פלורס (אינדונזיה)

פלורס (Flores, מפורטוגזית: פרחים) הוא אי בדרום-מזרח אסיה, אחד מאיי סונדה בארכיפלג המלאי. האי שייך למדינת אינדונזיה, והייתה בו אוכלוסייה של 1,831,000 נפש במפקד שנערך בשנת 2010. פלורס הוא האי העשירי במידת שטחו וגם העשירי בגודל אוכלוסייתו מבין איי אינדונזיה.

פלורס
Pulau Flores (אינדונזית)

נתונים גאוגרפיים
מיקום	דרום-מזרח אסיה
קואורדינטות	8°40′29″S 121°23′04″E
ארכיפלג	הארכיפלג המלאי
שטח	13,540 קמ"ר
אורך	354 ק"מ
רוחב	66 ק"מ
גובה מרבי	הר פוקו מנדסאוו: 2,370 מטר
נתונים מדיניים
מדינה	אינדונזיה אינדונזיה
אוכלוסייה	1,831,000 (2010)
מפת מיקום של פלורס

פלורס ממוקם מזרחה לאיי סומבאווה(אנ') וקומודו, מערבה לאי למבטה(אנ') וארכיפלג אלור(אנ'). דרומית מזרחית לו נמצא האי טימור, דרומית לו האי סומבה (אנ') וצפונית לו האי סולאווסי.

האי נמצא ממזרח לקו וולאס(אנ')^[1], וממערב לקו ובר ולקו לידקר, שמפרידים בין הפאונה הקרובה לאוסטרלית לבין הפאונה הקרובה לאסייתית באיי אינדונזיה.

גאוגרפיה ועולם החי

האי פלורס הוא אי געשי טרופי, בדומה לאיים הסמוכים באלי, לומבוק(אנ') וסומבאווה. איים אלו הופיעו בתקופת הפליוקן, לפני כ-15 מיליון שנים, כתוצאה מפעילות געשית. הנקודה הגבוהה ביותר באי, 2,370 מטרים מעל פני הים, היא כיפת הלבה פוקו מנדסאוו (אנ'). מקום גבוה נוסף באי, 1,639 מטר מעל פני הים, הוא לועו הכבוי של הר הגעש קלימוטו(אנ'), האתר הפופולרי ביותר בקרב תיירים באי.

האי נמצא כמה מאות קילומטרים ממזרח למדף סונדה, שעומקו כיום רק כ-100 מטרים מתחת לפני הים, ובשיאה של תקופת הקרח של הפליסטוקן, כאשר מפלס פני הים היה נמוך יותר, איחד את מרבית איי סונדה הגדולים כמו ג'אווה, סומטרה ובורנאו עם יבשת אסיה.

מבחינת עולם החי שבו משויך האי לפאונה של וולאסאה (Wallacea), על שמו של חוקר הטבע הבריטי אלפרד ראסל וולאס, שחקר את עולם החי של איי אינדונזיה במחצית השנייה של המאה ה-19, והסיק את עקרון הברירה הטבעית במקביל ובאופן בלתי-תלוי מצ'ארלס דרווין. וולאס זיהה באיים את העדויות להגירתם של מיני בעלי-חיים וצמחים מאסיה ומאוסטרליה, באותו אופן שבו זיהה דרווין את העדויות להגירתם של מינים מיבשת אמריקה הדרומית לאיי גלאפגוס. בין המינים שהיגרו ממדף סונדה לפלורס בתקופת הפליסטוקן היו הפילים הגמדיים מן הסוג סטגודון, ועל פי ההשערה גם בני-אדם קדומים, שהיו אבותיו של מין האדם הגמדי הומו פלורסיינסיס. שרידי פילים ובני אדם התגלו בסמיכות גם באתרים ארכאולוגים במרכז האי וגם במערת ליאנג בואה במערבו.

עצמות הפילים הגמדיים שהתגלו באי סווגו כסטגודון פלורנסיס פלורנסיס (Stegodon florensis florensis), שמשקל גופו מוערך ב-850 ק"ג בבוגר, כמשקלה של פרה גדולת מידות, וסטגודון פלורנסיס אינסולריס (Stegodon florensis insularis), בגודל של סוס פוני^[2]. מינים נכחדים נוספים הם מין של חולדה (Papagomys armandvillei) שאורך גופה כפול בערך מאורך הגוף של חולדת החוף הנפוצה בעולם בימינו, ומין נכחד - מרבו רובוסטוס (Leptoptilos robustus) של חסידת מרבו גדולה שגובהה 1.80 מטר ומשקלה 16 ק"ג^[3].

כיום חי בפלורס דרקון קומודו, הלטאה הטורפת הגדולה בעולם. בשנת 2005 נתגלו לראשונה גם שרידים מאובנים של מין זה בפלורס, שגילם נערך בכ-900,000 שנים.^[4][5]

תמונת פנורמה של ימה בתוך לוע הר הגעש הכבוי קלימוטו.

