Loading AI tools
הופעתו העל-טבעית של אדם מת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוח רפאים היא הופעתו העל-טבעית של אדם מת. רוח רפאים נקראת גם בשם פנטום. רוח הרפאים מזוהה לרוב עם נשמה ונפש האדם, שנשארה על הארץ, במקום לעלות השמיימה לגן עדן או לרדת לשאול תחתיות. לתרבויות רבות יש סיפורים על רוחות רפאים, אך אמונתן משתנה רבות בכל הקשור למהותן ולעצם קיומן של הרוחות. לרוב מתוארות רוחות רפאים כבעלות גודל וצורת אדם, כמעט שקופות, אווריריות, מעורפלות ונטולות ממשות. לפעמים הן לא מתגלות באופן ממשי, אלא רק על ידי הזזה של חפצים, או הקמת רעש כלשהו, לכאורה נטול הסבר מדעי.
ישנן התייחסויות רבות לרוחות רפאים בפולקלור, בספרות ובקולנוע, אולם מבחינה מדעית כל הניסיונות להוכיח את קיומן במציאות עלו בתוהו.
מוטיב חוזר בסיפורי רוחות הרפאים הוא קיום מטרה מסוימת שלא השיג המת ועליו להגשימה כדי שיוכל לעבור ל"עולם המתים" – ממד בו נמצאות הרוחות שהגשימו את ייעודן, או שלא "נכנסו" לגן עדן או לגיהנום. לרוחות אין צורה ולפעמים לובשות צורה של בני אדם, ביניהן יש רוחות טובות שעוזרות לבני האדם ויש שרוצות להתנקם בהם. כמעט בכל הפולקלורים אין לרוחות אפשרות לגעת בעצמים הקיימים במציאות הגשמית. בסיפורים אחרים הרוח מסוגלת לעבור דרך עצמים או לחלופין משתמשת בהם כדי להעביר מסר, לרוב על ידי הזזתם. הרוחות אינן חשות רעב, צמא או עייפות ונגזר עליהן לשהות זמן על פני הארץ, זמן זה משתנה בין תרבות לתרבות ויכול לנוע בין ימים בודדים ועד למספר רב של שנים. בתרבויות מסוימות רוחות הרפאים נותרות לנצח על פני האדמה ומסופר על סבלן שכן אינן יכולות לנוח לעולם.
על פי התרבות העתיקה, בין הסיבות הנפוצות ביותר להישארותה של רוח על פני האדמה ניתן למצוא סיבות משפחתיות כמו למשל עזרה לבן משפחה חי או סיבות חברתיות, בעיקר כמשלים שתפקידם ללמד את החיים כיצד לנהוג כדי שיוכלו לזכות בחיי נצח. לעיתים הרוחות מקבילות לאלים בתרבויות שונות והן מבצעות מעשי קונדס באנשים החיים כדי להשתעשע בהם.
רוח מפורסמת במיוחד בתרבות המערבית היא אביו של המלט שהורעל ובנו יצא למסע נקם.
בפונדקים ומסבאות ברחבי אירלנד, סקוטלנד ואנגליה, הבנויים בדרך כלל בבניינים בני מאות שנים, מסופרות אגדות על רוחות של לקוחות קבועים שלאחר מותם המשיכו להגיע יום יום לבר, להזמין את השתייה המועדפת עליהם ולהתל בבעלי המקום או בשאר הלקוחות. ישנן שמועות ואגדות אורבניות על רוחות הנוהגות לפקוד את הבר, להרעיש ולהפחיד את הלקוחות כדי לגרשם מהמקום. כמעט למחצית מכלל הברים באזורים אלו סיפורים העוסקים בהיסטוריה של המקום ובהם משולבת רוח רפאים אחת או יותר.
