מקלטי עופות נודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סין
אתר מורשת עולמית בסין (שלב I) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתר מורשת עולמית בסין (שלב I) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקלטי עופות נודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סין (בסינית: 中国黄(渤)海候鸟栖息地; באנגלית: Migratory Bird Sanctuaries along the Coast of Yellow Sea-Bohai Gulf of China) הם שטחי מישורי הבוץ (Mudflat) באזורי הגאות והשפל לאורך חופי הים הצהוב וים בוהאי בצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין ובמערב קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית, הנחשבים לגדולים ביותר בעולם. מישורי בוץ אלו, יחד עם הביצות בקרבת החוף ושטחי המים הרדודים מהווים בית גידול עשיר במיוחד למיני דגים, סרטנים וצדפות. אלו מושכים אליהם מינים רבים של עופות נודדים בנתיב הנדידה המכונה נתיב התעופה מזרח-אסיה–אוסטרלאסיה (East Asian–Australasian Flyway). עופות רבים, ובהם כמה מהמינים המצויים בסכנת הכחדה, מסתמכים על שטחים אלו, כאתר לעצירה בנדידה, לשם רבייה, מנוחה, תנומה וקינון.
כפן שחור-פנים | |||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
מיקום | |||||||
מדינה | הרפובליקה העממית של סין | ||||||
קואורדינטות | 32°55′55″N 121°01′00″E | ||||||
סין הכינה תוכנית לקבלת מעמד של אתר מורשת עולמית מארגון אונסק"ו עבור 16 אתרים לאורך החוף בשליטתה. את הבקשה החליטה סין לבצע בשני שלבים, כשבשלב ראשון הוצעו שני האתרים החשובים ביותר. שני האתרים שוכנים במרחק 30 קילומטרים זה מזה על החוף של הנציבות העירונית יַאנְצֶ'נְג במחוז ג'יאנגסו במזרח סין. הבקשה אושרה בהחלטה של המושב ה-43 של ועדת המורשת העולמית ב-5 ביולי 2019 בשם "מקלטי עופות נודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סין (שלב I)".[1] זהו אתר המורשת העולמית ה-54 ברפובליקה העממית של סין, ונקבע כאתר מורשת עולמית על בסיס קריטריון 10 (בית גידול טבעי, במקומו המקורי אין סיטו, מגוון ביולוגי חשוב ומובהק, כולל אלה המצויים בסכנת פגיעה בשל היבטים מהסביבה מנקודת ראות מדעית או של שמירת הטבע).[2]
מקלטי העופות הנודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סין שוכנים באזור האקולוגי של הים הצהוב (Yellow Sea Ecoregion), הכולל את אזורי הכרית הגדולים ביותר בעולם, המהווים בית גידול מרכזי בנתיב התעופה מזרח-אסיה–אוסטרלאסיה של עופות הנודדים. הוא כולל את הים הצהוב, ים בוהאי וחלק מים סין המזרחי. גבולו הדרומי שוכן בין שפך הנהר יאנגצה בסין לבין האי צ'ג'ו השייך לקוריאה הדרומית, וממנו לשפך הנהר נקדונג בקוריאה הדרומית. גבולותיו האחרים הם חופי הים הצהוב וים בוהאי. באופן גס הוא שוכן בין קווי הרוחב 31°40′ ל-41°00′ צפון, ובין קווי האורך 117°35′ ל-126°50′ מזרח, שטחו הכללי הוא 4,580,000 קילומטרים רבועים, והעומק הממוצע של מימיו הוא 40 מטרים. קטע החוף השייך לסין מתחיל בצפון-מזרח, בשפך הנהר יאלו ונמשך (נגד כיוון השעון) דרך המחוזות ליאונינג, חביי, המחוז העירוני טיינג'ין, שאנדונג, ג'יאנגסו והמחוז העירוני שאנגחאי, ובסך הכול קטע חוף באורך כ-6,500 קילומטרים.
מישורי הגאות והשפל של אזור אקולוגי זה הם בית גידול עיקרי למיליוני עופות מים הנודדים ב"נתיב התעופה מזרח-אסיה–אוסטרלאסיה". זהו נתיב נדידה של כ-5 מיליון עופות השייכים ל-55 מינים, שאתרי הרבייה שלהם באלסקה, בסיביר ולאורך החוף המזרחי של אסיה, והם חורפים באינדונזיה, באוסטרליה ובניו זילנד. הם עוצרים בדרכם באזור אקולוגי זה, חלקם חורפים בו, וחלקם מנצלים אותו כאתר רבייה. משערים שלפחות 2 מיליון עופות חוף משתמשים באזור בדרכם צפונה באביב, ולפחות מיליון עופות במהלך הנדידה דרומה בסתיו. דרך נתיב זה עובר המספר הגדול ביותר של מינים המצויים בסכנת הכחדה בהשוואה לנתיבי תעופה אחרים בעולם. בין המינים בסכנה Thalasseus bernsteini, שממנו נותרו בעולם קצת יותר מ-100 פרטים וחופית כפנית (Eurynorhynchus pygmeus), עוף שממנו נותרו רק כמה מאות פרטים בעולם. כמעט כל הפרטים של מין הביצנית Tringa guttifer, חופית גדולה וחרמשון מדגסקרי (Numenius madagascariensis) תלויים בבית גידול זה.
