Loading AI tools
שמם של הכוחות המזוינים של בולגריה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבא בולגריה (בבולגרית: Българска армия) הוא שמם של הכוחות המזוינים של בולגריה. נשיא בולגריה הוא מפקדו העליון של הצבא ומשרד ההגנה הבולגרי אחראי פוליטית על התנהלותו. הצבא בנוי משלוש זרועות מרכזיות: זרועהאוויר, הים והיבשה. ניתן להתגייס לצבא החל מגיל 18 ועד גיל 49.בשנת 2008 שירתו בצבא הבולגרי 34,000 חיילים סדירים ו-302,000 כוחות מילואים. ב-2009 עמד תקציב הביטחון הבולגרי על 1.19 מיליארדי דולר, המהווים 1.98 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי בבולגריה.
מדינה | בולגריה | ||
---|---|---|---|
תקופת הפעילות | 1908–הווה (כ־116 שנים) | ||
מטה | סופיה | ||
מנהיגות | |||
המפקד העליון | נשיא הרפובליקה | ||
ראש הצבא |
רומן ראדב (המפקד העליון) אדמירל אמיל אפטימוב (ראש המטה הכללי) | ||
שר ההגנה | דרגומיר זקוב | ||
כוח אדם | |||
גיל הגיוס | 18 | ||
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 3,258,822 (2010)[1] | ||
מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 2,658,571 (2010)[1] | ||
גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס | 65,519 (2010)[1] | ||
כוחות פעילים | 34,975 | ||
כוחות מילואים | 302,500 | ||
תקציב | |||
תקציב שנתי | 1.19 מיליארד דולר אמריקני (2009) | ||
אחוזי תמ"ג | 1.46% (2012)[1] | ||
בולגריה חברה באופן רשמי בנאט"ו מאז 29 במרץ 2004, ובין 2003 ל-2008 השתתפו 485 חיילים בולגרים במלחמת עיראק, בהמשך נשלחו גם 608 חיילים בולגריים לכוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי המוצב באפגניסטן. בתקופת המלחמה הקרה שירתו בצבא הבולגרי כ-150,000 חיילים סדירים, אך לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי החל תהליך הדרגתי של צמצום מספר החיילים. בולגריה סגרה גם את כוח הטילים הבליסטיים וצי הצוללות שלה, ולפי תכנוני הממשל הבולגרי צפויים ב-2014 לשרת בצבא 27,000 חיילים סדירים, מתוכם 14,310 בצבא היבשה, 6,750 בחיל האוויר, 3,510 בצי הבולגרי ו-2,420 במטה הכללי.
חג הצבא הבולגרי (אנ') או "יום ג'ורג' הקדוש" הוא חג לאומי בבולגריה שנחגג מדי שנה ב-6 במאי לכבודו של צבא בולגריה. ביום זה נערכים מצעדים צבאיים וטקסים חגיגיים בליווי זיקוקים ברחבי המדינה.
צבא בולגריה המודרני הוקם ב-22 ביולי 1878 על ידי 12 יחידות צבא בולגריות שלחמו במלחמה העות'מאנית-רוסית באותה שנה. בשנת 1883 הצבא אורגן מחדש, וחולק לארבע חטיבות חיל רגלים וחטיבת פרשים אחת.
צבא בולגריה לחם במספר מלחמות שהתחוללו באזור לאורך השנים, כמו מלחמת בולגריה-סרביה, מלחמת הבלקן הראשונה ומלחמת הבלקן השנייה.
ממלכת בולגריה השתתפה במלחמת העולם הראשונה לצד מעצמות המרכז, במשך התקופה שבין 15 באוקטובר 1915, כאשר המדינה הכריזה מלחמה על סרביה, לבין ה-29 בספטמבר 1918, אז חתמה על הסכם שביתת הנשק של סלוניקי, שנערך בינה לבין מעצמות הברית. בעקבות מלחמות הבלקן, דעתה של בולגריה הייתה נגד רוסיה ומעצמות המערב, כשהללו לא עזרו לבולגרים במלחמה באף דבר. ממשלתו של ואסיל רדוסלאבוב יישרה קו עם גרמניה ואוסטריה-הונגריה, למרות שפירוש הדבר היה גם להיות בעל ברית של העות'מאנים, שהיו האויב המסורתי של בולגריה. עם זאת, בנקודת זמן זו כבר לא היו לבולגריה לא תביעות נגד העות'מאנים, ואילו סרביה, יוון ורומניה (בנות ברית של בריטניה וצרפת) נתפסו על ידי הבולגרים כשייכות להם.
