ליז פרי
אתר על הקולורדו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליז פרי (באנגלית: Lee's Ferry וגם Lees Ferry, Lee Ferry, Little Colorado Station ו-Saints Ferry[1]), מילולית "המעבורת של לי", הוא אתר על נהר הקולורדו במחוז קוקונינו במדינת אריזונה שבארצות הברית, כ-12 קילומטרים דרומית מערבית לעיירה פייג' וכ-14 קילומטרים דרומית לגבול בין יוטה לאריזונה.
 | |
| מבט על נהר הקולורדו מליז פרי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
ג'ון דויל לי  |
| נתונים ומידות | |
| גובה ממוצע |
3,150 רגל |
| מיקום | |
| מדינה | אריזונה |
| מיקום |
קוקונינו |
| קואורדינטות | 36°51′57″N 111°35′14″W |
  | |
בשל הגאוגרפיה הייחודית של האתר – המקום היחיד בטווח של מאות קילומטרים שבו ניתן לחצות את נהר הקולורדו – הוא שימש במהלך ההיסטוריה כנקודת חצייה חשובה והחל מאמצע המאה ה-18 הוא היה אתר של מעבורת שהופעלה על ידי ג'ון דויל לי (John Doyle Lee; 1877-1812), שעל שמו קרוי האתר. שירות המעבורת שבוצע בליז פרי בעזרת סירות המשיך ברציפות במשך 60 שנים עד שהוחלף בגשר שהוקם בתחילת המאה ה-20.
ליז פרי שימש גם כמוצב צבאי עבור המורמונים של יוטה, כמרכז לחיפוש זהב והחל משנות ה-20 של המאה ה-20 כנקודה בה נמדדת ספיקת המים בנהר על מנת לקבוע את חלוקת המים של אגן הנהר הקולורדו, אזור המשתרע על שטח של 640,000 קמ"ר. האתר כיום משמש לדיג וכולל מעגן לסירות, והוא נקודת היציאה למסעות רפטינג ברפסודות מתנפחות דרך הגרנד קניון.
ליז פרי שוכן בצפון אריזונה, בנקודה בה נשפך נהר הפאריה (Paria) לקולורדו מצפון. האתר שוכן בתוך עמק פתוח במורד הנהר מקניון גלן ומרחק קצר לפני קניון מרבל (Marble Canyon, החלק המזרחי ביותר של הגרנד קניון). זהו המקום היחיד בקטע באורך של 420 קילומטרים שהקולורדו אינו תחום בקירות תלולים של קניונים, והיה נקודת חצייה חשובה בטרם נבנו גשר נאוואחו וגשר קניון גלן במאה ה-20.[2] נהר הקולורדו שקט וחלק יותר בנקודה זו מאשר בחלקים אחרים במעלה ובמורד הזרם, למעט הקטע בקניון גלן שכיום הוצף במימי אגם פאוול - מאגר מים שנוצר מאחורי סכר קניון גלן, 26 קילומטרים במעלה הזרם מליז פרי. ליז פרי מוגדר כשייך לנקודת הדרום מערבית ביותר של אזור הנופש הלאומי קניון גלן ונחשב כנקודה הצפונית ביותר של הפארק הלאומי גרנד קניון.
