מחלה

ברפואה, מחלה היא מצב של הפרעה או פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתסמינים ולעיתים לתפקוד לקוי של הגוף. מחלה, בהגדרתה הביולוגית היא הפרה של תהליך ההומיאוסטזיס. במקרים רבים למחלה יש הן ביטוי פיזי-גופני והן ביטוי נפשי.

ערך זה עוסק בפגיעה פיזית. אם התכוונתם לפגיעה נפשית, ראו מחלת נפש; למשמעויות אחרות ראו מחלה (פירושונים).

מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי (ומכאן היא נקראת מחלה פנימית), כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך, וכן טראומה גופנית העלולה לגרום לפגיעה שעלולה להתפתח למחלה, כגון זיהום. מחלות פנימיות מטופלות בעיקר במחלקות ייעודיות למחלות אלה הנקראות מחלקות פנימיות (internal ward).

חלוקה עיקרית נוספת של מחלות מבחינה בין מחלות גנטיות-תורשתיות ובין מחלות שנגרמו כתוצאה מגורמים סביבתיים. מטא-אנליזה שנערכה לאורך יותר משני עשורים ובחנה את הקשר בין השפעת הגנום האנושי על מחלות, קבעה כי ההשפעה הגנטית נמוכה למדי ומסתכמת ב-5% עד 10% בלבד ברוב המחלות.[1]

במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים עלולים לסבול ממחלות ואלו נחקרות בתחום הבוטניקה.

מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות באדם:

• פתולוגיה חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.

• פתופיזיולוגיה - ענף משנה של הפתולוגיה - חוקרת את השתלשלות האירועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.

• אפידמיולוגיה במובן המקורי שלה - חוקרת את המחלות המידבקות, ברמת האוכלוסייה. אפידמיולוגיה במובן הרחב יותר חוקרת את תפוצת התחלואה בכלל ואת השלכותיה באוכלוסייה מסוימת.