ב-1915 הבטיחה גרמניה להחזיר את הגבולות על פי חוזה סן סטפנו ובולגריה, שצבאה היה הגדול ביותר בבלקן, הכריזה מלחמה על סרביה באוקטובר של אותה שנה. במהלך המלחמה הראתה בולגריה בצורה ברורה את יכולותיה הצבאיות הגבוהות. קרב דויראן השני, עליו פיקד הגנרל הבולגרי ולדימיר ואזוב, הנחית מכה קשה על הצבא הבריטי שהיה עליון מספרית, אשר ספג כ־12,000 אבדות לעומת כ-2,000 בלבד בצד הבולגרי. שנה לאחר מכן, במהלך הקרב השלישי על דויראן, בריטניה, בתמיכת יוון, שוב ספגה תבוסה משפילה, ואיבדה 3,155 חיילים מול כ-500 בצד הבולגרי. גם המוניטין של הצבא הצרפתי נפגע קשות בלחימה מול בולגריה, כשהקרב על החומה האדומה הנחיל תבוסה מוחלטת לכוחות הצרפתיים, שאיבדו כ-5,700 הרוגים מתוך כ-6,000 בסך הכל. 261 החיילים הצרפתים ששרדו נפלו בשבי לידי החיילים הבולגרים.
בזמן שבולגריה נחלה ניצחונות כה בולטים, גרמניה מצדה הייתה קרובה לתבוסה, מה שעלול לגרום לכך שבולגריה תישאר ללא בעלת בריתה החזקה ביותר. המהפכה הרוסית של פברואר 1917 השפיעה מאוד בבולגריה, והפיצה סנטימנט אנטי-מלחמתי ואנטי-מונרכיסטי בקרב החיילים ובערים. ביוני התפטרה ממשלתו של רדוסלאבוב. ב-1919 בולגריה פרשה באופן רשמי מהמלחמה עם חתימתה על הסכם נוילי-סור-סיין.
הסכם נוילי-סור-סיין היווה מכה קשה לצבא בולגריה, כאשר על פי ההסכם, בין היתר, נשללה מהמדינה הזכות לארגן צבא המבוסס על גיוס חובה. מספר המשרתים בצבא המקצועי הוגבל ל-20,000 איש, כולל 10,000 כוחות פנימיים ו-3,000 משמר הגבול. הצטיידות הצבא בטנקים, צוללות, מפציצים וארטילריה כבדה נאסרה בתכלית האיסור, אך בולגריה הצליחה לעקוף חלק מהאיסורים הללו. למרות ההגבלות הקשות, ערב מלחמת העולם השנייה הצבא הבולגריהיה מאומן ומצויד היטב. הצבא הבולגרי הורחב משמעותית החל משנת 1935.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הכריזה ממשלת בולגריה בראשותו של ראש הממשלה בוגדאן פילוב על עמדה נייטרלית. בולגריה ציפתה להישאר בעמדה זו עד תום המלחמה, אך בה בעת גם קיוותה להישגים טריטוריאליים ללא שפיכות דמים, במיוחד בארצות בהן יש אוכלוסייה בולגרית משמעותית שנכבשה על ידי מדינות שכנות במלחמת הבלקן השנייה ומלחמת העולם הראשונה. עם זאת, היה ברור כי המיקום הגאופוליטי המרכזי של בולגריה בבלקן יוביל בהכרח ללחץ חיצוני חזק מצד שני הצדדים במלחמה. לטורקיה היה הסכם אי-התקפה עם בולגריה. ב-7 בספטמבר 1940 הצליחה בולגריה לנהל משא ומתן על שיקום דוברוחה הדרומית בהסכם קראיובה (ראה פרס וינה השני), אזור שהיה חלק מרומניה מאז 1913. התאוששות זו של השטח חיזקה את התקוות לפתרונם של בעיות טריטוריאליות אחרות ללא מעורבות ישירה במלחמה. למרות כל זאת, ב-1941 בולגריה הצטרפה למדינות הציר, כאשר כוחות גרמניים שהיו בדרכם לפלוש ליוגוסלביה ויוון, הגיעו לגבולותיה של בולגריה ודרשו אישור לעבור בשטחה.
ב-1 במרץ 1941 חתמה בולגריה על ההסכם התלת-צדדי עם מדינות הציר, ובכך הצטרפה רשמית לברית זו. לאחר תקופה קצרה של חוסר פעולה, פתח צבא בולגריה במבצע נגד יוגוסלביה ויוון, שמטרתו הייתה לכבוש לחלוטין את אזור מקדוניה ולהגיע לחופי הים האגאי, מטרה שהוכתרה בהצלחה. למרות שבולגריה לא שלחה כוחות לתמוך בפלישה הגרמנית לברית המועצות במבצע ברברוסה, הצי שלה היה מעורב במספר קרבות עם צי הים השחור הסובייטי, שתקף את הספנות הבולגרית. מלבד זאת, הכוחות המזוינים הבולגריים שהיו בשטחי הבלקן נלחמו בקבוצות התנגדות שונות. ממשלת בולגריה הכריזה באופן סמלי מלחמה על בריטניה וארצות הברית לקראת סוף 1941, מה שהביא להפצצת סופיה וערים בולגריות אחרות על ידי מטוסי בעלות הברית.
