קובלנץ

**קובלנץ**
**Koblenz**
סמל קובלנץ סמל קובלנץ	דגל קובלנץ דגל קובלנץ
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	ריינלנד-פפאלץ
ראש העיר	דוד לנגנר
שטח	105.02 קמ"ר
גובה	64.7 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	115,268 (31 בדצמבר 2022)
‑ צפיפות	1,100 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות	50°22′N 7°36′E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.koblenz.de
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני קובלנץ

קוֹבְּלֵנְץ (בגרמנית: Koblenz; ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא העיר השלישית בגודלה במדינת ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה. שם העיר נגזר מהמילה הלטינית confluentes, שפירושה "התמזגות נהרות".

ערך זה עוסק בעיר בגרמניה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קובלנץ (פירושונים).

עובדות מהירות מדינה, מדינה פדרלית ...

סגירה

קובלנץ היא מקום מושבו של קמפוס קובלנץ של אוניברסיטת קובלנץ-לנדאו, קמפוס ריין-מוזל, של אוניברסיטת קובלנץ למדעים יישומיים וכמו כן, של הנהלת מחוז מאיין-קובלנץ, מנהלת המבנה והאישור הצפוני (ממשלת מחוז קובלנץ עד 1999), הארכיון הפדרלי ובית המשפט החוקתי של ריינלנד-פפאלץ.

קובלנץ הייתה אחת העמדות הצבאיות שהקים דרוסוס בשנת 8 לפנה"ס. לאחר נסיגת הכוחות הרומיים במאה החמישית, נכבשה קובלנץ על ידי הפרנקים, שהקימו בעיר חצר מלכותית. בכנסיית קסטור, שנחנכה בשנת 836.

בתקופת שלטונם של הארכיבישופים ונסיכות הבוחר מטריר המשיכה קובלנץ לפרוח ומספר רב של אוצרות תרבות נוצרו בה, כגון כנסיות, טירות וביצורים. מבצר ארנברייטשטיין הסמוך לעיר נוסד כהרחבה מהטירה שנבנתה בסביבות שנת 1020. במאה ה-12 בנו הארכיבישופים של טרייר את כנסיית פלורינס^[1] ואת כנסיית ליהבפראו.^[2] במאה ה-13 נבנתה בעיר טירת שטולצנפלס (Schloss Stolzenfels), בהמשך הטירה נהרסה במלחמות ושוקמה במאה ה-19 בסגנון התחייה הגותית. במאה שלאחר מכן, עם בניית גשר בלדואין, התאפשר מעבר קבוע של נהר המוזר לראשונה מאז התקופה הרומאית.

במהלך מלחמת שלושים השנים העביר הנסיך הבוחר פיליפ כריסטוף פון זוטרן^[3] את מעונו הרשמי מטרייר לארמון פיליפבורג החדש שנבנה למרגלות הארנברייטשטיין, שהוסב למצודה. בשנת 1786 עבר הנסיך הבוחר קלמנס וונזסלאוס מסקסוניה לארמון הנסיך הבוחר בקובלנץ. מכאן הוא שלט עד לשנת 1794, אז נכבש האזור על ידי הצבא המהפכני הצרפתי. מ-1789 עד 1794 נסוגו לקובלנץ כוחות אנטי-מהפכניים שהתרכזו תחת הנהגתו של אחיו של לואי ה-16 ובזכות דודו, וונזסלאוס התנהלה העיר באופן עצמאי יחסית עד שנכבשה על ידי סברין מרסו.

בשנים 1815–1822 הייתה קובלנץ בירת הדוכסות הגדולה של הריין התחתון, שהייתה מחוז של ממלכת פרוסיה.

מספר תושבי העיר גדל מכ-32 אלף ב-1885 לכ-54 אלף ב-1905 ולכ-107 אלף ב-2005.

ב-1992 נערכו בעיר אירועים לציון 2,000 שנה להיווסדה.

העיר ממוקמת בסמוך לגדה המערבית של נהר הריין, בהתמזגותו עם נהר מוזל, 92 ק"מ דרום-מזרחית לקלן.

מפגש נהרות הריין והמוזל בקובלנץ נקרא "הפינה הגרמנית" ובו אנדרטה ופסל גדול של הקיסר וילהלם הראשון, מולו ניצבים דגלים של 16 המדינות הפדרליות של גרמניה. ממול, על הר אליו ניתן להגיע ברכבל,^[4] נמצא מבצר ארנברייטשטיין, אחד המבצרים הגדולים והשמורים בגרמניה. ממנו ישנה תצפית על העיר.