העמק סביב האתר נוצר בשל תפיחה בסלע התשתית של רמת קולורדו שגרם להתרוממות אזורית ולבקיעים בתצורות צ'ינלה (Chinle) ומואנקופי (Moenkopi) שהושקעו בתור הטריאס לפני כ-208–245 מיליון שנים.[3] תצורות אלו בנויות מאבן חול, אבן טין, פצלים ואבן גיר שנוצרו על ידי משקעים בקרקעית ים קדום ואחר-כך ממשקעים שהובילו הנהרות קולורדו ופאריה.[4] משום ששכבות סלע אלו נסחפות ביתר קלות מאשר שכבות הסלע מעליהן או מתחתן משתפלת רמת קולורדו מעדנות עד לרמת פני המים בנהר בסדרה של מדרגות שטוחות.[3][5]
תושבים וחוקרים קדומים
בתקופות הפרה-קולומביאניות היה אזור ליז פרי מיושב בתחילה על ידי האינדיאנים הקדומים, המכונים פלאו-אינדיאנים, שיישבו את האזור לפני כ-11,500 שנים, ומתיישבים מהתרבות הארכאית ששכנו באזור לפני כ-8,000 שנים.[6] עמי האנסאזי, הפאיוט, והנאוואחו, שהותירו אחריהם עדויות רבות יותר למגוריהם בעמק, הגיעו לאזור רק ב-1,000 השנים האחרונות.[7] הממצאים מעידים על כך שהאנסאזי ישבו באזור סביב שנת 1100, כולל גילוי של שני שרידי מבנים בסמוך לליז פרי על נהר פאריה.[7] בדרך כלל לא שהו הילידים באזור ליז פרי או בקטעי קניונים אחרים של נהר הקולורדו, והעדיפו את המישורים הפתוחים מעל לקניונים לשם ציד. עם זאת, הפך אזור ליז פרי לשטח שנוי במחלוקת בין שבטי הנאוואחו והפאיוט, שהכירו בחשיבות האתר להשקיה של חיות משק.[7][8]
האירופאים הראשונים שהגיעו לליז פרי היו חברים במשלחת בראשות האבות הפרנציסקנים הספרדים פרנסיסקו אטנסיו דומינגס וסילבסטרה ולס דה אסקלנטה שיצאה מסנטה פה שבניו מקסיקו במטרה להגיע לקליפורניה, ולנצר כמה שיותר אינדיאנים. המשלחת, שלא הגיעה בסופו של דבר למטרתה, שהתה באזור רמת קולורדו ומיפתה אותו במשך 5 חודשים בשנים 1777-1776.[9] בשלהי 1776, כאשר המשלחת שהתה במה שהוא כיום דרום יוטה, נגמר מלאי המזון והם החליטו לחזור לסנטה פה והיו חייבים למצוא דרך לחצות את נהר הקולורדו.[10] מורי הדרך האינדיאנים שלהם סיפרו להם על שני מקומות אפשריים לחציית הנהר, האחד בליז פרי והשני בקניון גלן. כשהמשלחת הגיעה לליז פרי באוקטובר הם גילו שהנהר רחב ועמוק מדי בנקודה זו ולא נותרה להם ברירה אלא לפנות לנקודת החצייה השנייה יותר מ-65 קילומטרים במעלה הנהר. כמעט שבועיים אחר-כך הם חצו בשלום את הנהר ועשו דרכם בחזרה לסנטה פה אליה הגיעו ב-2 בינואר 1777.[11] נקודת חצייה שנייה זו, כיום עמוק מתחת למימי אגם פאוול, כונתה "חציית האבות" (Crossing of the Fathers), לזכר האבות הפרנציסקנים דומינגס ואסקלנטה.[12]