כמה פעילים קומוניסטים הצליחו להקים תנועת גרילה, בראשותה של המפלגה הקומוניסטית הבולגרית המחתרתית. תנועת התנגדות בשם Otechestven front ("חזית מולדת", בבולגרית: Отечествен фронт) הוקמה באוגוסט 1942 על ידי המפלגה הקומוניסטית, תנועת זבנו ומספר מפלגות נוספות במטרה להתנגד לממשלה הנבחרת, לאחר שמספר ניצחונות של בעלות הברית הצביעו על כך שהציר הולך להפסיד במלחמה. בשנת 1943 מת בפתאומיות מלך בולגריה בוריס השלישי. בקיץ 1944, לאחר שריסק את ההגנה הנאצית סביב יאשי וקישינב, התקרב הצבא הסובייטי לאזור הבלקן ולבולגריה. ב-23 באוגוסט 1944 פרשה רומניה ממדינות הציר, הכריזה מלחמה על גרמניה ואפשרה לכוחות הסובייטיים לחצות את שטחה כדי להגיע לבולגריה. ב-26 באוגוסט קיבלה חזית המולדת את ההחלטה להוביל מרד מזוין נגד הממשלה, שהוביל למינוי ממשלה חדשה ב-2 בספטמבר. התמיכה בממשלה נמנעה על ידי חזית המולדת, מאחר שהיא הורכבה מגורמים פרו-נאציים בניסיון נואש להחזיק בשלטון. ב-5 בספטמבר 1944 הכריזה ברית המועצות מלחמה על בולגריה ופלשה למדינה. ב-8 בספטמבר 1944 הצטרף הצבא הבולגרי לברית המועצות במלחמתה נגד גרמניה הנאצית.
כאשר הצבא האדום פלש לבולגריה ב-1944 והקים בה ממשלה קומוניסטית, נאלץ צבא בולגריה להתארגן מחדש במהירות לפי המודל הסובייטי, ושמו שונה ל"צבא העם הבולגרי" (Bohlgarska Narodna Armija, BNA). עד מהרה סיפקה מוסקבה לבולגריה טנקי T-34 ו-85, תותחי SU-100, מטוסי תקיפה Il-2 ומערכות נשק חדשות אחרות. מכיוון שבולגריה הייתה מדינת לוויין סובייטית, היא הייתה חלק מהגוש המזרחי ונכנסה לברית ורשה כאחד ממייסדיה. בשלב זה הצבא גדל ליותר מ-200,000 חיילים ועוד מאות אלפי חיילי מילואים. השירות הצבאי היה חובה. קו הגנה מיוחד, המכונה 'קו ההגנה קראלי מרקו', נבנה לאורך כל הגבול עם טורקיה. הוא היה מבוצר בכבדות בקירות בטון ובצריחים של טנקי T-34, פנצר III ופנצר IV.
הצבא היה מעורב במספר התכתשויות גבול מ-1948 עד 1952, והדף כמה התקפות יווניות, והשתתף גם בדיכוי אירועי האביב של פראג. בתקופת שלטונו של תאודור ז'יבקוב, הוקם מתחם צבאי-תעשייתי משמעותי, שייצר כלי רכב משוריינים, ארטילריה מתנייעת, נשק קל ותחמושת, וכן מנועי מטוסים וחלקי חילוף. בולגריה סיפקה נשק וידע צבאי לאלג'יריה, תימן, לוב, עיראק, ניקרגואה, מצרים וסוריה. סיוע הצבאי ורפואי סופק גם לקוריאה הצפונית ולצפון וייטנאם בשנות ה-50 וה-60. בשנות ה-70 חיל האוויר היה בשיא כוחו, והחזיק במלאי של כ-500 מטוסי קרב מודרניים. האימונים בצבא העם הבולגרי היו מעולים אפילו בסטנדרטים סובייטיים; עם זאת, הוא מעולם לא נתפס ככוח מרכזי במסגרת ברית ורשה. ב-1989, כשהמלחמה הקרה הגיעה לסיומה, מנה הצבא (על כלל כוחות היבשה, האוויר והים) כ-120,000 איש, רובם חיילים סדירים. בנוסף, היו כמה שירותים, שאמנם היו מחוץ לתחום השיפוט של משרד ההגנה בימי שגרה, אך עדיין נחשבו לחלק מהכוחות המזוינים. אלה היו בראש ובראשונה חיילי העבודה (כוחות הבנייה), המיליציה העממית (כוחות המשטרה של המדינה, שנפלו בסמכות משרד הפנים, אבל המשרד עצמו היה מבנה צבאי) וחשוב מכך, חיילי הפנים שלו, חיילי הגבול - שבתקופות שונות נפלו תחת פיקוח של משרד הביטחון או משרד הפנים - שירות ההגנה האזרחית, חיילי האותות (תקשורת ממשלתית) וחיילי התחבורה (בעיקר תחזוקת תשתיות רכבת), שהיו שני שירותים נפרדים תחת רשות הדואר ומשרד התקשורת. המספר של צבא העם הבולגרי עם כל השירותים הללו הגיע למעל 325,000 חיילים.
