יום הקרבות של 7 באפריל 1967

קרבות 7 באפריל 1967 היו רצף של קרבות שהתפתחו ב-7 באפריל 1967, כ"ו באדר ב' תשכ"ז, בין צה"ל לבין צבא סוריה כתוצאה מתקיפת חקלאים ישראלים שעיבדו את הקרקעות הסמוכות לאזורים המפורזים על ידי צבא סוריה. בקרבות השתתפו בעיקר חילות האוויר והשריון משני הצדדים ובמהלכם הופלו שישה מטוסי מיג 21 סוריים ונפגעו טנקים ומתקנים סוריים^[1].

יום קרבות ברמת הגולן אפריל 1967

זוג מיג 21MF
סוג העימות	קרב
תאריכים	7 באפריל 1967
מקום	רמת הגולן
תוצאה	ניצחון לצה"ל
הצדדים הלוחמים ישראלישראל הרפובליקה הערבית הסוריתסוריה מנהיגים לוי אשכול  סלאח ג'דיד  מפקדים אל"ם מוטי הוד - מפקד חיל האוויר אלוף דוד אלעזר - מפקד פיקוד הצפון אבדות קצין צה"ל נהרג ושלושה טרקטורים אזרחיים נפגעו שישה מטוסי מיג 21 הופלו, טנקים נפגעו

רקע

ב-25 בינואר 1967 נפגשו נציגי ישראל וסוריה במטרה להסדיר את זכויות העיבוד החקלאיות בחלקות הסמוכות לשטחים המפורזים בכל צד. הצדדים הגדירו גבולות עיבוד והתחייבו להימנע מתקיפה של חקלאים מהצד שכנגד. בשבועות שלאחר ההסכם הפרו הסורים את ההסכמות ורועים סוריים חדרו לשטח ישראל עם עדריהם. החל מ-2 באפריל יזמו הסורים תקריות ופתחו באש לעבר חקלאים ישראלים. תקיפה חמורה במיוחד ארעה ב-7 באפריל, כשלעבר טרקטור ישראלי שהחל בעבודה עם שחר בסמוך לקיבוץ האון שממזרח לכנרת נפתחה אש מקלעים ותותחי נ"מ 37 מ"מ מהמוצב הסורי "עמרת עז א-דין". בשל הנחיתות הארטילרית של צה"ל הוחלט שלא להגיב באש תותחים וראש הממשלה ושר הביטחון, לוי אשכול, אישר תקיפה של חיל האוויר הישראלי.

מהלך הקרבות

ראש הממשלה לוי אשכול (במרכז) בביקור בגדות ב-8 באפריל 1967, יום לאחר ההפגזות הכבדות שספג הקיבוץ. איתו הרמטכ"ל יצחק רבין (משמאל) ואלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר (מימין)

אשכול, רבין ואלעזר סוקרים בית שנהרס בגדות

החל מהשעה 10:00 בבוקר החלו חילופי אש בין כוחות צה"ל לבין המוצבים הסוריים כולל ירי מרגמות 120 מ"מ וירי טנקים. בירי נהרג קצין צה"ל, סגן משנה ישראל גלברזון, ונפגעו שלושה טרקטורים חקלאיים. לסורים נפגע טנק פנצר, פוצץ מצבור תחמושת ונפגעו מבנים.

בשעה 13:32 הוזנקו מטוסי הפצצה מדגם ווטור של חיל האוויר הישראלי והחלו תוקפים מוצבים סוריים וסוללות תותחים בדרום רמת הגולן. לאחריהם הפציצו גם מטוסי מיסטר, אוראגן וסופר מיסטר. בתגובה שיגר חיל האוויר הסורי בסמוך לשעה 14:00 מטוסי ירוט. מטוסי ההפצצה הישראליים הפסיקו את פעילותם ועזבו את האזור לאחר 28 דקות של הפצצה מחשש ליירוטם. כנגד מטוסי היירוט הסוריים הוזנק זוג מטוסי מיראז' 3 מטייסת הקרב הראשונה. טייסי המיראז' הבחינו בזוג מטוסי מיג 21 מעל קוניטרה. המוביל סרן יפתח ספקטור ביצע יעף של ירי תותחים והפיל בסמוך לשעה 13:58 את מספר 2 בזוג הסורי. לאחר מכן נערכו זוג המיראז'ים להפלת המיג הנוסף. במרדף ממושך מעל דמשק פגע סרן בנימין רומח במיג אך לא הפילו. לאחר מכן ספקטור שיגר כנגד המיג הפגוע טיל מאטרה R530 (יהלום) שהתפוצץ מוקדם מדי^[2] ולבסוף הפילו בירי תותחים. המיג השני הוחשב כהפלה משותפת של ספקטור ורומח. בשלב זה הגיעו זוג המיראז'ים למגבלת הדלק ושבו לבסיסם.

לאחר הפלת שני המיגים הראשונים, הזניקו הישראלים והסורים מטוסי יירוט נוספים שניהלו קרבות אוויר ושבו לבסיסם ללא הפלות.