המקבילה הרוחנית יותר של רוח הרפאים שקיימת בדתות המונותאיסטיות היא גלגול נשמות, כפי שמתואר בקבלה למשל או אצל הדרוזים, שמאמינים כי נשמתו של המת מתגלגלת לאדם חי. באופן דומה מסופר בפולקולרים עממיים רבים (נפוץ יותר בכתות פגניות) על נשמות שנותרו כרוחות רפאים על הארץ ולאחר שתיקנו מעשיהן או סיימו משימה כלשהי שהיה על האדם החי להשלימה, מתגלגלות הלאה לגופו של אדם אחר. ביהדות רוח הרפאים היא דיבוק הנכנס באדם ויש לגרשו.
בתרבות ההודית, רוחות הרפאים הן למעשה הטלות אסטרליות (Astral Projection), מעין דמויות מראה של נפש האדם או "קליפות" העוטפות את התודעה האנושית, היוצאות מגוף האדם החי כאשר הוא ישן ומרחפות ברחבי הזמן והמרחב האינסופיים וביקומים מקבילים בחיפוש אחר מידע כלשהו או דרך להגשמת תשוקה בלתי ממומשת.
בתנ"ך מוזכרים רוחות הרפאים באיסור שואל האוב, הידעוני והדורש אל המתים:
כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ - לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן, וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף,
וְחֹבֵר חָבֶר, וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים...
בספר שמואל מסופר על שאול המשוחח עם רוחו של שמואל הנביא בעזרת בעלת האוב מעין דור הנותרת לאחר הריגת שאר בעלות האוב בארץ.
וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ. וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה.
וַיֹּאמֶר: קסומי [קָסֳמִי] נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ.
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו: הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי?
וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר: חַי ה' אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה.
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ? וַיֹּאמֶר: אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי.
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל, וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל! וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל?!
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: אַל תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית?
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל: אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה תָּאֳרוֹ?
וַתֹּאמֶר: אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה מְעִיל. וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא, וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי?! וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: צַר לִי מְאֹד, וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי - וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת! וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה!...
בספר דברי הימים העלאת אוב זו מוצגת כחטאו העיקרי של שאול, בגללה הומת בקרב.[1]
בספרות הגאונים היו מי שפירשו את פרשת בעלת האוב כרמאות פשוטה:
מימי הביניים ועד התקופה המודרנית היה עיסוק של רבנים בנושא הדיבוק, כולל תשובה מפורסמת של הרב יהודה פתיה, על הסרת דיבוק מחסיד של שבתאי צבי.[3]
בימינו ישנם רבנים המתייחסים ברצינות מלאה לרוחות רפאים ואף טוענים שהם מסוגלים לרפא ולהסיר רוחות רפאים באמצעים שונים.[4] הרב יהודה הלוי עמיחי לעומתו פסק שאין רוחות רפאים בארץ ישראל.[5] לעומתו, במאמר ארוך וממצה, מביא אתר הידברות את סיכום התפיסה הרציונלית ביהדות[6]
בתרבות המודרנית, בערך מהמאה ה-19 והלאה, הסיבות העיקריות להישארותה של רוח רפאים על פני הארץ הן פליליות כגון אדם שנרצח ויוצא לחפש נקמה או אדם שהתאבד בשל סיבה מסוימת והוא יוצא במסע כדי לתקן את העוול שנגרם לו ולחשוף את האשמים האמיתיים במותו.
בסיפורי ילדים עממיים מתוארות רוחות הרפאים כסדינים אמורפיים בעלי מתאר של ראש עגול וידיים הקשורות בשלשלאות ברזל. רוחות הרפאים בספרות הילדים העממית יכולות להיות ידידותיות ולבוא לעזרת האדם או לחלופין להיות דמויות רעות המזיקות לאדם ונהנות להפחיד אותו.
דוגמאות לרוחות רפאים בתרבות המודרנית, בתקשורת ההמונית ניתן למצוא בשפע. הבולטות שמביניהן הן קספר, רוח הרפאים הידידותית שעוזרת לבני האדם, הרוחות מסדרת ספרי הארי פוטר, רוחות רפאים שונות מסדרות מצוירות כגון: סקובי דו, אחי, זאת הרוח שלי!, דני פנטום וסדרות יומיות כגון על טבעי, באפי ציידת הערפדים ואנג'ל שבהן מסופר על יצורים אגדיים נוספים.
