מקס ורטהיימר
פסיכולוג גרמני-אמריקאי, מאבות תיאוריית הגשטלט. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסיכולוג גרמני-אמריקאי, מאבות תיאוריית הגשטלט. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקס ורטהיימר (15 באפריל 1880 – 12 באוקטובר 1943) היה פסיכולוג יהודי אוסטרו-הונגרי, ואחד משלושת המייסדים של שיטת הגשטלט יחד עם קורט קופקה ווולפגנג קלר. הוא ידוע בספרו "חשיבה פרודוקטיבית", ובהגותו אודות תופעת פי במסגרת עבודתו בפסיכולוגיית הגשטלט.
.jpg) | |
| לידה |
15 באפריל 1880 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1943 (בגיל 63) ניו רושל, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
פסיכולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
אוסוולד קילפה |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
רודולף ארנהיים |
| פרסים והוקרה |
מדליית וילהלם וונדט (1988) |
| צאצאים |
Michael Wertheimer |
  | |
וורטהיימר התעניין בפסיכולוגיה, הוא למד אצל קארל סטאמפף באוניברסיטת ברלין. וקיבל את הדוקטורט שלו ב-1904 תחת אוסוולד קילפה באוניברסיטת וירצבורג, ולאחר מכן החל את הקריירה האינטלקטואלית בהרצאות באוניברסיטת פרנקפורט. למשך זמן קצר הוא עזב את פרנקפורט לעבוד במכון ברלין לפסיכולוגיה, אך חזר בשנת 1929, כפרופסור מלא. ורטהיימר בסופו של דבר סיים בניו סקול בניו יורק, משרה בה הוא החזיק עד מותו.
מקס נולד ב-15 באפריל 1880 בפראג, אז חלק מבוהמיה-אוסטריה-הונגריה. הוא בנם של וילהלם ורוזה ורטהיימר ואחיו הבכור הוא וולטר.
וילהלם ורטהיימר היה אדם מלומד ואיש פיננסים. גם לרוזה וילהלם, שנולדה כרוזה זיקר (Zwicker), היה חינוך קלאסי עשיר. המשפחה הייתה מעורה בקהילה היהודית המקומית. הבית היה מאוד אינטלקטואלי, ומקס קיבל חינוך משני הוריו, הוא השתתף בביתו בשיחות פוליטיות ומדעיות, ואף קיבל שיעורים בפסנתר ובכינור.
אחרי שקיבל ספר של ברוך שפינוזה במתנה, הוא פיתח התעניינות כלפי פילוסופיה. הוא הרגיש שהוא ושפינוזה חולקים את אותה תרבות ואת אותם מאפיינים סביבתיים.
מקס החל את חינוכו הרשמי בגיל 5 בבית הספר היסודי Piarist Order של הכנסייה הרומית-קתולית. זו עובדה שכיחה באותה העת במרכז אירופה שיהודים למדו בבתי-ספר נוצריים. בגיל עשר, מקס סיים ונרשם ללימודים ב 'New City בית הספר התיכוני של האימפריה הגרמנית המלכותית'.
עקב המסלולים השונים שהציעו לו לשלב עם הלימודים החל מקס לחשב את עתידו וקלט שהוא מוקסם מפילוסופיה, הוא החל ללמוד משפטים ב Charles University, בו הוא בחן גם תחומים אחרים כפילוסופיה, מוזיקה ופסיכולוגיה, ואחרי שנה הוא נרשם לאוניברסיטת ברלין ושינה את תחום לימודיו לפילוסופיה.
בברלין התאפשר למקס לעבוד עם דמויות ידועות כקארל שטאמפף, פרידריך שומן, גאורג אליאס מולר, ואריק וון הורנבוסטל. מאוחר יותר ב-1903 הוא השלים את ה-Phd שלו מאוניברסיטת וורזבורג שם השלים מחקרים אודות הפוליגרף (מכונת אמת).
מקס החל את הקריירה האקדמית שלו במכון פרנקפורט (ששינה אחר כך את שמו לאוניברסיטת פרנקפורט), הוא עזב את המקום בין השנים 1916 ו- 1929 על מנת לנסות להשיג עבודה במכון ברלין לפסיכולוגיה, אבל חזר לפרנקפורט ב-1929 כפרופסור מלא. הוא נשאר שם עד 1933.
ב 1923, בזמן שלימד בברלין, הוא נישא לאנה קארו (שכונתה אנני), בתו של פיזיקאי, לה הוא ילד 4 ילדים: רודולף (שמת בינקות ב-1924), וולנטין, מישל, וליסה. מקס ואנה ורטהיימר התגרשו ב-1942.
הוא ייצג את מדינתו במלחמת העולם הראשונה, וכשחזר הוא נתן הרצאות והמשיך במחקריו אודות תפיסה (perception) ופסיכולוגיית הגשטלט באוניברסיטת ברלין עד 1933. אך ב-1933 שינויי השלטון הדרמטיים שכנעו אותו לעזוב את גרמניה, הוא שמע את הצהרותיו של אדולף היטלר והרגיש ששורשיו היהודיים לא יתקבלו היטב תחת ממשלתו, ולכן עזב יחד עם עוד מהגרים לעבר ארצות הברית.