עם קריסת ברית ורשה וסיום המלחמה הקרה, בולגריה כבר לא יכלה עוד להחזיק בצבא כה עצום. צמצום מהיר של כוח אדם וציוד פעיל היה אמור להתבצע במקביל להתאמת האינטרסים האסטרטגיים מחדש. ב-1990 היו לבולגריה יותר מ-2,400 טנקים, 2,000 כלי רכב משוריינים, 2,500 מערכות ארטילריה בקליבר גדול, כ-300 מטוסי קרב ומפציצים, 100 מטוסי אימון, יותר מ-40 מסוקי קרב ו-40 מסוקי תובלה, 6 ספינות טילים מהירות, 2 פריגטות, 5 קורבטות, 6 ספינות טורפדו, 9 ספינות סיור, 30 שולות מוקשים ו-21 ספינות תובלה. בשל המשבר הכלכלי שפגע ברוב מדינות הגוש המזרחי לשעבר, לא ניתן היה לבצע רפורמה מתמדת בצבא; חלק גדול מהציוד התקלקל וחלקו הוברח ונמכר לשוק השחור הבינלאומי. תשלומים לא נאותים, מחסור בדלק ובחלקי חילוף ופירוקן של יחידות רבות בעלות יכולת הובילו לירידה כללית במוכנות הלחימה, במורל ובמשמעת בצבא.
לאחר התאוששות חלקית ממשבר שנות ה-90, הצבא הבולגרי הפך לחלק מנאט"ו. עוד לפני כן, שלחה בולגריה 485 חיילים לעיראק (2003–2008) במלחמת עיראק, ושמרה על כוח חזק של 608 איש באפגניסטן במסגרת ISAF.בנוסף, לבולגריה היה ארסנל טילים משמעותי, עם 67 טילים SCUD-B 50 ו-24 טילים בליסטיים SS-23. בשנת 2002 פירקה בולגריה את כוח הטילים שלה למרות מחאות כלל ארציות, ופירקה את רכיב הצוללות שלה.
מפקדת הכוחות המזוינים הבולגריים נמצאים בסופיה, שם יושב רוב מטה ההגנה. עד לא מזמן המוסד הצבאי העליון היה המטה הכללי, והקצין הצבאי הבכיר ביותר היה ראש המטה הכללי. לאחר יישום הרפורמה הצבאית האחרונה, הפך המטה הכללי למחלקה במשרד הביטחון ונוצר צורך לשנות את שמה כדי להתאים למצב החדש. מסיבה זו הפך ה-GS לשעבר ל"מטה ההגנה", והמפקד הצבאי העליון הפך לראש ההגנה. ראש ההגנה כיום הוא האדמירל אמיל אפטימוב.
מטה ההגנה ממונה על הפיקוד המבצעי של הצבא הבולגרי על שלושת הזרועות העיקריות שלו. הסגנים המכהנים במטה ההגנה כיום הם סגן אדמירל פטר פטרוב, גנרל אטנאס זפריאנוב וגנרל דימיטר זכטינוב.
הדרגות הבכירות בצבא בולגריה
התיקון האחרון בדרגות, שפורסם בעיתון המדינה ב-2 בדצמבר 2022:
בנוסף לתפקידים הנ"ל, ישנ תפקידי דרג כללי בשירות המודיעין הלאומי ובשירות אבטחה של מטה ההגנה הלאומי (שירות שומרי ראש לבעלי תפקידים גבוהים וביקור נכבדים). שירותים אלו נחשבים אמנם לחלק מהכוחות המזוינים של בולגריה, אך כפופים ישירות לנשיא בולגריה ואינם נמצאים תחת שיפוטו של מטה ההגנה.
עם הקמת הסוכנות הממלכתית לביטחון לאומי - SANS (בבולגרית: Darzhavna Agentsiya za Natsionalna Sigurnost - DANS, Държавна агенция за национална сигурност - ДАНС) עברו חלק מאנשי הביטחון של הרשות הצבאית שלה. לפני כן ההיבטים הביטחוניים של הכוחות המזוינים טופלו על ידי ארגון מאוחד תחת המטה הכללי - "השירות הצבאי לביטחון ומשטרה צבאית". לאחר הקמת SANS השירות פוצל, כאשר אנשי המודיעין הנגדי הצבאי נכנסו למבנה החדש שהוקם ואנשי המשטרה הצבאית נשארו תחת כפיפות משרד הביטחון. בעוד שמבחינה טכנית משרתים אזרחיים אינם חלק מהכוחות המזוינים, אנשי המודיעין הנגדי הצבאי של הסוכנות הממלכתית לביטחון לאומי שומרים על דרגותיהם הצבאיות.
הארגון של משרד ההגנה כולל:
ארגונים הכפופים ישירות למשרד ההגנה כוללים:
הפיקוד המבצעי המשותף (Съвместно оперативно командване ( СОК)) הוקם ב-15 באוקטובר 2004 עם המטה בסופיה. המדינה הפכה לחברה בנאט"ו באותה שנה וארגון מחדש זה נעשה כדי לייעל את הכוחות המזוינים הבולגריים לשיטות נאט"ו. התכנון והביצוע של המבצע הצבאי הועברו ממפקדות השירות המזוין בהתאמה לארגון משותף.