הקולנוע עושה שימוש רב במוטיב רוח הרפאים כדי לקדם עלילה מסוימת. הרוחות בסרט עשויות לקדם על העלילה על ידי עזרה משמעותית לגיבור או לחלופין מקשות עליו. לעיתים הרוחות משמשות כדמויות המרכזיות בעלילה.
בקולנוע המודרני, רוח הרפאים יכולה להיות בלתי נראית וה"הוכחות" לקיומה הן תופעות על טבעיות בעליל הסותרות את חוקי הפיזיקה הפשוטים ביותר, כגון כוח המשיכה. בדרך כלל, החיות הן הראשונות שמרגישות ברוחות. בסרטים רבים הכלבים מתנהגים מוזר, מסרבים להיכנס לבית הרדוף, ולעיתים הם הראשונים שנרצחים. הרוח יכולה ללבוש צורה כשל אחד האדם אך היא תיראה רק לאחת הדמויות. בסרטים רבים, הגיבור מגלה את זהותה של רוח הרפאים כאשר דמותה האנושית אינה משתקפת במראה (בדומה לאגדות על ערפדים), או במקרה ההפוך-שאי אפשר לראות את הרוח אלא רק דרך מראה.
לרוב, דמות הרוח בסרטי קומדיה תהיה דמות חצופה ושנונה, ובסרטי מתח או דרמה הרוח תהיה דמות רעה שתפקידה לסכל את ניסיונות הגיבור הטוב מלהגיע אל מטרתו. בדרך כלל-הרוח אינה מדברת עם בני האדם.
דוגמה לסרט שבו הרוחות מופיעות כאחד המוטיבים המרכזיים הוא שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה שעלילתו מתרחשת בתחילת העת המודרנית וסובבת סביב דמותו של קפטן שצוותו בגד בו במטרה למצוא אוצר אבוד ומקולל, וכעת הם במסע נקם כדי להתיר את הקללה.
בסרט זה בא לידי ביטוי אלמנט אחר ברוחות הרפאים הקולנועיות ובספרות הילדים המוקדמת – רוחות רפאים הקשורות בפיראט ובספינות רפאים נטושות המפליגות בשבעת הימים, אוצרות אבודים והקללות המגנות עליהם.
באופן ספציפי, הסרט עוסק במאפיין חשוב מהפולקלור – רוח הרפאים אינה רעבה, צמאה או עייפה לעולם ועל כן נגזר עליה לשוטט בעולם לנצח, או עד להשלמת משימתה, ללא יכולת ליהנות או לשקוע בעצבות. רוח הרפאים עצמה רדופה על ידי כוח גדול ממנה, שאינו בשליטתה.
הדמויות בסרטים אלו מעוצבות על ידי שימוש בכלים ספרותיים וקולנועיים המקנים להן תכונות אנושיות למרות חוסר יכולתן להיות אנושיות ועל כן הן "תקועות" במצב ביניים בין המתים לחיים ומחפשות ייעוד. חיפוש הייעוד הוא המניע את עלילת הסרט ומאפיין את הדמויות.
דוגמאות לסרטים שבהם רוח הרפאים משמשת כדמות מרכזית בסרט:
המשותף לסרטים הללו הם המוטיבים החוזרים על עצמם בייצוג הרוחות כדמויות אדם המתעלות מעל המציאות הגשמית.
בספרות, במיוחד בספרות הפנטזיה נעשה שימוש ברפאים. בשר הטבעות מסופר על הנאזגול, שהם מעין רוחות רפאים הרכובים על סוסים שחורים. בטרילוגיית חומריו האפלים קיימים הרפאים שהם רוחות שקופות שנצמדים לבני אדם ומוצצים מהם את הנשמות שלהם והופכים אותם לזומביים.