הפינה הגרמנית ושני מבצרים נוספים, קונסטנטין ואסטרשטיין הסמוכים לעיר.

חלקים מקובלנץ שייכים לאתרי המורשת העולמית של אונסק"ו: מאז 2002 וטירת נידרברג נמצאת ברשימת אונסק"ו מאז 2005.

המרחב העירוני של קובלנץ מחולק ל-30 רבעים (סטטיסטיים). החלוקה בין הרבעים הבולטים הם העיר העתיקה (אלטשטאדט), ארנברג (מחוז מקומי יחד עם אימנדורף), ארצהיים, אסטרשטיין, בובנהיים, ארנברייטשטיין, גולדגרובה, גולס עם בישולדר, הורשהיים, הורשהיימר הוהה, אימנדורף (מחוז מקומי יחד עם ארנברג) ועוד.

קהילה יהודית בקובלנץ הייתה קיימת מאז ימי הביניים. בתקופה זו התיישבו היהודים בעיר העתיקה שבין הטירה העתיקה (Alte Burg) לכנסיית פלורין. בקהילה היהודית באותה עת כבר היו בית כנסת, בית קברות ובית חולים. פוגרומים ראשונים נגד יהודי קובלנץ התרחשו במאה ה-13, וב-1265 (ט"ו בניסן ה'כ"ה) אירעה עלילת דם בעיר. הפוגרומים הגיעו לשיאם במאה ה-14 במהלך מגפת המוות השחור. בתקופה שלאחר מכן, חזרו משפחות יהודיות להתגורר בקובלנץ. לאחר שנסיכות הבוחר מטריר גירשה את כל היהודים בשנת 1418, לא נשארו בקובלנץ יהודים עד לשנת 1518. בין המאה ה-16 עד למאה ה-18, חזרו שוב יהודים לקובלנץ, למעט הפרעות קטנות.

עם כיבוש העיר על ידי כוחות מהפכנים צרפתים בשנת 1794, זכו היהודים בעיר לשוויון מלא. במאה ה-19 מספר המשפחות היהודיות גדל מאוד. אף על פי שתנאיהם הכלכליים השתפרו, תקופה זו התאפיינה גם באנטישמיות. בשנים 1847/1848 רכשה הקהילה היהודית רכשה את חצר Bürresheimer והפכה אותה לבית כנסת. במהלך ליל הבדולח נהרס פנים בית הכנסת, אך הבניין לא הועלה באש בגלל הבתים הסמוכים. בדצמבר 1938 "קנתה" העיר קובלנץ את הבניין והחצר מהקהילה היהודית מבלי לשלם מחיר קנייה כלשהו.^[5] יהודים רבים היגרו לחו"ל ואלו שנותרו ספגו דיכוי קשה ונאלצו להפסיק לעבוד במשלוח ידם. הגירוש החל בשנת 1942, במהלכו גורשו 870 יהודים מהאזור למחנות הריכוז במזרח דרך תחנת הרכבת קובלנץ-לוצל. בניין בית הכנסת לשעבר נהרס במידה רבה על ידי פצצות בשנת 1944.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, רק כמה ניצולים חזרו לעיר, אך הם הקימו שוב קהילה יהודית קטנה. העירייה החזירה את רכוש בית הכנסת לשעבר לקהילה בשנת 1947 ובהמשך שילמה פיצוי בגין אובדן השימוש בידי הקהילה היהודית.^[6] בגלל מספר החברים המצומצם שלהם והנסיבות הקשות מאוד, רצח או הגירה של רוב חברי הקהילה, החליטו החברים שנותרו בעיר לא לשחזר את המבנים ההרוסים אלא למכור אותם לעיר ולהשתמש בהכנסות לשיפוצים, בין השאר של אולם בית העלמין לשעבר.

בין רבניה של העיר נמנו רבי חיים בן יחיאל (אחיו הגדול של הרא"ש), רבי משה בן אלעזר הכהן מחבר 'ספר חסידים המשכיל', רבי יאיר חיים בכרך (משנת ה'תכ"ו, 1666), רבי מאיר גראטוואל (נפטר ה'תנ"א, 1691) - חותן בנו של הרב הקודם, ר' שמואל זנוויל בכרך,^[7] ורבי יעקב כ"ץ פופרש (סביבות ה'תנ"ח, 1698) - מחבר "שב יעקב".