הנופים והתהליכים האקולוגיים לאורך החוף מעוצבים על ידי שני תהליכים המשתלבים זה בזה: הצטברות של המשקעים מהנהרות במזרח סין, ושקיעת המדף היבשתי של מזרח אסיה. נהרות גדולים כמו הנהר הצהוב, הנהר יאנגצה, והנהר חוואי (Huai River), המתפתלים בתוך מישור סחף נרחב, מזרימים כמויות גדולות של טין פורה ומים בוציים לאגן הרדוד של הים הצהוב. סחף זה הוא שנתן לים הצהוב את שמו. השילוב בין הסחף הרב מחד ושקיעת מדף היבשה מאידך יצר את אזורי הכרית של מישורי בוץ הגדולים בעולם. אזור זה מתאפיין בדלתאות של נהרות, שרטוני חול, ביצות של מים מתוקים / מים מלוחים, חופים סלעיים, איים וקווי חוף קדומים, כמו גם מישורי מלח, בריכות דגים ושדות אורז.
בשלב ראשון אושרו שני אתרים במרחק 30 קילומטרים זה מזה על החוף של הנציבות העירונית יֵנְצֶ'נְג במחוז ג'יאנגסו שקיבלו את הכינוי YS-1 (Yellow Sea 1) ו-YS-2. סך כל השטח של שני האתרים ואזורי החיץ המגינים עליהם ממערב הוא 2,281.47 קילומטרים רבועים. המאפיינים של שני האזורים הם מישורי בוץ נרחבים ותופעה גאומורפולוגית נדירה בים המכונה "רכסי חול רדיאליים" (Radial sand ridges). על פני שטח של 200 קילומטרים רבועים, 200 קילומטרים מצפון לדרום ו-140 קילומטרים ממזרח למערב יש יותר מ-70 רכסי חול תת-ימיים, שגובהם וצורתם משתנים, וביניהם יש עמקים תלולים ועמוקים. הם נחשפים בזמן השפל, והם אתר עיקרי לשיחור מזון דוגמת צדפות, סרטנים ודגים קטנים, עבור העופות הנודדים.
אזור YS-1, המסומן כאתר מספר 002–1606 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 32°40′18.862″ ל-33°11′31.44″ צפון ובין קווי האורך 120°43′50″.14 ל-121°18′10.91″ מזרח, כשמרכז השטח ב-(32°55′55″N 121°01′01″E). החלק העיקרי הוא בתחומי האזורים המוגנים של השמורה הלאומית ג'יאנגסו דאפנג, האזור הניסיוני של שמורת הטבע ג'יאנגסו יאנצ'נג, פארק החוף הבוצי ג'יאנגסו יאנצ'נג טְיָאודְזְה-נִי, שמורת הטבע החוף הבוצי ג'יאנגסו דונְגְטָאי ושמורת הטבע החוף הבוצי ג'יאנגסו דונְגְטָאי טְיָאודְזְה-נִי. גודל השטח המוגן 1,448.39 קילומטרים רבועים, ובמערבו יש אזור חיץ שגודלו 282.71 קילומטרים רבועים. רוחב החוף המושפע מגאות ושפל הוא כ-14 קילומטרים. שמורת דאפנג היא בית גידול טיפוסי של יערות שניוניים על מישור השקעה ימי וביצות קנים של מים מתוקים. השמורה היא משכן לאוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם של אייל דוד. האייל, שמקורו בסין ונכחד ממנה בתחילת המאה ה-20, החל מגרעין רבייה של 39 פרטים שהגיעו מאנגליה ב-1986 וצמח למעל 4,500 פרטים. קו החוף הוא נקודת עצירה חשובה לעופות מים. מחצית מאוכלוסיית העולם של מין החופית Calidris pygmaea, ומין הביצנית Tringa guttifer עוצרים באתר זה ובסביבתו לתקופה ארוכה, ניזונים ואף מחליפים נוצות.
אזור YS-2, המסומן כאתר מספר 001–1606 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 32°49′02″ ל-33°11′30″ צפון ובין קווי האורך 120°43′32″ ל-120°36′05″ מזרח, כשמרכז השטח ב-(33°33′18″N 120°36′05″E). אזור זה שוכן בתחומי שמורת הטבע ג'יאנגסו יאנצ'נג. גודל השטח המוגן 438 קילומטרים רבועים, ובמערבו יש אזור חיץ שגודלו 517.85 קילומטרים רבועים. רוחב החוף המושפע מגאות ושפל הוא כ-5 קילומטרים. האזור הוא בעיקר בית גידול של ביצות קנים של מים מתוקים ומישורי בוץ. זהו אתר החריפה החשוב ביותר של עגור אדום כתר, שכ-50% (80% בשנים מסוימות) מהפרטים של מין נדיר זה חורפים באתר זה.