בשנת 2010 השלים משרד הביטחון מחקר מעמיק של מדיניות הביטחון והוציא ספר לבן, או ספר לבן על הביטחון, הקורא לשינוי גדול במבנה כוחות ההגנה. ב-1 ביולי 2011 אורגן הפיקוד המבצעי המשותף לפיקוד הכוחות המשותפים (Съвместно командване на силите ( СКС)) לפי המסמך הצבא של הרפובליקה של בולגריה צריך לכלול שתי חטיבות ממוכנות, ארבעה רגימנטים (לוגיסטיקה, הנדסה, ארטילריה), SpecOps), ארבעה גדודים (סיור, ממוכן, NBC, מבצעים פסיכולוגיים) בצבא היבשה; שני בסיסי אוויר, בסיס הגנה אווירית SAM ובסיס אימונים של חיל האוויר בחיל האוויר; ובסיס ימי אחד המורכב משני נמלי בית בחיל הים. ישנם שבעה מערכי רמת חטיבה, ביניהם שתי החטיבות הממוכנות וחטיבת הכוחות המיוחדים של הצבא, שני בסיסי האוויר של חיל האוויר, הבסיס הימי והחטיבה הלוגיסטית של ה-JOC.
ב-1 בספטמבר 2021 אורגנו מחדש פיקוד הכוחות המשותפים בהתאם למפעל הפיתוח לכוחות המזוינים עד 2026 (План за развитие на Въоръжените сили до 2026 г.), שנקבעה בפעולה בהחלטת 3/05 של הממשלה. 2021. החטיבה הלוגיסטית ויחידות בקרת התנועה של ה-JFC הקימו את פיקוד התמיכה הלוגיסטית. מאז מונה לפיקוד הכוחות המשותפים שבע יחידות הכפופות לו ישירות:
עם כניסת מבנה הכוח החדש של הכוחות המזוינים הבולגריים, הפיקודים של שלושה שירותים מזוינים של הצבא הבולגרי - כוחות היבשה, האוויר והים אחראים על יצירת כוחות מוכנים ללחימה, המועברים תחת הפיקוד המבצעי. השליטה ב-JFC.
לפי המבנה הקודם הם היו כפופים ל-JFC.
יחידות הלוגיסטיקה של ה-JFC אורגנו מחדש לפיקוד התמיכה הלוגיסטית שהוקמה לאחרונה (Командване за логистична поддръжка ( КЛП)):
חטיבת האותות ה-62 הקודמת בגורנה מלינה הייתה אחראית לתחזוקת קווי הקשר הצבאיים הגבוהים. לצד תפקידיו של גדוד האותות בפרבר סוהודול בסופיה, היו לחטיבה לפחות שלושה גדודים מפוזרים לתקשורת ממשלתית, כמו גדוד האותות ה-75 (לובץ'), גדוד האותות ה-65 (נובה זגורה) ולפחות אחד. גדוד אותות לא ידוע נוסף במסיף הרי רילה - פירין. היורשים המודרניים של חטיבת האותות ה-62 הם מערכת התקשורת והמידע הנייחת (Стационарна Комуникационна Информационна Система ( СКИС)) של צוות ההגנה והמטלות הבאות של ההגנה וה-SIGINT (שממלאת גם את משימתו של ההגנה ושל ההגנה) מערכת התקשורת והמידע הניידת (Мобилна Комуникационна Информационна Система ( МКИС)) של פיקוד הכוחות המשותפים.
ב-1 בספטמבר 2021 מערכת התקשורת והמידע הנייחת, שהייתה כפופה ישירות לשר הביטחון, הפכה לפיקוד התמיכה והגנת הסייבר (Командване за комуникационно-информационна покидр О) ).
חטיבה 68 של הכוחות המיוחדים הודחה מה-ORBAT של זרוע היבשה ב-1 בפברואר 2017, והפכה למעשה לשירות הקרבי הרביעי במדינה. אולם בניגוד לכוחות היבשה, האוויר והים של בולגריה, הוא נפל מחוץ למבנה הפיקוד של הכוחות המשותפים, לאחר שהוקצה ישירות בסמכותו של ראש ההגנה. החטיבה הפכה ל-JSOC, נכנסה לתוקף ב-1 בנובמבר 2019 ומפקדה, חטיבה אלוף יבור מטייב, הועלה לדרגת אלוף כראש הפיקוד החדש.
נכון לשנת 2014, סך כל המשרתים בצבא בולגריה היה כ-37,100 איש, מתוכם 30,400 (80.1%) אנשי צבא פעילים ו-8,100 (11.9%) הם משרתים אזרחיים. צבא היבשה הוא הענף הגדול ביותר, עם כ-18,000 איש המשרתים בו. בהתפלגות לאחוזים, 53% מכלל אנשי הצבא נמצאים בזרוע היבשה, 25% בחיל האוויר, 13% בחיל הים ו-9% בפיקוד הכוחות המשותפים. ההוצאה השנתית לחייל מסתכמת ב-30,000 לב (כ-15,000 אירו).