במהלך המאה ה-19 שימש ליז פרי כשער הכניסה להתרחבות ההתיישבות של הלבנים מיוטה דרומה לתוך אריזונה. מרבית המתיישבים היו מורמונים, שהקימו זמן רב קודם לכן התיישבויות בעמק יוטה בסמוך לסולט לייק סיטי של ימינו, ותרו אחרי שדות מרעה ירוקים יותר.[13] אף על פי שהנהר בליז פרי עמוק מדי מכדי לחצות אותו על גבי סוסים במשך מרבית השנה, המים שקטים יחסית והאתר הוא מקום טוב לחצייה בעזרת סירות. המטיף המורמוני ג'ייקוב המבלין (Jacob Hamblin; 1886-1819) חצה את הנהר בהצלחה בנקודה זו ב-1864, ובמהלך השנים הבאות התרחבה נוכחות המורמונים במקום והם הקימו יישוב מבוצר (פורט מיקס - Fort Meeks) במטרה להגן בפני פשיטות של הנאוואחו. אבל מכיוון שהם לא הצליחו לקיים את עצמם בעמק ננטש היישוב וחרב.[14]
ג'ון ד. לי והמעבורת (1870-76)
ג'ון דויל לי (John Doyle Lee; 1877-1812) שעל שמו קרוי האתר כיום, הגיע אליו ב-1870 במטרה להקים שירות מעבורת קבוע עבור מתיישבים מורמונים בדרכם דרומה לאריזונה.[7] 13 שנים קודם לכן, ב-1857, פיקד לי על קבוצה שכללה מורמונים ואינדיאנים שהייתה אחראית לאירוע הקרוי טבח מאונטיין מדוז, שבו תקפה הקבוצה שיירת עגלות של מתיישבים שלא היו מורמונים, ורצחה 120 איש: כל הגברים, כל הנשים וכל הילדים מעל גיל 6. ההתקפה הרצחנית הייתה תוצאה של סכסוך בין המורמונים, ששאפו לשמור על מדינה עצמאית ביוטה לבין הממשל הפדרלי האמריקני, שניסה לכפות את מרותו על האזור בכוח.[15] שנים אחרי הטבח שלחה הנהגת המורמונים את לי אל נקודת החצייה המרוחקת של הקולורדו על מנת להגן עליו מפני החוק כחלק מניסיון הטיוח של האירוע.[16][14]
לי הגיע לאתר בספטמבר עם שתיים מנשותיו וילדיו, והקים יישוב קטן המכונה לונלי דל (Lonely Dell, "העמק הבודד"). המעבורת התחילה לפעול רשמית בינואר 1873 עם השקתה של הסירה "קולורדו", הראשונה מבין סירות רבות שחצו את הנהר בנקודה זו.[14] מיקומו של אתר המעבורת מעבר לשפך הנהר פאריה אילצה את הנוסעים לחצות מדרון מסוכן שכונה "עמוד השדרה של לי" ("Lee's Backbone") בדרכם מעלה בקיר הדרומי של העמק.[17] ארבע שנים אחר-כך לכדו שלטונות החוק האמריקנים את לי והוא נשפט בגין חלקו בטבח. לי נמצא אשם והוצא להורג על ידי כיתת יורים במאונטיין מדוז (המקום בו בוצע הטבח עשרים שנים קודם לכן) ב-28 במרץ 1877. לי היה השעיר לעזאזל היחיד מקרב קבוצה של כ-50 מורמונים ואינדיאנים שהשתתפו בטבח.[18]
השנים אחרי מותו, 1929-1877
אחרי מותו של לי המשיכה אמה, אשתו, להפעיל את המעבורת במשך שנתיים. ב-1878 החלה המעבורת לפעול במורד הזרם אחרי השפך של הפאריה ובכך אפשרה לנוסעים להימנע מהקטע המכונה "עמוד השדרה של לי". עם זאת, לא ניתן היה להשתמש בנתיב זה בחודשי קיץ עקב עליית גובה פני המים עקב הפשרת השלגים לרמה מסוכנת.[17] ב-1879 רכשה הכנסייה המורמונית את המעבורת והעבירה את הפעלתה לוורן מרשל ג'ונסון (Warren Marshall Johnson) ומשפחתו.[7] ב-1896 הועברה המעבורת לג'ים אמט (Jim Emett), שהתקין כבל לרוחב נהר הקולורדו על מנת להקטין את הסיכון שהסירות יסחפו במורד הזרם בתקופת שיטפונות.[19]
