Loading AI tools
טנק ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סברה הוא גרסת השבחה מתוצרת התעשייה הצבאית (תע"ש) לטנקי M60 פטון המיועדת לייצוא. פיתוחו מבוסס על הידע שנצבר מהשבחת טנקי המגח, שגם הם מבוססים על סדרת טנקי הפטון.
מידע כללי | |
---|---|
סוג | טנק מערכה |
מדינה מייצרת | ישראל |
יצרן | תעש מערכות |
משתמשים עיקריים | צבא טורקיה |
שנת ייצור | 2007 |
תקופת השימוש | 2007–הווה (כ־17 שנים) |
מערכה מרכזית | מלחמת האזרחים בסוריה |
יחידות שיוצרו | 170 |
מידע טכני | |
אורך | 6.95 מטרים |
רוחב | 3.63 מטרים |
גובה | 3.27 מטרים |
משקל | 59 טונות |
מהירות | 55 קמ"ש |
טווח פעולה | 450 ק"מ |
מנוע | דיזל, 1000 כוחות סוס |
שריון | פסיבי + ריאקטיבי |
צוות | 4 |
מערכות נשק | |
חימוש עיקרי | תותח תע"ש 120 מ"מ חלק-קדח |
חימוש משני | שלושה מקלעים כבדים, ומרגמת 60 מ"מ פנימית |
הערות | המידע נכון לסברה סימן 3 |
הדגם פותח עבור חיל השריון הטורקי כחלק מפרויקט מודרניזציה שכלל השבחה של כ-170 טנקי M60 פטון לטנקי סברה והוא נקרא שם M60T.
במסגרת פרויקט ההשבחה, הותקן בטנק הפטון הטורקי תותח תע"ש 120 מ"מ, המיוצר גם עבור טנקי המרכבה סימן 3 וסימן 4. כמו כן הותקנו בו מערכות בקרת אש ואזהרה, הדמיה תרמית, מערכת אוורור, מיגון משופר, מערכות תקשורת מוצפנות וחסינות, מערכת כיבוי אש, מערכות מיגון אב"כ, מערכות מיסוך ושיבוש ירי טילים[1].
המנוע הוחלף במנוע מודרני תוצרת גרמניה, ואיתו גם התמסורת ההידראולית הישנה במערכת חדשה. השריון הפאסיבי הוחלף בשריון חדש ואליו מתווסף גם מיגון ריאקטיבי. המזקו"ם הוחלף גם הוא במערכת שביכולתה לשרוד תנאי שטח קשים[2].
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, במסגרת תוכנית מודרניזציה שאפתנית של הצבא הטורקי בהשקעה של 150 מיליארד דולר ל-30 שנה, הוחלט על הכנסת טנק מערכה חדש. התכנון היה לרכוש 1,000 טנקים חדישים, בהשקעה של כ-7 מיליארד דולר. הטנקים שנשקלה רכישתם היו AMX-56 לקלרק הצרפתי, M1 אברמס תוצרת ארצות הברית או לאופרד 2 תוצרת גרמניה[3].
במסגרת שיחות שיתוף הפעולה הביטחוני האסטרטגי של ישראל וטורקיה (על פי הסכם שנחתם בפברואר 1996)[4], העלתה מדינת ישראל ההצעה להשביח תחילה את הטנקים הישנים של הצבא הטורקי שניתן עדיין להפיק מהם תועלת מבצעית, כפתרון ביניים עד להכנסת הטנקים החדשים לשירות. מומחי שריון ישראליים איתרו כ-900 טנקי M-60 פטון מתוך כ-3,000 טנקים במערך השריון הטורקי, שניתן להשביח על בסיס הידע שנצבר בטנקי המגח בישראל[5]. בשנת 1998, בתקופת נשיאותו של סוליימאן דמירל, הוסכם עקרונית על פרויקט ההשבחה, והחל משא ומתן על פרטיו ועלותו. המשא ומתן נמשך כשנתיים שבמקביל ארצות הברית לחצה על לטורקיה לבצע את ההשבחה באמצעות חברת ג'נרל דיינמיקס, היצרנית המקורית של הטנק[6]. ביולי 2001 הגיע שר הביטחון בנימין בן-אליעזר לביקור בטורקיה לסכם את פרטי העסקה[7].
באוגוסט 2001, פרסמו פרטי ההסכם, על פי יושבחו במשך חמש השנים 170 טנקי פטון, עם אופציה המאפשרת למשרד ההגנה של טורקיה להרחיב את פרויקט ההשבחה לכ-730 טנקי פטון נוספים. בנוסף נקבע כי את הפרויקט תוביל התעשייה הצבאית (תעש) בשיתוף עם קונסורטיום של חברות ישראליות נוספות[5]. עם זאת עדיין היו חילוקי דעות על עלות הפרויקט והמשא ומתן נמשך[8].