אקלים האזור בו שוכנים האתרים הוא מונסוני. באזור החוף האקלים הוא חמים, והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא בין 13°C ל-15°C. בשל השפעת הים האקלים הוא חמים יותר בחורף וקריר יותר בקיץ בהשוואה לאקלים בפנים הארץ. כך למשל יש בחוף בממוצע בין 5 ל-10 פחות ימים שבהם הטמפרטורה יורדת מתחת לנקודת הקיפאון בהשוואה לפנים הארץ. כמות הגשם השנתית הממוצעת נעה בין 900 ל-1,000 מילימטרים. בשל השפעת המונסון יש באזור גשמי זעף לעיתים קרובות, כשפיזור הגשם על פני השנה אינו אחיד, כשמרבית הגשם (בין 60% ל-70%) יורדת בין יוני לספטמבר. הלחות היחסית משתנה בהתאם לעונה, כשהיא כ-85% ביולי ובאוגוסט והרבה פחות בסתיו ובחורף. הלחות היחסית עולה מצפון לדרום.
טייפונים הם תופעה הרסנית המתרחשת לעיתים קרובות באזור. טייפון בזמן גאות יכול לגרום לנחשולים שמציפים את החוף. טייפונים יכולים גם לגרום לגשמים כבדים.
הטמפרטורה הנמוכה ביותר של מי הים היא בפברואר, בממוצע 4.9°C, הטמפרטורה הגבוהה ביותר היא באוגוסט, בממוצע 27.4°C.
אזור הכרית של הים הצהוב מוגדר כאזור החוף המושפע מתהליכי גאות ושפל, ולרוב משמש להגדרת בתי הגידול של החיים בחוף הים. הוא מושפע מהסחף שנישא במשך אלפי שנים בנהרות, בייחוד הנהר הצהוב והיאנגצה שיצרו אזור כרית על שטח של 30,000 קילומטרים מרובעים, אזור הכרית הגדול בעולם. אזור הכרית מחולק לשלושה תת-אזורים:
באתר המורשת (על שני חלקיו) יש 7 משפחות, ו-7 סוגים של שרכים, שתי משפחות, 6 סוגים ו-8 מינים של חשופי זרע ו-70 משפחות, 217 סוגים ו-306 מינים (תת-מינים וזנים) של בעלי פרחים. סוג הכולל מין אחד (Glehnia littoralis) אנדמי לחוף ג'יאנגסו ו-8 מינים אנדמיים לסין.
יש באתר חמישה אזורי צמחייה:
680 בעלי חוליות תועדו באתר המורשת, כולל 216 מינים של דגים, 14 מינים של זוחלים, 9 מינים של דו-חיים, 415 מינים של עופות ו-26 מינים של יונקים. בנוסף זוהו 165 מינים של חסרי חוליות החיים על קרקע הים והביצות (zoobenthos).
על פי סקר שנערך ב-2017 נמנו 415 מינים של עופות בשני חלקי אתר המורשת. המינים משתייכים ל-53 משפחות ב-19 סדרות, הנחלקים ל-158 מינים של ציפורי שיר, 60 מינים של חופמאים, 38 מינים של אווזאים, 36 מינים של בזיים, 25 מינים של שחפיים, 22 מינים של חסידאים ו-16 מינים של עגוראים. 36 מינים מתוך 415 המינים הם תושבי קבע, 60 מינים שוהים באתר בקיץ, 123 מינים חורפים באתר, ו-210 נודדים דרך האתר. 66 מינים מתרבים באתר.
הארגון East Asia-Australasia Flyway Partnership, שהוקם במטרה לשמור על העופות הנודדים בנתיב הנדידה מזרח-אסיה – אוסטרלאסיה, בתי הגידול שלהם ופרנסתם של האנשים התלויים בהם, מונה 1,030 אתרי עצירה בנתיב הנדידה מדורגים לפי מספר המינים העוברים בהם, כשאתר המורשת העולמית מדורג במקום השלישי. אתר זה הוא גם אחד מתוך 16 בתי הגידול המרכזיים בנתיב הנדידה שאיתר ארגון זה.
לפחות 23 מינים נמצאים ברשימה האדומה של IUCN, ובהם:
בין המינים הבולטים באתר:
מיני עופות בולטים נוספים: חופית להקנית, חרמשון גדול, לימוזה חומת-בטן, חופית מגלית, חופמי מונגולי וארנריה אדמונית.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.