ההגירה שלהם סודרה בקונסוליה של ארצות הברית בפראג, והוא ואשתו הגיעו לנמל ניו יורק ב-13 בספטמבר 1933. המשפחה קיבלה אזרחות, ולכן מכונה מקס ורטהיימר פסיכולוג גרמני-אמריקאי.
עם הגעתו לאמריקה בגיל 53, קיבל מקס משרת פרופסור בניו סקול למחקרים סוציאליים, הניו סקול היה רק בן 14 שנים כשמקס החל שם את עבודתו, וניתנה לו אפשרות ללמד בכל מיני קורסים, מקס נותר שמה למשך העשור האחרון של חייו. הוא המשיך בקשר עם חבריו האירופיים שחלקם היגרו אף הם לאמריקה, קופקה לימד בסמית קולג', קלר במכללת סווארת'מור, ולוין באוניברסיטת קורנל ובאוניברסיטת איווה. על אף התדרדרותו הרפואית, הוא המשיך את מחקריו אודות פתרון-בעיות, מה שהוא כינה חשיבה פרודוקטיבית, והשלים את ספרו היחיד "חשיבה פרודוקטיבית" בסוף ספטמבר 1943.
שלושה שבועות אחר שהשלים את ספרו הוא מת מהתקפת לב בביתו שבניו רושל בניו יורק. מקס הוא אביו של מישל ורטהיימר, פסיכולוג מוצלח.
ערך מורחב – תופעת פיתופעת פי (באנגלית: Phi Phenomenon) היא אשליה אופטית הגורמת לצופה לחשוב שקיימת תנועה, כאשר אובייקט דומם מוקרן במיקומים שונים, זה אחר זה, בשדה הראייה. האובייקט המוקרן לא נע, אך הצופה מדמיין שהוא נע.
תופעת פי בצבע היא מעניינת יותר: כאשר מוקרן ראשית האובייקט (נגיד עיגול) בצבע אחד, ובמיקום אחר מוקרן אותו אובייקט בצבע אחר, עדיין תישאר אשליית התנועה ואף תיווסף אשליית שינוי צבע של האובייקט ה"נע".
תופעה זו, שתוארה על ידי מקס ורטהיימר, היא נושא הנחקר בפסיכולוגיה, וכן מהווה חלק מהבסיס התאורטי של הקולנוע.
כתאורטיקן בשיטת הגשטאלט מקס התעניין בתפיסה, אבל התעניין גם בחשיבה, הוא רשם את רעיונותיו בספרו חשיבה פרודוקטיבית שיצא לאור ב 1945 שנתיים לאחר מותו. מקס ניסה להבדיל בין חשיבה פרודוקטיבית לבין חשיבה רפרודוקטיבית: חשיבה רפרודוקטיבית קשורה לשינון, התניה, הרגלים או אזור של מידע מוכר. בעוד שחשיבה פרודוקטיבית היא תוצר של רעיונות חדשים ופריצות דרך. רעיונות מבוססים על היגיון. ורטהיימר טען, שרק חשיבה רעיונית המבוססת על היגיון יכולים להוביל להבנה אמיתית של בעיות תפיסה וקשרי אנוש.
הוא עודד תרגול של לוגיקה מסורתית אותה ראה כמעודדת חשיבה. אולם האמין שלוגיקה לבדה לא תעודד חשיבה פרודוקטיבית, הוא האמין שיצירתיות חשובה גם היא בחשיבה חיובית, ובדומה להרצאותיו, הוא השתמש בדוגמאות קונקרטיות על מנת להבהיר את המעבר מ S1 - מצב בו שום דבר אינו הגיוני, ל S2 - מצב בו הכול נראה נהיר ובר תפיסה.
הוא מדגיש ב"חשיבה פרודוקטיבית" שפתרון בעיות על ידי ציות עיוור לחוקים מונע הבנה אמיתית של בעיות. הוא האמין שציות עיוור טורדת את האדם מגילוי הפתרון.
רעיונותיו ממשיכים גם כיום להיות רלוונטיים בסכמות, תכנונים, ומבני-ידע.
ערך מורחב – פסיכולוגיית הגשטלטפסיכולוגיית הגֵשְׁטָלְט (מגרמנית: Gestalt; מילולית: צורה, תבנית, דפוס) היא אסכולה בפסיכולוגיה, שלפי תפיסתה העיקרון התפעולי של החשיבה הוא הוליסטי, מקבילי, אנלוגי ובעל מגמה לארגון עצמי. האסכולה צמחה בגרמניה, בעיקר כתגובת נגד לגישת הסטרוקטורליזם של וילהלם וונדט ומבטאת את האנטיתזה שלה. בישראל ממשיך שיטתו של ורטהיימר הוא אביאל הדרי.
מקס ורטהימר (1880-1943), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