בתקופה זו החלו להגיע מחפשי זהב לליז פרי וסביבתו לאחר כמה מקרים של גילוי זהב בדרום יוטה. הפעם הראשונה שנתגלה זהב באזור הייתה ב-1883 כאשר מחפש זהב בשם קס היט (Cass Hite) גילה זהב בקניון גלן.[20] מחפשי זהב הגיעו לאזור כבר ב-1889, כאשר שני מחפשי זהב מורמונים: הולאדיי (Holladay) והנגטינגטון (Huntington) החלו לחקור את האזור סביב ליז פרי.[17] ההשקעה הגדולה ביותר הייתה פעילות כרייה של ממש ביוזמתו של צ'ארלס ה. ספנסר (Charles H. Spencer) שעמד בראש חברת "אמריקן פלייסר" (American Placer Company), שהגיע ב-1910 לליז פרי כשהוא מתכנן להפיק זהב מתצורת צ'ינלה.[21] ספנסר רכש ציוד רב, כולל ספינת קיטור באורך של 28 מטרים, ה"צ'ארלס ה. ספנסר", ככל הנראה כלי השיט הגדול ביותר שהפליג על נהר הקולורדו צפונית לגרנד קניון.[22] פעילות הכרייה הסתיימה בכישלון מוחלט, וספנסר עזב מרושש ב-1912. ספינת הקיטור שקעה ב-1921 וכיום מצויים חלקים ממנה לאורך הקולורדו בין קניון גלן לליז פרי.[23]
המעבורת המשיכה לפעול עד 1928. ב-1929 הושלם גשר נאוואחו הראשון במרחק של כ-6.5 קילומטרים במורד הזרם מליז פרי והוא אפשר מעבר בין יוטה לאריזונה שהיה נוח הרבה יותר מהמעבורת.[24] במידה מסוימת של אירוניה הייתה המעבורת אמצעי חשוב בבניית הגשר כאשר חומרים לבניית הגשר שונעו באמצעותה- לפחות עד יוני 1928, אז המעבורת התהפכה וטבעה. שלושה אנשים טבעו יחד עם רכב מסוג פורד מודל T. המעבורת לא הוחלפה מעולם והגשר הושלם שבעה חודשים אחר-כך, ובכך הפך את ליז פרי מצומת תעבורה סואן לאתר נידח שקט.[19]
מאז אוגוסט 1921 מפעיל הסקר הגאולוגי של ארצות הברית בליז פרי תחנת מדידה של ספיקת מי נהר הקולורדו, וצבר מאז את אחד הרישומים המפורטים ביותר של ספיקת מי נהר שנעשו בארצות הברית. ספיקת הנהר בליז פרי היא הנתון הקובע את חלוקת המים באגן נהר הקולורדו לשבע מדינות בארצות הברית ושתי מדינות במקסיקו.[22]
ב-1922 חתמו שש מדינות של ארצות הברית על "הסכם נהר הקולורדו" (Colorado River Compact) שבו הסכימו על חלוקת מימי נהר הקולורדו ויובליו. כל מחצית מאגן הנהר קולורדו - האגן העליון, שחלקים ממנו שייכים לקולורדו, ניו מקסיקו, יוטה וויומינג - והאגן התחתון שחלקים ממנו שייכים לקליפורניה ונבדה - קיבלה 9.3 מיליארד מ"ק מים מדי שנה.[25] ב-1944 נחתם הסכם בין ארצות הברית למקסיקו שבו הוקצו למקסיקו 1.850234 מיליארד מ"ק מדי שנה ממימי הנהר.[26] המדינה השלישית באגן התחתון של הנהר, אריזונה, לא אשררה את הסכם עד לשנת 1944 משום שחששה שקליפורניה תנסה להשתמש בחלק ממה שיועד לאריזונה לפני שאריזונה תוכל להתחיל להשתמש במים. סך כל כמות המים השנתית שחולקה, כ-20 מיליארד מ"ק, הייתה הכמות שנמדדה באותה תקופה בליז פרי, אתר ששימש רשמית כגבול בין האגן העליון לאגן התחתון.