בצבא הבולגרי, בניגוד לצבאות רבים מהגוש הסובייטי לשעבר, בעיות משמעת ומורל אינן שכיחות. בתקופה הקומוניסטית נהנו אנשי הצבא מפריבילגיות חברתיות נרחבות. לאחר נפילת הקומוניזם והמעבר של בולגריה לכלכלת שוק, השכר ירד מאוד. במשך כמעט עשור ההטבות הסוציאליות כמעט שלא היו קיימות, וחלקן שוחזרו רק לאחרונה. ניקולאי צוונב, שר ההגנה בשנים 2005–2009, נקט צעדים כדי לספק לאנשי הצבא ולמשפחותיהם זכויות יתר בשירותי בריאות וחינוך, ושיפור תנאי החיים.
החינוך הצבאי בבולגריה ניתן באוניברסיטאות צבאיות ובאקדמיות. עקב קיצוץ בהוצאות ובכוח אדם, חלק מהאוניברסיטאות פורקו והקמפוסים שלהן נכללו בפקולטות של מוסדות חינוך אחרים וגדולים יותר. המוסדות הגדולים ביותר לחינוך צבאי בבולגריה הם:
כוחות היבשה עורכים אימונים צבאיים נרחבים לאורך כל השנה, בתנאים שונים. תרגילי שיתוף פעולה עם ארצות הברית מתרחשים לעיתים קרובות, והסדרה האחרונה שבהם נערכה בשנת 2008. התרגיל האחרון בהיקף מלא של בולגריה המדמה פלישה למדינה נערך בשנת 2009. הוא נערך במטווח קורן, וכלל כ-1,700 חיילים בליווי טנקים, ATGMs, מטוסי תקיפה, רובי AA וכלי רכב משוריינים. כישורי הלחימה של חיילים בודדים התגלו כבעלי רמה גבוהה מאוד, בדומה לאלו של כוחות צבא ארצות הברית.
עד השנים האחרונות חיל האוויר סבל מעט ממחסור בדלק, שנפתר בשנת 2008. טייסי הקרב עורכים טיסות במשך כל השנה. בגלל קשיים כלכליים לטייסי קרב יש כ-60 שעות טיסה בלבד בשנה, רק שליש מהנורמה הארצית של 180 שעות.
גם לחיל הים יש בעיות של מחסור בדלק, אבל האימונים הצבאיים עדיין מתקיימים ביעילות. המבצע האחרון של חיל הים בחו"ל היה לאורך חופי לוב במסגרת מבצע מגן מאוחד.
לאחר קריסת ברית ורשה איבדה בולגריה את היכולת לרכוש דלק זול וחלפים לצבאה. חלק גדול מכ-2,000 טנקי ה-T-55 שלה התקלקל, ובסופו של דבר כמעט כולם נגרטו או נמכרו למדינות אחרות. בתחילת שנות ה-90 התקציב היה כה קטן, עד שחיילי הקבע קיבלו משכורות בשווי סמלי בלבד. ההוצאות הצבאיות גדלו בהדרגה, במיוחד בשנים האחרונות. נכון לשנת 2005, תקציב ההגנה עמד על לא יותר מ-400 מיליון דולר, ובשנת 2009 כבר עלה על 1.3 מיליארד דולר - עלייה של כמעט פי שלושה בתוך ארבע שנים. למרות הצמיחה הזו, הצבא עדיין לא מקבל מספיק תקציב לפיתוח והצטיידות בכלים מודרניים. דוגמה לתכנון גרוע של התקציב, היא רכישה בקנה מידה גדול של מטוסי תובלה, בעוד שלחיל האוויר יש צורך חמור דווקא במטוסי קרב חדשים. הרכש המתוכנן של 2–4 קורבטות מסוג Gowind בוטל. נכון לשנת 2009, ההוצאות הצבאיות היו כ-1.98% מהתמ"ג, ובשנת 2010 התקציב עמד על 1.3% בלבד, עקב המשבר הכלכלי הבינלאומי שהתרחש באותה תקופה.
מאמר ראשי: כוחות היבשה הבולגריים
כוחות היבשה מחולקים לכוחות פריסה וכוחות מילואים. תפקידיהם העיקריים כוללים הרתעה, הגנה, תמיכה בשלום, ניהול משברים, משימות הומניטריות והצלה, כמו גם תפקידים חברתיים באוכלוסייה הבולגרית. הכוחות הפעילים בכוחות היבשה מונים כ-18,000 איש, וחיילי המילואים מונים כ-13,000.
הציוד של כוחות היבשה גדול יחסית מבחינת כמות, אך רובו אינו מבצעי, ומתוכנן להיגרט, או להימכר למדינות אחרות. לבולגריה מאגר צבאי של כ-5,000,000 כלי נשק קל, עם דגמים החל מאקדחי מכונות MP 40 מתקופת מלחמת העולם השנייה ועד רובי סער מודרניים מסוג Steyr AUG,AK-74,HK MP5,HK416 ו-AR-M12F.