פרהיסטוריה

בשנות ה-50 וה-60 ערך הכומר ההולנדי תאודור ורהובן, מיסיונר בפלורס שלמד ארכאולוגיה באוניברסיטת אוטרכט, מחקרים חלוציים רבים בארכאולוגיה ובפלאונטולוגיה של האי, שרובם לא דווחו באופן מסודר בפרסומים שעברו ביקורת עמיתים. במספר אתרים באגן סואה הוא גילה כלי אבן מסותתים בסמיכות למאובנים של פילי סטגודון גמדיים, תופעה מוכרת מן האי ג'אווה, והסיק מכך שהומו ארקטוס הגיע מג'אווה לפלורס בתקופה הפלאוליתית התחתונה^[6]. בשנת 1994, כמעט עשר שנים לפני הגילוי במערת ליאנג בואה, אישר צוות בראשות מייק מורווד את ממצאיו של ורהובן כאשר דיווח על כלי-אבן מסותתים באתר מאטה מנגה (Mata Menge), ותיארך אותם לתקופה שבין 800 אלף ל-880 אלף שנה לפני זמננו באמצעות תארוך רדיומטרי ביקוע זירקון^[7]. כלים אלו דומים לכלים המאוחרים יותר שהתגלו במערת ליאנג בואה^[8]. גם באתר וולו סגה (Wolo Sege) הסמוך למאטה מנגה התגלו כלי אבן מסותתים על ידי צוות בהשתתפות מייק מורווד, גריט ואן דן ברג וחוקרים אחרים. בשנת 2010 הם תוארכו לתקופה של כ-1.02 מיליון שנה לפני זמננו באמצעות תארוך רדיומטרי ארגון-ארגון, העדות הקדומה ביותר לקיום הומינינים בפלורס^[9].

כמו במרבית האתרים הפרהיסטוריים ברחבי העולם, כלי-אבן באתרי פלורס נפוצים וקלים לגילוי הרבה יותר מעצמות בני-אדם קדמונים. אך בשנת 2016 דיווח צוות החופרים כי בשנת 2014 מצאו באתר מאטה מנגה 6 שיניים וחלק מלסת עליונה, אשר שייכים לשלושה פרטים הומינינים לפחות. במידותיהם הקטנות הם דומים למאובני פלורסיינסיס ממערת ליאנג בואה, אך בתכונותיהם האנטומיות הם דומים לשיניים ולסתות של הומו ארקטוס. פרטים אלו תוארכו בשיטת ארגון-ארגון לתקופה של כ-700 אלף שנה לפני זמננו^[10].

שרידי בני אדם מודרניים נמצאו באי לפחות מאז התקופה הנאוליתית לפני כ-10 אלפי שנים.

היסטוריה

סוחרים ומסיונרים פורטוגזים הגיעו לאי מאז 1512, והאי הפך, ביחד עם האיים הסמוכים טימור וסולור, לחלק מן האימפריה הפורטוגזית. הולנד עשתה מספר ניסיונות להשתלט על האי במאות ה-17 וה-18. חלקו המזרחי של האי היה ברשות הפורטוגזים עד 1851. אז, מתוך מצוקה כספית של מושל טימור המזרחית הוא מכר על דעת עצמו את חלקה של פורטוגל באי להולנדים בעבור 200,000 דוקטים. מכיוון שלא שאל רשות מהממונים בפורטוגל, הוא פוטר מתפקידו, אבל הפורטוגזים לא דרשו את השבת המצב לקדמותו מלפני המכירה, ובשנת 1854 נסוגה פורטוגל מכל תביעותיה על האי, והוא הפך לחלק מן איי הודו המזרחיים ההולנדיים באימפריה ההולנדית.

הדיווחים אודות דרקון קומודו לפני גלויו המדעי היו בין היתר גם מ"100 קילומטרים ממערב לאנדה" באי פלורס.

משנת 1933 עד שנת 1937 היה סוקרנו אסיר בעיר אנדה לשם הוגלה על ידי ההולנדים. סוקרנו כתב אז בכלאו את ספרו Indonesia Menggugat ("אינדונזיה מאשימה"), על סמך נאום שלו מן העבר הלא רחוק בחייו שתכנו הודפס בשם זהה.

במלחמת העולם השנייה נכבש האי במאי 1942 על ידי כוחות יפנים, ולאחר המלחמה הפך לחלק ממדינת אינדונזיה.

ראו גם

• הומו פלורסיינסיס
• האימפריה הפורטוגזית
• האימפריה ההולנדית
• הפארק הלאומי קומודו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פלורס בוויקישיתוף

• פלורס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. קו זה עובר בין קאלימאנתאן לסולאווסי ובין באלי ללומבוק
2. Van Den Bergh, G. D. et al (2008) The youngest stegodon remains in Southeast Asia from the Late Pleistocene archaeological site Liang Bua, Flores, Indonesia. Quaternary International. Vol. 182(1), pp. 16–48; doi:10.1016/j.quaint.2007.02.001
3. Meijer, H. J. et al (2010) The fellowship of the hobbit: the fauna surrounding Homo floresiensis. Journal of Biogeography. Vol. 37(6), pp. 995-1006; doi:10.1111/j.1365-2699.2010.02308.x
4. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2748693/
5. Sarah Clarke, Australia was 'hothouse' for killer lizards, ABC News, ‏2009-09-30 (באנגלית)
6. Morwood, M. J. et al (2009) "Preface: research at Liang Bua, Flores, Indonesia" Journal of Human Evolution. Vol 57(5), pp. 437–449, DOI:10.1016/j.jhevol.2009.07.003
7. Morwood, M. J. et al (1998) Fission-track ages of stone tools and fossils on the east Indonesian island of Flores. Nature. Vol. 392, pp. 173-176; doi:10.1038/32401
8. Brumm, A. et al (2006) Early stone technology on Flores and its implications for Homo floresiensis. Nature. Vol. 441, pp. 624-628; doi:10.1038/nature04618
9. Brumm, A. et al (2010) Hominins on Flores, Indonesia, by one million years ago. Nature. Vol. 464(7289), pp. 748-752; doi:10.1038/nature08844
10. Gerrit D. van den Bergh et al (2016) Homo floresiensis-like fossils from the early Middle Pleistocene of Flores. Nature. Vol. 534, pp. 245–248; doi:10.1038/nature17999