם השני תמיד העניק תמיכה לעיר. הוא דאג למימון לשיפור מצבו של ענף הצאן, בנה חוות חדשות והקים את מחנה חיל הפרשים ברחוב יוזף הקדוש, כיום הבניין המונומנטלי של הארכיון העירוני. למרות שלמלך היו ידידים רבים בעיר שאצלם הוא נהג להתארח, הוא היה זקוק למעון משלו בעיר והוא הזמין את בנייתו של ארמון שהיה אמור להיות מעון הנופש שלו. הבנייה החלה ב-1847 והושלמה ב-1849, ימים ספורים לפני מותו של וילם השני. כיום זהו חלק מבניין העירייה. ב-1987 הוצב אובליסק ליד הבניין לזכרו של המלך והוא החליף אובליסק ישן יותר שהוצב במקום ב-1874 והוסר ב-1968. לאחר שנבנה האובליסק החדש, הוצב עליו פסלו של המלך. קבוצת הכדורגל של העיר, וילם II, קרויה על שמו.

בירת הצמר של הולנד

טילבורך התפתחה סביב לשטחי מרעה ששמשו לגידול עדרי כבשים. החוואים העניים שהתגוררו בכפרים הקטנים שסביב לעיר של היום החליטו לא למכור את הצמר אלא לארוג אותו בעצמם ובמשך זמן רב, החלק העיקרי של החללים בתוך בתיהם נתפס על ידי נולים. במאה ה-17 הגיע מספרם של אלה לכ-300. עד מהרה התפתחה באזור תעשיית האריגה וב-1881 היו בטילבורך 145 מפעלי אריגה. האריגה הביתית המשיכה עד לראשית המאה ה-20. שמעם של אריגי הצמר של טילבורך יצא למרחוק. לאחר מלחמת העולם השנייה שמרה טילבורך על מעמדה כבירת הצמר של הולנד, אך בשנות השישים קרסה התעשייה ובשנות השמונים נותרו בה מפעלים אחדים בלבד.

התחדשות עירונית

באותה תקופה בה קרסה תעשייתה הצמר בטילבורך, כיהן כראש העיר קייס בכט (Cees Becht). בעת כהונתו נהרסו בניינים ישנים רבים בעיר, כולל כמה בעלי ערך אדריכלי. השכונה שנקראה Koningswei נהרסה ותחתה נבנתה השכונה Koningsplein. השכונה הישנה הייתה שכונת עוני והיה צורך לחדש אותה. אף על פי כן, השכונה החדשה לא הייתה סיפור הצלחה כפי שציפו ממנה. יותר גרוע מכך הייתה הריסתו של בניין העירייה הישן. הבניין שהיה בנוי בסגנון קלאסיציסטי היה אתר מורשת לאומי, ואף על פי כן הדבר לא מנע מבקט להרוס אותו לטובת בניין בן תשע קומות בסגנון מודרני קר. בניין נוסף שנהרס היה תחנת הרכבת הישנה שנהרסה בשנות השישים במסגרת מיזם להעברת מסילות הברזל לגשרים עיליים לצורך הפחתת עומסי התנועה בעיר. הבניין שהיה בן מאה שנים הוחלף בבניין חדש. בשל כל אלה זכה בקט בכינוי "קייס המחריב" (Cees de Sloper).^[2]

היסטוריה מודרנית

בשנות השמונים הפכו בניינים רבים שבעבר שימשו את תעשיית הצמר למיזמי מגורים בקנה מידה קטן. תהליך זה אירע בעיקר בעת כהונתו של הנק לטסחרט (Henk Letschert) כראש העיר.^[3] באחת הכיכרות החשובות בעיר (Heuvel) נכרת ב-1994 עץ תרזה לצורך הקמת חניון תת-קרקעי לאופניים. מהלך זה עורר מחאות רבות, בשל העובדה שהעץ היה עדיין במצב טוב. לאחר השלמת העבודות הוחלט על שתילת עצים מנצרים שנלקחו מהעץ שנכרת. מתוך שלושה שתילים שנטעו, רק אחד שרד והוא הועבר בסופו של דבר למקום אחר, אך גם הוא לא שרד והעץ שניצב שם כיום הוא עץ אחר. בשנות התשעים התפתחה טילבורך להיות עיר עם קו רקיע מודרני. בתקופה זו נבנו שלושה בניינים שבקנה מידה הולנדי נחשבים כגורדי שחקים. שלושת הבניינים הללו הם מטה חברת הביטוח Interpolis, מגדל Westpoint ובניין StadsHeer המשמשים למגורים. מגדל Westpoint היה בניין המגורים הגבוה ביותר בהולנד עד אשר עקף אותו בניין Montevideo שברוטרדם.

ההיסטוריה של יהודי טילבורך החלה בשנת 1767, כאשר הותר לאזרחים היהודים של העיר אויסטרויק להתיישב בטילבורך, למרות התנגדות שהובעה על ידי מועצת העיר. כמה משפחות יהודיות הצליחו לקבוע את מקום מגוריהם בטילבורך, כמה שנים לאחר מכן, ב-1791.

בשל התפתחות התעשייה בעיר התיישבו בה יותר ויותר יהודים. רובם הגיעו מאויסטרויק, שם תעשיית הטקסטיל הייתה בתקופה של שקיעה. ב-1820 נבנה בטילבורך בית כנסת ובעקבות גידול באוכלוסייה היהודית בעיר נבנה בשנים 1873 – 1874 בית כנסת גדול יותר. ב-1855 הוקדש לקהילה בית קברות.

רבים מיהודי טילבורך היו פעילים בתעשיית הצמר ובסחר בו. בניגוד לקהילות אחרות כמו באמסטרדם, רוטרדם והאג, הקהילה בטילבורך לא הצטמצמה עקב מעמדה הכלכלי המועדף.

בשנות השלושים של המאה ה-20 חלה עלייה קלה במספר יהודי העיר עקב זרם קל של פליטים שהגיעו מגרמניה הנאצית. לאחר כיבוש הולנד על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה, הוקם לקהילה ב-1941 בית ספר נפרד. בקיץ 1942 הוקם בעיר יודנראט. מאז ועד לאפריל 1943 גורשו רוב יהודי העיר ובסופו של דבר הושמדו. מספר קטן של יהודים הצליח להסתתר. פנים בית הכנסת נהרס לחלוטין. כ-130 מיהודי טילבורך נספו בשואה.

לאחר המלחמה הוקמה הקהילה מחדש. בית הכנסת נחנך מחדש ב-1949. ב-1976 הוא הועבר לרשות העירייה ושימש למטרות חברתיות ותרבותיות. ב-1998 שב הבניין לשמש כבית כנסת של התנועה הרפורמית.^[4]