משעות הצהריים החלו הסורים להפגיז את היישובים הישראלים הקרובים לגבול. תושבי היישובים ירדו למקלטים וכמעט שלא היו נפגעים בהפגזות. הקיבוצים גדות ועין גב ספגו הפגזות כבדות ובתים רבים נפגעו מפגיעות ישירות. בגדות נפגעו כמעט כל המבנים, דבר שתואר בשיר "בתי את בוכה או צוחקת" ("ואין בתים עוד במשק").

בשעה 15:25 חידש חיל האוויר הישראלי את ההפצצה על סוללות תותחים סוריות שהפגיזו את גדות, ופגע בתשע מהן. כנגדו שוגרו שוב מטוסי ירוט סוריים. שוב הוזנקו כנגד המטוסים הסוריים מטוסי מיראז', הפעם מטייסת העטלף. בקרב אוויר נוסף שהתפתח הופל מיג 21 בתותחים דרומית לדמשק על ידי רס"ן רן פקר^[3].

בשעה 16:16 שיגר חיל האוויר הסורי רביעיית מטוסי ירוט נוספים לעבר המטוסים הישראלים שעדיין שהו באזור הקרבות. בקרבות אוויר שהתפתחו ביניהם הופלו שלושה מטוסי מיג 21 על ידי רס"ן עזרא דותן, סרן אבי לניר וסרן אבנר סלפק. המיג הרביעי נמלט. במהלך קרב האוויר הצמוד חלף מטוסו של אבי לניר בתוך אש ההתפוצצות של המיג שיירט ומטוסו התכסה בפיח שלא איפשר ראות מתא הטייס. לניר המשיך בטיסה כשמטוס מיראז' מלווה אותו ולבסוף הנחית את מטוסו בשלום. לימים כונה האירוע בשם "פרשת המיראז' השחור".

תוצאות יום הקרבות

בסך הכל הופלו לסורים שישה מטוסי מיג 21, שהיו מטוסי הירוט הסובייטיים המתקדמים ביותר. כל המטוסים הופלו בירי תותחי מטוסים. שניים מהמטוסים הופלו מעל דמשק ואחרים מעל רמת הגולן וירדן. מספר לא ידוע של טנקים, סוללות תותחים ומבנים סוריים נפגעו. לצה"ל הרוג אחד. בערב אותו יום קרבות, העלה הרמטכ"ל יצחק רבין את מפקד חיל האוויר, מוטי הוד מדרגת אל"ם לדרגת אלוף, בקיצור פז"ם כהוקרה על ההישגים בקרבות האוויר^[4].

לאחר הקרב פנתה סוריה לברית המועצות בבקשה לסיוע ובעיקר לרכש סוללות טילי קרקע אוויר. ב-21 באפריל נקרא כתריאל כ"ץ שגריר ישראל במוסקבה לקרמלין והוזהר באזהרה חמורה לבל תתקוף ישראל שוב את שכנותיה^[5]. ב-11 במאי הודיע ראש הממשלה לוי אשכול כי אם תימשכנה ההתגרויות הסוריות תפעל ישראל בהיקף נרחב עוד יותר מזה שפעלה בקרבות של 7 באפריל. יום הקרבות היה ביטוי להסלמה בין סוריה לישראל ערב מלחמת ששת הימים, שפרצה כחודשיים לאחר יום קרבות זה.

לאחר הקרב הגיעה לסוריה משלחת של קצינים בכירים מצבא מצרים שביקשו ללמוד את פרטי הקרבות. בתום הפגישות הצהיר מפקד צבא היבשה של מצרים, גנרל עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי כי מצרים וסוריה מוכנות למלחמה כנגד ישראל וכי יש ברשותן "נשק סודי הרסני ביותר". יש הרואים ביום קרב זה כתחילתה של ההסלמה שהובילה למלחמת ששת הימים.^[6]

לקריאה נוספת

• אהוד יונאי, עליונות אווירית : סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1995, עמ' 176–177
• אטלס כרטא, עשור שני, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, ירושלים, 1980, עמ' 30.
• דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, כרך א', תל אביב: ספרית מעריב, 1978, עמ' 117–120.

קישורים חיצוניים

• אבינעם מיסניקוב, ‏תיאור הקרב, באתר "מרקיע שחקים"
• שישה ביום, באתר חיל האוויר הישראלי
• אלי לנדאו, שישה מיגים הופלו ביום ו', מעריב, 9 באפריל 1967
• ישיבת ועדת השרים לביטחון, 9 באפריל 1967 - דיון ביום הקרבות עם חיל האוויר הסורי ב-7 באפריל 1967, באתר ארכיון המדינה
• שלמה מן, שישה מיג 21 הופלו, באתר "נעמוש", ‏4 באוגוסט 2015
• סיור בטבריה ומסיבת עיתונאים בעקבות קרבות האוויר, משתתפים: ראש הממשלה לוי אשכול, הרמטכ"ל יצחק רבין ואלוף פיקוד צפון דוד אלעזר, ארכיון הסרטונים של AP