Loading AI tools
סוציולוג אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימור מרטין ליפסט (באנגלית: Seymour Martin Lipset; 18 במרץ 1922 – 31 בדצמבר 2006) היה סוציולוג פוליטי יהודי-אמריקאי, עמית בכיר במכון הובר, מכון שמרני ותיק השייך לאוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה ופרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, שבוירג'יניה. מראשי הזרם הנאו-קונסרבטיבי.[1]
לידה |
18 במרץ 1922 הארלם, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
31 בדצמבר 2006 (בגיל 84) מחוז ארלינגטון, ארצות הברית |
ענף מדעי | סוציולוגיה |
מקום לימודים | |
מנחה לדוקטורט | רוברט לינד, רוברט קינג מרטון, פול לזרספלד |
מוסדות | |
תלמידי דוקטורט | Gregory M. Luebbert, Juan José Linz, אמיתי עציוני, ג'יימס סמואל קולמן, תדה סקוצ'פול, רונית בוגלר |
פרסים והוקרה |
|
ליפסט נולד בניו יורק, בנו של מהגר יהודי-רוסי. ליפסט קיבל את הדוקטורט בסוציולוגיה מאוניברסיטת קולומביה ב-1949. לפני כן הוא לימד באוניברסיטת טורונטו. הוא היה פרופסור למדע המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטת סטנפורד (1975–1990) ופרופסור לממשל ולסוציולוגיה באוניברסיטת הרווארד. הוא אף לימד באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
עבודתו העיקרית הייתה בשדה הסוציולוגיה הפוליטית, התארגנות איגודי עובדים, שביעות רצון חברתית, דעה ציבורית, והסוציולוגיה של החיים האינטלקטואליים. הוא אף כתב בצורה נרחבת אודות התנאים בהם נתונה הדמוקרטיה בהשוואה בין מספר נקודות מבט.
בוגר הסיטי קולג' של ניו יורק, כמו רבים מקבוצת "האינטלקטואלים של ניו יורק", ליפסט היה פעיל שמאל אנטי-סטליניסט ומאוחר יותר נעשה היושב ראש הלאומי של ליגת הסוציאליסטים הצעירים. הוא עזב את המפלגה הסוציאליסטית ב-1960 ותיאר עצמו כאיש המרכז, שהושפע עמוקות מאלכסיס דה טוקוויל, ג'ורג' וושינגטון ומקס ובר. החל מאמצע שנות השבעים של המאה העשרים הוא נחשב לאחד ממייסדי ומובילי הנאו-קונסרבטיזם יחד עם חבריו לשעבר בקבוצת האינטלקטואלים של ניו יורק אירווינג קריסטול, נורמן פודהורץ, סידני הוק, נייתן גלייזר, דניאל בל, קלמנט גרינברג ועוד.
בספרו "האומה החדשה הראשונה" מ-1963 קבע כי שני ערכים עומדים בבסיס החברה האמריקאית: ההישגיות והשוויון וכשהם עומדים בקונפליקט אזי יד ההישגיות היא על העליונה. כשהמונח שוויון נתפש בקרב האמריקאים כמתן הזדמנויות שוות להצלחה ולא התערבות המדינה במתן תשלומי העברה לנזקקים יותר. כשהאמריקאים מאמינים שעבודה קשה היא המפתח להצלחה בעוד שבמדינות אחרות נוטים ליחס את ההצלחה לכוחות חזקים משל היחיד.
בספרו מ-1996 "אקספציונליזם אמריקאי" הראה ליפסט כי האמריקאים חושבים שחוזקה של המדינה נזקף לזכותם של העסקים האמריקאים.
ליפסט בדק מדוע לא התפתחה בארצות הברית תנועה סוציאליסטית משמעותית ומדוע לא התפתחה בה מדינת רווחה. הוא עונה כי ראשית, בשל היותה מקלט לערב רב של מהגרים בעלי זהות אתנית שונה, הללו לא מחויבים לסיוע הדדי זה לזה. שנית, היות שהחברה האמריקאית לא צמחה על חורבותיה של חברה פיאודלית כמו באירופה, לא התפתחה בקרבה תודעה מעמדית.
ליפסט קיבל את פרס מקלבר עבור ספרו "האדם הפוליטי" ואת פרס גונאר מירדאל עבור ספרו "הפוליטיקה של חוסר הסיבתיות". ספרו "האומה החדשה הראשונה" עלה לגמר בתחרות הספר הלאומית. הוענק לו אף פרס טאונסנד האריס ומדליות על שם מרגרט בירד דוסון עבור הישגים משמעותיים, את מדליית הזהב של המועצה הצפונית בינלאומית לטלקום ללימודים קנדיים, ופרס לאון אפשטין בפוליטיקה השוואתית בידי אגודת מדע המדינה האמריקאית. הוא קיבל את פרס מרשל סקלר להצטיינות בלימודי היהדות. ב-1997 הוענק לו פרס הלן דינרנאם על ידי ההתאחדות הבינלאומית למחקר דעות הציבור.
ליפסט היה חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. הוא האדם היחיד שהיה נשיאן הן של האגודה הסוציולוגית האמריקאית (1992–1993) והן של האגודה האמריקאית למדע המדינה (1979–1980), הוא שירת כנשיאם של החברה הבינלאומית לפסיכולוגיה פוליטית, איגוד המחקר לסוציולוגיה, והאיגוד העולמי לחקר דעת הקהל, והחברה למחקר משווה. הוא היה גם הנשיא של חברה ע"ש פול לזרספלד בווינה.
פרסומיו כוללים את "אקספציונליזם אמריקאי: חרב פיפיות" ו"היבשת החלוקה: הערכים והמוסדות של ארצות הברית וקנדה", וכתב ביחד עם ארל ראב את "יהודים והסצנה האמריקאית החדשה".
ליפסט היה פעיל בענייני ציבור ברמה הלאומית. הוא היה מנהלו של מכון ארצות הברית לשלום. הוא היה חבר ההנהלה של מכון אלברט שנקר, חבר הנהלת המלגות הזרות בארצות הברית, יושב ראש משותף של הוועדה לרפורמה בחוק העבודה, יושב ראש משותף של הוועדה לאפקטיביות באונסק"ו, ויועץ לקרן הלאומית למדעי הרוח, מכון האנושות הלאומי, תרומות לאומיות לדמוקרטיה, והוועד היהודי האמריקאי.
הוא היה נשיא התאחדות הפרופסורים האמריקאים לשלום במזרח התיכון, בעל הקתדרה לוועדה של בני ברית הלל ובקבינט ייעוץ המחלקתי של פניות איחוד יהודי, שותף לקתדרה בוועד המנהל של המכון הבינלאומי לשלום במזרח התיכון. הוא עבד במשך שנים על מציאת פתרון לקונפליקט הישראלי-פלסטיני. היה זה חלק מפרויקט גדול יותר שלו של מחקר איזה גורם מאפשר לחברות לשמור על דמוקרטיות יציבות ושומרות שלום. עבודתו התמקדה בשלבים המקדימים לדמוקרטיה - במיוחד ההתפתחות הסוציו-אקונומית. - (ראו גם עבודתו של אמרטיה סן) וחשיבות הדמוקרטיה להיווצרות שלום.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.