פרנק צ. קרלוצ'י

פרנק צ'ארלס קרלוצ'י השלישי (באנגלית: Frank Charles Carlucci III;‏ 18 באוקטובר 1930 – 3 ביוני 2018) היה פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי ששימש כמזכיר ההגנה של ארצות הברית בין השנים 1987–1989, בתקופת ממשלו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן.^[1]

פרנק קרלוצ'י
Frank Charles Carlucci III

פרנק קרלוצ'י, 1987
לידה	18 באוקטובר 1930 סקרנטון, פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה	3 ביוני 2018 (בגיל 87) מקלין, וירג'יניה, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון, ארלינגטון, וירג'יניה, ארצות הברית
שם מלא	פרנק צ'ארלס קרלוצ'י השלישי
שם לידה	Frank Charles Carlucci III
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
השכלה	סמינר ויומינג (1948) אוניברסיטת פרינסטון (1952) בית הספר לעסקים של הרווארד (1955) אוניברסיטת הרווארד בית הספר וודרו וילסון למדיניות ציבורית ויחסים בינלאומיים
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
פרסים והוקרה	פרס דאבל ספיק (1988) הצלב הגדול של מסדר הנסיך אנריקה (24 בנובמבר 2003) מדליית האזרחים הנשיאותית (1983)
מזכיר ההגנה של ארצות הברית ה־16 23 בנובמבר 1987 – 20 בינואר 1989 (שנה וחודש) תחת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן → קספר ויינברגר דיק צ'ייני ←
היועץ לביטחון לאומי ה־15 2 בדצמבר 1986 – 23 בנובמבר 1987 (11 חודשים ו־22 ימים) תחת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן → ג'ון פוינדקסטר קולין פאוול ←
שגריר ארצות הברית בפורטוגל 24 בינואר 1975 – 5 בפברואר 1978 (3 שנים) תחת נשיאי ארצות הברית ג'רלד פורד ג'ימי קרטר → סטיוארט סקוט ריצ'רד בלומפילד ←

קרלוצ'י שירת במגוון של משרות ממשלתיות בכירות, כולל ראש "המשרד להזדמנויות כלכליות" (Office of Economic Opportunity) בממשלו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, סגן ראש ה-CIA בממשלו של הנשיא ג'ימי קרטר וכסגן מזכיר ההגנה וכיועץ לביטחון לאומי בממשל רייגן.

ראשית חייו

קרלוצ'י נולד בסקרנטון, פנסילבניה כבנם של רוקסן לבית בייקון ושל פרנק צ'ארלס קרלוצ'י הבן, סוכן ביטוח ממוצא איטלקי-שווייצרי.^[2] סבו הגיע לארצות הברית מהעיירה סנטומנה שבמחוז קמפניה שבאיטליה.^[3] את לימודי בית הספר התיכון שלו סיים פרנק קרלוצ'י ב-1948 בסמינר וויומינג שבפנסילבניה, בית ספר מתודיסטי וב-1952 סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון, שם חלק את חדרו במעונות עם דונלד רמספלד, שלימים כיהן הן לפניו והן אחריו כמזכיר ההגנה. לאחר שנתיים בהן שירת כקצין בצי ארצות הברית,^[4] הוא המשיך ללימודי התואר השני בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד בין השנים 1954 – 1955.^[5] ב-1956 הוא הצטרף לשירות החוץ ועבד במחלקת המדינה עד שנת 1969.

קריירה דיפלומטית בקונגו

ב-1961 מונה קרלוצ'י כמזכיר שני בשגרירות ארצות הברית בקונגו, תפקיד שהיה כיסוי לתפקידו האמיתי, סוכן ה-CIA.^[6] בתקופת שירותו שם הוצא להורג ראש ממשלת קונגו, פטריס לומומבה בינואר 1961, במהלך משבר קונגו.^[7]

על פי מסמכים ממשלתיים שנחשפו לאחר מכן, הורה נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאור ל-CIA לחסל את לומומבה.^[7][8] פרוטוקולים מאוגוסט 1960 של ישיבה של המועצה לביטחון לאומי מאשרים שהנשיא אייזנהאור הורה לראש ה-CIA לחסל את המנהיג הקונגולזי.^[9] ב-1975 העיד על כך רושם הפרוטוקולים הרשמי, רוברט, ה. ג'ונסון, לפני ועדת המודיעין של הסנאט. עם זאת, חקירות מאוחרות יותר הראו שלומומבה הוצא בסופו של דבר להורג על פי הוראה של יריבו הפוליטי, מואיז צ'ומבה ממדינת קטנגה בסיוע בלגי.^[7][10]

על פי ג'יימס ר' שלזינגר, החל מי שכיהן לאחר מכן כראש ממשלת קונגו, סיריל אדולה, את פגישתו בבית הלבן עם הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי בשאלה "Où est Carlucci?" (בצרפתית: "איפה קרלוצ'י?"). בתחילה השיב הנשיא קנדי: "מיהו לעזאזל קרלוצ'י?" ואז שלח את מזכיר המדינה דין ראסק למצוא אותו.^[11]