על מנת לנצל הקצאות מים אלו ולמנוע שהמים ישפכו לאוקיינוס ו"יתבזבזו", בנה הממשל הפדרלי האמריקני מספר סכרים גדולים על היובלים של נהר הקולורדו, ועל נהר הקולורדו עצמו.[27] בתחילה חשבו להקים את הסכר באזור ליז פרי, אך בסופו של דבר העדיפו לבנות אותו באתר שבחלקו התחתון של הנהר שבו הוקם סכר הובר, שהושלם ב-1936. בשנות החמישים של המאה ה-20 נבחן האזור שוב כחלק ממיזם אגירת מי נהר הקולורדו (Colorado River Storage Project), מפעל מים של לשכת הטיוב של ארצות הברית (U.S. Bureau of Reclamation, בראשי תיבות USBR), סוכנות פדרלית הפועלת במסגרת מחלקת הפנים של ארצות הברית,[28] והוחלט על הקמת סכר קניון גלן שבנייתו החלה ב-1956 והסתיימה ב-1966. מי אגם פאוול, מאגר המים שנפחו כ-30 קילומטרים מעוקבים שנוצר מאחורי הסכר הציפו את נקודת החציה של האבות, אתר הכרייה הישן של צ'ארלס ספנסר ואתרים היסטוריים אחרים באזור. בקרת השיטפונות בסכר קניון גלן השקיטה את מי הנהר הקולורדו שהיו סוערים בתקופות של הפשרת שלגים והקשו בעבר מאוד על מפעילי המעבורות בליז פרי.[29]
ליז פרי היה במשך זמן רב במוקד סכסוכי המים בדרום מערב ארצות הברית, וכונה "הן הלב הפיזי והן הלב הנפשי של היסטוריית המים במערב הצחיח".[30] העובדה, שהתבררה רק בשנות ה-40 של המאה ה-20, שספיקת המים השנתית הממוצעת בליז פרי נמוכה מהמדידה בשנות ה-20 שעל פיה חולקו המים בנהר יצרה בעיות של אספקת מים באגן הנהר.[31]
ליז פרי נחשב כנקודת ההתחלה הרשמית של הפארק הלאומי גרנד קניון על נהר הקולורדו ומשתמשים בו כאזור לדיג ולהשקת רפסודות מתנפחות לשם שיט בגרנד קניון. הגישה לאתר היא באמצעות כביש המסתעף מכביש 89 ביישוב הקטן מרבל קניון (Marble Canyon) בצד המערבי של גשרי הנאוואחו. האתר מנוהל כיום על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית כחלק מאזור הנופש הלאומי קניון גלן כאתר היסטורי הכולל את המבנים שבנה ג'ון לי בתקופה הקצרה שישב בעמק והקים את חוות "לונלי דל", ואת שרידי ספינת הקיטור "צ'ארלס ספנסר".
ליז פרי היא נקודת ההתחלה למסע רפטינג דרך הגרנד קניון, שמתיימר להציע "מסע אחורה בזמן" שכן הנהר חוצב את דרכו בהדרגה בשכבות סלע עתיקות יותר ויותר.[32] מרבית המסעות מבוצעים על ידי חברות רפטינג מסחריות מקומיות המשתמשים ברפסודות מתנפחות המונעות במשוטים או במנועים על מנת להשיט קבוצות גדולות של תיירים על הנהר (24 נוסעים בכל רפסודה), כשמרבית המסעות נמשכים משבוע אחד ועד עשרה ימים. כמה מהמסעות ממשיכות עד אגם מיד כ-446 קילומטרים מערבית לליז פרי ויכולים להימשך מספר שבועות.[33] אישורים למסעות פרטיים שבעבר נאלצו המבקשים להיכנס לרשימת המתנה מחולקים כיום באמצעות הגרלה.[34] והרשויות מייעצות להימנע ממסעות פרטיים שהסכנה בהם גדולה למעט לשייטים מנוסים.[35]
מסעות במעלה הזרם מאתר פאריה ריפל (Paria Riffle – "אדוות פאריה") הסמוך אינם דורשים אישור מיוחד (מעבר לעלות שכירת הסירה ליום) והשייטים יכולים לשוט 26 קילומטרים על מים רגועים עד סכר קניון גלן.[36] חלק זה של נהר הקולורדו מוכר בשל מיצובו כשטח דיג מסוג "סרט כחול" (Blue Ribbon fishery) המסמל אזור דיג עשיר במיוחד, תודות למים הצלולים והקרים מאוד הנפלטים מתחתית סכר קניון גלן, תנאים אידיאליים לטרוטת עין-הקשת, מין של דג שיובא לכאן בשל התאמתו לטמפרטורת המים.[37]
בקולנוע
סצנות בסרט עד קצה העולם (המבוסס על ספרו של ג'ון קראקאור) צולמו במקום בתחנת השירות של הפארק הלאומי ליז פרי. בסרט שיחק אמיל הירש את גיבור הסרט כריסטופר מקנדלס.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