ב-1 באוקטובר 2002, הודיע משרד ההגנה הטורקי על חתימת ההסכם, בעלות של 687.5 מיליון דולר. זו הייתה העסקה הבודדת הגדולה בתולדות היצוא הביטחוני של ישראל עד אז. בנוסף הוסכם כי מתוך תקציב הפרויקט יושקעו כ-230 מיליון דולר בהקמת קו ייצור להשבחת הטנקים באחד ממפעלי התעשייה הצבאית של טורקיה. ההסכם כלל יותר מ-20 הסכמי משנה, שפירטו את כל סעיפי ההשבחה שיעשו כ-35 חברות מישראל, מטורקיה וממדינות אחרות בפרויקט[1]. משרד האוצר ביקר את העסקה מאחר שסבר שהיא נחתמה במחיר הפסד, שיכביד על תע"ש שהייתה אז חברה ממשלתית. בתגובה נמסר שמדובר בעסקה ראשונית בשולי רווח נמוכים שתוביל להרחבת ההסכם להשבחת טנקים נוספים[9]. לראש פרויקט ההשבחה התמנה תא"ל (מיל') שלום קורן, שיהיה קודם מפקד מנהלת המרכבה והרק"ם. חברת אלביט מערכות (יחד עם חברת הבת שלה אל-אופ) נבחרה כקבלן משנה ומינתה את תא"ל (מיל') יהודה אדמון לנהל את הפרויקט מטעמה. בנוסף מינה מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, את ראש מנהלת תוכנית הטנק מרכבה במשרד הביטחון, תא"ל דוד אנגל, לעמוד בראש צוות פיקוח ובקרה על תוכנית ההשבחה. מאחר שמשרד הביטחון העניק ערבויות לתעש כדי שתוכל לעמוד בכל סעיפי ההסכם[9].
במהלך שנת 2003 הגיעו חמישה טנקים טורקיים לישראל לצורך בניית אבות טיפוס[10]. עם זאת הטורקים לחצו להוריד את המחיר, ומנכ"ל משרד הביטחון עמוס ירון הציע שמדינת ישראל תבצע "רכש גומלין" בהיקף של 100 מיליון דולר. רכש הגומלין שעליו הוסכם היה צירוף הקונצרן הטורקי "זורלו החזקות" לפרויקט הקמת תחנת הכוח דוראד[11], והעסקת עובדים מטורקיה בישראל[12]. ביולי 2003 מפלגת הימין האסלאמית - מפלגת הצדק והפיתוח, שזכתה לרוב בפרלמנט הטורקי[13], בקשה להקים ועידת חקירה לבדיקת פרטי העסקה[14]. אך לבסוף תמכה בעסקה וראש הממשלה מטעמה רג'פ טאיפ ארדואן, הגיע לביקור בישראל, במאי 2005, לדון בעסקאות ביטחוניות נוספות[15].
במרץ 2004, חתמה חברת אלביט מערכות על החוזה לביצוע חלקה בפרויקט בהיקף של 183 מיליון דולר. החוזה נחתם למעשה מול משרד הביטחון הישראלי, כקבלן משנה של התעשייה הצבאית במסגרת הפרויקט[16]. בנובמבר 2005 חתמה חברת אורדן תעשיות על חוזה לאספקת מערכות מתלה ושירותים נלווים לפרויקט, כאשר חברת עשות אשקלון משמשת לה כקבלן משנה[17]. בנוסף זכתה חברת אורלייט בחוזה לאספקת מארזי תחמושת[18].
בנובמבר 2005 משרד הביטחון ותע"ש חנכו את קו הייצור של הפרויקט בעיר קייסרי שבמרכז טורקיה[19].
בדצמבר 2009, פורסם כי הפרויקט לא עמד בתאריך היעד להשביח 170 טנקים עד אוקטובר 2009[20]. ב-7 באפריל 2010 נערך בקייסרי טקס מסירת הטנק האחרון במסגרת שלב א' של הפרויקט[21]. באותה עת גם פורסם כי המיזם המשותף שהוקם לצורך הפרויקט, יתחרה במכרז לשדרוג טנקי פטון עבור צבא קולמביה, אך הוא לא זכה לבסוף במכרז[22].
על פי התכנון היה אומר להתחיל שלב ב' של הפרויקט, מיד עם סיום שלב א', להשבחת עוד כ-700 טנקים. אך ביוני 2010 בעקבות תקרית המשט לעזה בה נהרגו 10 אזרחים טורקים, הודיע טורקיה על הקפאת 16 הסכמים ביטחוניים עם ממשלת ישראל, כולל פרויקט ה"סברה"[23]. מיד אחר כך יצא משלחת של נציגי התעשיות הביטחוניות לאנקרה לנסות לחדש את הפעילות[24]. אך בעקבות דו"ח פאלמר, הודיעה טורקיה רשמית על ניתוק הקשרים הביטחוניים עם ישראל[25]. גם אשרות העבודה של הפועלים הטורקים בישראל, שניתנו במסגרת העסקה, בוטלו[25].
הצבא הטורקי השתמש בטנק בשלושה מבצעים בהם פלש לצפון סוריה, במאבק במה שהוא הגדיר כ"ארגוני הטרור הכורדים"[26]. מבצע מגן הפרת בין אוגוסט 2016 למרץ 2017[27], ומבצע מבצע ענף זית שהחל בינואר 2018 והסתיים באוגוסט 2019, והמתקפה הטורקית על כורדיסטן הסורית שהחלה באוקטובר 2019[28].
בנוסף נעשה שימוש בטנק במסגרת ניסיון ההפיכה הצבאית בטורקיה ב-2016[29].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.