המשמר הלאומי של בולגריה, שנוסד ב-1879, הוא היורש של השומרים האישיים של קניאז אלכסנדר הראשון. ב-12 ביולי של אותה שנה, ליוו השומרים את הקניאז הבולגרי בפעם הראשונה; היום נחגג החג הרשמי של המשמר הלאומי ב-12 ביולי. במהלך השנים התפתח מבנה השומרים, ועבר משיירה לטייסת, לגדוד ובהמשך לשנת 1942 לדיוויזיה. כיום היא כוללת יחידות צבאיות לתפקידי הצדעה ותזמורת כלי נשיפה.
בשנת 2001 הוגדרה יחידת המשמר הלאומי כיחידה צבאית רשמית של צבא בולגריה, ואחד מסמלי סמכות המדינה, לצד הדגל, הסמל וההמנון הלאומי. זהו מערך שכפוף ישירות לשר ההגנה, ולמרות שמשפטית הוא חלק מהכוחות המזוינים, בפועל הוא עצמאי לחלוטין ממטה ההגנה.
כוח אדם | 36,112 |
טנקי קרב ראשיים | <100 T-72 M2 |
כלי רכב משוריינים כבדים (IFVs ו־APCs) | <1000 (BMP-23/A, BMP-1 P; BTR-60PB-MD1, MT-LB, MT-LBu) |
כלי רכב משוריינים קלים | <500 M1117 Guardian/Commando Select (7/10), BRDM-2 (<50), M1114 Humvees (50+),
חתול חול (<25), G-class (<300) |
כלי ארטילריה מעל 100 מ"מ (לא כולל מרגמה) | <100 (BM-21, RM-70, 2S1, D-20) |
SAMs | 84 – SA-10 גרמבל (10), SA-5 גמון (10), SA-6 Gainful (20),
SA-8 Gecko (24), SA-13 Gopher (20) |
מערכות ATGM | AT-3 Sagger, AT-4 Spigot, AT-5 Spandrel,
AT-6 Spiral, AT-7 Saxhorn, BRDM-2 Konkurs (24 כלי רכב) |
MANPADS | SA-7 Grail, SA-14 Gremlin, SA-16 Gimlet, SA-18 Grouse |
SS-21 חרפושית | 8 טלפונים |
הצי הבולגרי היה באופן מסורתי הזרוע הקטנה ביותר של הצבא הבולגרי. הצי הוקם כמעט במקביל להקמת צבא היבשה בשנת 1879, בתחילה היה מורכב הצי ממספר סירות על נהר הדנובה. לבולגריה קו חוף קטן יחסית של כ-354 קילומטרים לים השחור - ומאחר שכך לוחמה ימית איננה בראש סדר העדיפויות של המדינה.
לאחר השפל ב-1990, חיל הים הוזנח במידה רבה וכמעט ולא קיבל תקציב. לא בוצעו פרויקטים למודרניזציה עד 2005, אז נרכשה מבלגיה פריגטה מסוג ויילינגן (F912 Wandelaar). עד 2009 רכשה בולגריה שתי פריגטות נוספות מאותו סוג. השם הראשון שבהם שונה ל-41 Drazki שהשתתף במספר מבצעים ותרגילים, ובראשם הסיירת הימית של UNIFIL לאורך חופי לבנון ב-2006, ומבצע "מאמץ אקטיבי". היא גם השתתפה באכיפת המצור הימי נגד משטרו של מועמר קדאפי מול חופי לוב מ-2011 עד 2012.
מספר הכלים בצי אופייני לצי קטן כמוהו, ומורכב ברובו מכלי שיט רב-תכליתיים קלים - ארבע פריגטות, שלוש קורבטות, חמש ספינות שולות מוקשים, שלוש ספינות טילים מהירות ושתי נחתות. ציוד נוסף כולל גדוד טילי הגנה חופי חמוש בטילי P-15 טרמיט שעבר שינוי מקומי, סוללת ארטילריה חופית, בסיס אווירי של מסוקים ימיים ויחידת כוחות מיוחדים ימיים.
שני הבסיסים העיקריים של הצי הבולגרי נמצאים בערי הנמל וארנה ובורגס.
בעשור האחרון בולגריה ניסתה לארגן מחדש את צבאה בכללותו, ובמיוחד הקוקדש מאמץ לשמירה על כשירות המטוסים הרוסיים המזדקנים. מטוסי התקיפה והיירוט העיקריים של חיל האוויר הבולגרי כיום הם בעיקר מטוסי מיג-29 וסוחוי Su-25 מתוצרת ברית המועצות. כ-15 ממטוסי המיג-29 עברו שיפורים והתאמות על מנת לעמוד בתקני נאט"ו.
בשנת 2006 חתמה ממשלת בולגריה על חוזה עם חברת Alenia Aeronautica לאספקת חמישה מטוסי תובלה מסוג ספרטן C-27J, שיחליפו את האנטונוב An-24 וה-26-An הקיימים שיוצרו בברית המועצות. מאוחר יותר החוזה שונה לאספקת שלושה מטוסים בלבד. המטוס הראשון הגיע ב-2007 והמסירה הסופית הייתה אמורה להיות במרץ 2009. בשנת 2005 נרכשו מסוקי תובלה מודרניים אירופאיים, מהם סופקו לבולגריה 12 מסוקי יורוקופטר קוגר (שמונה מסוקי תובלה וארבעה מסוקי חילוץ וחיפוש). ב-2016 הגיעו שלושה מסוקי Eurocopter AS565 Panther עבור הצי הבולגרי.
