Loading AI tools
סופר הונגרי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הברון לאיוש הַטְוַוני (בהונגרית: Hatvany Lajos, הברון מהטוון, דויטש עד 1897, הטווני-דויטש עד 1917; בודפשט, 28 באוקטובר 1880 – בודפשט, 12 בינואר 1961) היה סופר, זוכה פרס קושוט, מבקר, היסטוריון ספרות, נדבן, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים, הונגרי-יהודי שהמיר את דתו לנצרות. כונה ה"הנדבן האחרון". הוא היה בן דודה של המשוררת אנה לסנאי (עמליה מוסקוביץ) ובן דודו של הסופר והנדבן ברטלן הטווני. יוז'ף הטווני היה אחינו.
לידה |
28 באוקטובר 1880 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
---|---|
פטירה |
12 בינואר 1961 (בגיל 80) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
מדינה | הונגריה |
מקום קבורה | בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
שפות היצירה | הונגרית, גרמנית |
בן או בת זוג | Christa Winsloe |
פרסים והוקרה | פרס קושוט (1959) |
הברון הטווני הוא נצר למשפחת הטווני-דויטש. הוא גדל במשפחה יהודית עשירה שהיה בבעלותה מפעל גדול. במשפחה אהבו ותמכו בתרבות ההונגרית. אביו היה שאנדור הטווני-דויטש, בעל מפעל לסוכר, מייסד וסגן הנשיא האיגוד הלאומי ההונגרי של התעשיינים (GYOSZ). הבן לאיוש המשיך את לימודיו אחרי התיכון באוניברסיטאות בהונגריה ובגרמניה. בהונגריה הוא הושפע בעיקר מפאל דיולאי (היסטוריון של הספרות). הטווני סיים בשנת 1905 דוקטורט במדעי הרוח. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1908, ביחד עם הוגו איגנוטוש ומיקשה פנייה (שלושתם יהודים), הקימו את כתב העת "ניוגט" (מערב), שהיה המגזין הספרותי המשפיע ביותר בהונגריה בשליש הראשון של המאה העשרים. בשנת 1911, בגלל העימות האישי שלו עם ארנה אושבאט (יהודי אף הוא), נפרד הטווני מכתב העט ניוגט ועבר להתגורר בברלין למספר שנים.
הטווני תמך בהכחדה עצמית מרצון של היהודים. ב-1908 המיר את דתו לנצרות קתולית (ללא כל מניע דתי), והטיף לכך שעל כל אב יהודי מוטלת החובה להטביל את ילדיו: "די קשיים מחכים לילדיכם, יש לדאוג לפחות שייפטרו מהעול היהודי. היפטרות מהתכונות היהודיות צריכה להיות מטרתו של הדור היהודי החדש." ככל שהחמירה האנטישמיות הגזעית באירופה, הטווני התייאש גם מן האפשרות הזו[1].
כשחזר להונגריה בשנת 1917, הפך לבעלים ולעורך של פשטי נפלו ה"יומן של פשט" ואחר כך ערך את כתב העת הספרותי החדש "השנה" בשנות קיומו בשנים 1918–1919. בעת המהפכה הבורגנית באותן שנים היה חבר המועצה הלאומית ההונגרית וחבר ואף ממייסדי "אקדמיה ורשמרטי" (אגודה ספרותית). בנפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, היגר לווינה ושכר למגוריו את וילה הרמס בליינז[2]. שם אירח מספר דמויות ספרותיות הונגריות של אז, ואחר כך עבר להתגורר בברלין ובפריז. הוא חזר להונגריה בשנת 1927, נשפט ונידון לשנתיים וחצי מאסר בשל ביקורתו "משמיצת-האומה" על משטר הורטי, אך לבסוף קיבל חנינה בלחץ ארצות מערב אירופה. בשל האנטישמיות הגואה בהונגריה, לתחושתו, הוא היגר שוב בשנת 1938; הוא גר תחילה בפריז ואחר כך באוקספורד שבבריטניה.
הטווני הקדיש את כל חייו לתמיכה כספית ומוסרית באומנויות, ובמיוחד בספרות ההונגרית. הוא תמך בסופרים ובמשוררים שאותם ראה כמוכשרים וחדשניים. הייתה לו ידידות קרובה עם המשורר אנדרה אדי. הוא תמך מוסרית ואף חומרית בצעירים מוכשרים כמו רודיון מרקוביץ', אטילה יוז'ף, אנה לסנאי ועוד דמויות רבות אחרות של הספרות ההונגרית. הוא עזר גם דרך כתביו להעלות את המודעות וההכרה ביוצרים צעירים ומוכשרים אלה. הוא היה הנציג הבולט של הביקורת העיתונאית הרציונליסטית והאימפרסיוניסטית. את שארית חייו בילה במחקר לגבי יצירתו והביוגרפיה של שנדור פטפי. הוא השאיר יצירות משמעותיות בהיסטוריה הספרותית, אך כתב גם רומנים ומחזות. ביצירותיו הספרותיות תיאר את היווצרותה והתפתחותה של הבורגנות ההונגרית באינטימיות ובביקורת חריפה. הוא פרסם בהונגרית בהונגריה, אך בגרמנית מחוץ להונגריה. היו לו כמה שמות בדויים אמנותיים: "פילווקס" ו"אגריקולה".
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.