סיירות המערכה מסדרת מקנזן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סיירות המערכה מסדרת מקנזן (בגרמנית: Mackensen) הייתה הסדרה האחרונה של סיירות מערכה שנבנתה על ידי גרמניה במלחמת העולם הראשונה. התכנון דרש בתחילה שבע ספינות, אך שלוש מהן תוכננו מחדש כסדרת ארזאץ יורק. מארבע האוניות של סדרת מקנזן, מקנזן, גראף שפה, ופרינץ אייטל פרידריך הושקו, ופירסט ביסמרק לא הושקה - אך אף אחת מהן לא הושלמה, לאחר שעדיפות בניית ספינות בזמן המלחמה הופנתה לעבר צוללות - והספינות נגרטו בתחילת שנות ה-20. האונייה הראשית של הסדרה נקראה על שם אוגוסט פון מקנזן, מפקד צבאי בולט במהלך המלחמה. בתגובה לסדרת מקנזן, הצי המלכותי הבריטי החל בבניית סיירות המערכה מסדרת אדמירל, שכולן פרט לאחת יבוטלו בסופו של דבר; השורדת היחידה, אה"מ הוד, הושלמה לאחר תום המלחמה.
תיאור כללי | |
---|---|
סוג אונייה | סיירת מערכה |
צי | הצי הקיסרי הגרמני |
דגל הצי | הצי הקיסרי הגרמני |
סדרה קודמת | סיירות המערכה מסדרת דרפלינגר |
סדרה עוקבת | סיירות המערכה מסדרת ארזאץ יורק |
אוניות בסדרה |
מקנזן גראף שפה פרינץ אייטל פרידריך פירסט ביסמרק |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | בלום ווס |
תחילת הבנייה | 1915 |
הושקה | 1917–1921 |
אחריתה | בוטלו |
מידות | |
הֶדְחֶק | סטנדרטי: 31,000 טון, מקסימלי: 35,300 טון |
אורך | 223 מטר |
רוחב | 30.4 מטר |
שוקע | 9.3 מטר |
נתונים טכניים | |
מהירות | 28 קשרים |
גודל הצוות | 1,186 קצינים ומלחים |
טווח שיוט | 15,000 ק"מ במהירות 14 קשר |
הנעה | טורבינות קיטור בהספק 90,000 כוחות סוס |
צורת הנעה | טורבינות קיטור |
נתונים צבאיים | |
שריון |
חגורת שריון 300 מ"מ מגדל הניווט 300 מ"מ צריחי תותחים 270 מ"מ סיפון 30–80 מ"מ |
חימוש |
שמונה תותחים SK/L50 בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ) 14 תותחים SK/L45 בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 8 תותחים SK/L45 3.5 אינץ' (88 מ"מ) חמישה צינורות טורפדו 24 אינץ' (60 ס"מ) |
העיצוב של אוניות הסדרה היה גרסה משופרת בהרבה של סיירות המערכה מסדרת דרפלינגר. השיפור המשמעותי ביותר היה תותחי 35 סנטימטרים (14 אינץ') חדשים וחזקים יותר, בהשוואה לתותחי 30.5 סנטימטרים (12 אינץ') של האוניות הקודמות. אוניות הסדרה כללו גם מנועים חזקים יותר שהעניקו לאוניות מהירות מרבית גבוהה יותר וטווח שיוט גדול יותר באופן משמעותי. התכנון של סדרת מקנזן סיפק את הבסיס לסדרת ארזאץ יורק שלאחר מכן, שהייתה חמושה בתותחי סוללה ראשיים בקוטר 38 סנטימטרים (15 אינץ'), לאחר שקרב יוטלנד ב-1916 הבהיר את הצורך בתותחים הגדולים יותר.