יחידות חיל האוויר כוללות טייסות קרב, טייסות מסוקי סער, מטוסי מודיעין, טייסות תחבורה, צוותי הגנה וסיוע, צוותי המערך הטכני, צוותי מערך התקשורת, מערך התמיכה הרדיו-טכני ומערכי הלוגיסטיקה והרפואה.
משרד ההגנה הבולגרי הודיע על תוכניותיו להחליף את מטוסי ה-MiG-29 במטוסי F-16V חדשים עד 2025–2026.
רוב כלי הטיס הצבאיים של בולגריה נמצאים בשימוש חיל האוויר, למעט מספר מסוקים בשירות הצי. מלאי המטוסים של חיל האוויר מונה פחות מ-50 מטוסים ומסוקים. מטוסים מערביים החלו להיכנס לצי רק לאחרונה, ומהווים חלק קטן מכלל מטוסי החיל. רוב מטוסי חיל האוויר אינם שמישים, ישנים או לא פעילים.
המתקנים הצבאיים המשותפים הבולגריים-אמריקאים הוקמו בהסכם שיתוף פעולה ביטחוני שנחתם על ידי ארצות הברית ובולגריה באפריל 2006. ההסכם מאפשר לכוחות ארצות הברית לערוך אימונים במספר בסיסים בבולגריה, שנמצאים בשליטת בולגריה. לפי ההסכם, לא יותר יכולים לשהות יותר מ-2,500 אנשי צבא ארצות הברית בבסיסים הצבאיים המשותפים.
מגזין Foreign Policy כולל את בסיס האוויר בזמר שבבולגריה כאחד מששת המתקנים החשובים ביותר מחוץ לארצות הברית שנמצאים בשימוש חיל האוויר האמריקני.
גם בתקופת השלטון הקומוניסטי וגם לאחר מכן, בולגריה שלחה כוחות למשימות בינלאומיות במדינות שונות. הטבלה שלהלן מפרטת את הפריסה הצבאית הבולגרית במדינות זרות. המשימות הפעילות מודגשות:
מדינה | מבצע\ייעוד | אִרגוּן | שנים | כוח אדם | נפגעים |
---|---|---|---|---|---|
ג'מהיריה הערבית הלובית | – | הרפובליקה העממית של בולגריה | ? | בסך הכל 9,000 יועצים צבאיים ולא צבאיים | – |
ניקרגואה | מהפכת ניקרגואה | הרפובליקה העממית של בולגריה | שנות ה-80 | מספר לא ידוע של מדריכים צבאיים | – |
קמבודיה | שמירת השלום | UNTAC | 1992–1993 | 850 חיילים
34 משקיפים צבאיים 11 משטרה צבאית 10 קצינים |
11 |
אנגולה | תצפית צבאית | UNOMA | 1995–2000 | 48 משקיפים צבאיים | – |
טג'יקיסטן | תצפית צבאית | UNMOT | 1995–2000 | 27 משקיפים צבאיים | – |
בוסניה והרצגובינה | שמירת שלום (EUFOR Althea) | SFOR / EUFOR | 1997-הווה | 140 | - |
קרואטיה | הוצאת מוקשים | OSCE | 1999–2001 | לא ידוע | – |
אתיופיה / אריתריאה | שמירת השלום | UNMEE | 2001–2004 | 11 משקיפים צבאיים | – |
קוסובו | בנייה / שמירת שלום | UNMIK ו־KFOR | 2000-הווה | 10 | – |
הרפובליקה של מקדוניה | הומניטרי (בניית מטבחי שדה ובית חולים) | – | 1999–2003 | ? | – |
אפגניסטן | ביטחון פנים / אנטי טרור | ISAF | 2001–2021 | 767 | - |
ליבריה | שמירת השלום | UNMIL | 2003–2018 | 2 | - |
עִירַאק | מלחמת עיראק | כוח רב לאומי - עיראק | 2003–2008 | 485 | 13 |
גאורגיה | שמירת השלום | EUMM ג'ורג'יה | 2008-הווה | 12 | - |
עִירַאק | משימת אימון | משימת ההדרכה של נאט"ו - עיראק | 2009-דצמבר 2011 | - | - |
לוב | מבצע מגן מאוחד | – | 27 באפריל 2011 - 3 ביוני 2011 | 160 משקיפים צבאיים, כולל קבוצה של 12 קומנדו מיוחדים ימיים עם הפריגטה דרזקי | – |
סומליה | אנטי פיראטי | ATALANTA / מגן אוקיינוס | 2012-הווה | 3 | – |
ב-19 באפריל 2024 אישרה ממשלת בולגריה את "תוכנית להשקעות בביטחון עד 2032". התכנית אמורה להציג טכנולוגיות חדשות עבור הצבא, ולפצות על 30 שנה של חוסר מודרניזציה וציוד חדש. התוכנית כוללת רכישות של:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.