סרט ביוגרפי בדיוני משנת 2000 אודות לומומבה, בבימויו של ראול פק, מתאר את קרלוצ'י כמי שהיה מעורב במהלך שירותו בקונגו ברציחתו של לומומבה.^[12][13] קרלוצ'י דחה בזעם את ההאשמות ובעקבות תביעה מוצלחת שהגיש לבית המשפט עלה בידו למנוע את אזכור שמו בסרט כאשר זה הוצג בארצות הברית.^[12][13]

תפקידים בממשל הפדרלי

ב-1969, כאשר שכנע הנשיא ריצ'רד ניקסון את חבר הקונגרס דונלד רמספלד לעזוב את מושבו ולהתמנות למנהל "המשרד להזדמנויות כלכליות" (Office of Economic Opportunity), סוכנות ממשלתית שהוקמה על ידי סרג'נט שרייבר כדי לנהל את מלחמתו של הנשיא לינדון ג'ונסון בעוני, הועברו אליה רמספלד וקרלוצ'י ממחלקת המדינה לעמוד בראש "תוכנית הפעולה הקהילתית" (Community Action Program). קרלוצ'י היה לסגן מזכיר הבריאות, החינוך והרווחה כשוויינברגר היה המזכיר במהלך תקופת ממשלו של ניקסון.

בין השנים 1974 – 1977 כיהן קרלוצ'י כשגריר ארצות הברית בפורטוגל. הוא ייזכר בפורטוגל בתור מי שזכה לרווח פוליטי מניסיון ההפיכה הצבאית של ה-25 בנובמבר 1975.^[14] בית הספר האמריקאי בליסבון, הוותיק ביותר בחצי האי האיברי, קרוי על שמו.

בין השנים 1978 – 1981 היה קרלוצ'י סגן מנהל ה-CIA, תחת ניהולו של מנהל ה-CIA, סטנספילד טרנר.

מחלקת ההגנה

בין השנים 1981 – 1983 היה קרלוצ'י סגן מזכיר ההגנה. מאוחר יותר, בין השנים 1986 – 1987 הוא כיהן בתפקיד היועץ לביטחון לאומי.^[1]

ב-1987, בעקבות התפטרותו של קספר וינברגר מתפקידו כמזכיר ההגנה בשל מעורבותו בפרשת איראן-קונטראס, החליף אותו קרלוצ'י. במהלך כהונתו הוא בלט בדחיפתו לבניית הכוח כדי להחיש את סיומה של המלחמה הקרה, מדיניות שהנשיא רונלד רייגן הוביל.

לאחר פרישתו

פעילות עסקית

בין השנים 1992 – 2003 שימש קרלוצ'י כיושב ראש מועצת המנהלים של "קבוצת קרלייל" ולאחר מכן עד שנת 2005 כיושב ראש אמריטוס של החברה. היו לו אינטרסים עסקיים בחברות הבאות: "אשלנד אחזקות עולמיות", "ג'נרל דיינמיקס", "וסטינגהאוס", "נוירוגן", "CB נכסי נדל"ן", "נורטל", BDM, Quaker Oats, ו-Kaman. לתקופה מסוימת הוא היה המנכ"ל לשל חברת האבטחה הפרטית Wackenhut והיה המייסד השותף ומנהל בכיר בקבוצת ההשקעות Frontier Group. הוא גם היה חבר במועצה המנהלת של G2 Satellite Solutions ויושב הראש לשעבר של חברת נורטל רשתות.

פעילות ארגונית

קרלוצ'י היה מקושר ל"פרויקט למען מאה אמריקאית חדשה" (Project for the New American Century), צוות חשיבה שמרני.^[15] הוא היה יושב הראש לשעבר של "המועצה העסקית ארצות הברית-טאיוואן" לאחר שכיהן כיושב הראש בין השנים 1999 – 2002 והוחלף בויליאם כהן.^[16] קרלוצ'י היה חבר במועצת הנאמנים של מכון ראנד ויושב ראש-מייסד שותף של המועצה המייעצת למכון ראנד למדיניות המזרח התיכון.^[17] הוא גם היה חבר במועצת הכבוד של "ברית מדיניות הסמים" (Drug Policy Alliance), גוף שמקדם לגליזציה של סמים קלים.

חיים אישיים

קרלוצ'י היה נשוי לבילי ג'ין אנתוני משנת 1954 ועד לגירושיהם בשנת 1974 ולאחר שנולדו להם שני ילדים.^[18] משנת 1976 ועד למותו הוא היה נשוי למרסיה מקמילן מאיירס. נולדה להם בת אחת.

פרנק קרלוצ'י מת ב-3 ביוני 2018 כתוצאה מסיבוכים של מחלת פרקינסון בביתו שבמקלין, וירג'יניה בגיל 87.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנק צ. קרלוצ'י בוויקישיתוף

• פרנק צ. קרלוצ'י, באתר "Find a Grave" (באנגלית)