בין הסיפורים הבולטים של רוחות רפאים מהמאה ה-20 הוא הסיפור שהגיע בעקבות הטבח שהתרחש באנשיו של איש המאפיה באגס מורן. הטבח התרחש בשנת 1929 עת ניסה יריבו של באגס מורן, המאפיונר אל קפונה, לחסלו. טבח זה כונה "טבח יום ולנטיין", ובמהלכו התפרצו אנשיו של קפונה לבניין בו התגודדו אנשיו של מורן וירו בהם עם תת-מקלעים, בעוד חלקם מנסים להימלט וחלקם הוצאו להורג ופניהם מופנות לאחד הקירות בבניין.
במשך שנים לאחר הטבח סופר שבמקום שבו התרחש, זועקות רוחותיהם של אנשיו של מורן לעזרה ונשמעים קולות הירי של הרוצחים.
אחד הסיפורים המפורסמים בארצות הברית הוא ממלחמת האזרחים האמריקנית, בו מסופר על חייל שגויס לשורות הדרום ומתוקף תפקידו פיטרל במבצר שבו הוצב, יום יום במשך שעות. בהמשך נפצע החייל אנושות מפגיעת כדור תותח ומת. על פי האגדה, רוחו של החייל ממשיכה לשמור על המבצר גם לאחר מותו.
ישנם גם מקרים של אנשים שניסו "להילחם ברוחות" או לפחות להתגונן מהם.
הסיפור המפורסם ביותר הוא הסיפור של שרה וינצ'סטר. היא הייתה נשואה לוויליאם וירט וינצ'סטר, ממציא רובה צלפים וינצ'סטר. תוך שנים ספורות היא איבדה את בתה, אנה, את חותנה (אביו של ויליאם) ואת ויליאם. היא קראה ל"מומחה" לשדים ורוחות שקבע חד-משמעית שרוחות של אנשים שנרצחו בידי הנשק שבעלה המציא – רודפות אותה והיא תהיה הבאה בתור.
לכן, הוא המליץ לה "להתגונן" מהרוחות על ידי בניית בית ש"יבלבל" אותן. שרה לקחה את העניין ברצינות, והיא בנתה בית גדול שמאופיין בחוסר תכנון מוחלט (או, ליתר דיוק, "בעיות" בבניה שהיו מתוכננות היטב) שנועד "לבלבל" את רוחות הרפאים. דוגמאות: מדרגות שמובילות לתקרה, ודלת ארון שמובילות לקיר, המספר 13 שמופיע כמוטיב חוזר בכל הבית. שרה הקפידה לישון כל לילה בחדר אחר. היא תמיד אכלה לבד על שולחן גדול עם 13 מקומות ישיבה ו־13 צלחות וסכו"ם. אחרי כיובל שנים, בגיל 83, היא הלכה לישון ומתה בשנתה. גם את הצוואה שלה היא כתבה ב-13 עותקים וחתמה בכל אחד מהעותקים 13 פעמים.
במחצית השנייה של המאה ה-20, מתחילת שנות ה-70 המוקדמות, נעשו ניסיונות פסאודו-מדעים להסברת תופעות מוזרות כגון תזוזת חפצים או קולות אנושיים בבתי קברות, בבנינים מימי הביניים וכן במקומות המקושרים לסיפורי רציחות מזוויעות.
במסגרת ניסיונות אלו הועלתה ההשערה כי הרוחות הן למעשה ישויות עשויות פלזמה קרה הרוטטות בתדרים של "עולם המתים", תדרים השונים מהתדרים של מציאות עולם החיים הגשמית וכאשר ישנה התנגשות בין שני העולמות או כאשר נפער קרע במרחב הזמן והחלל, הישויות הללו מסוגלות לעבור בין העולמות. הבדיקות המדעיות כביכול כללו בדיקות של קרינה אלקטרומגנטית וריכוזי גזים וחומרים שונים במקומות שבהם נטען כי רוחות הרפאים נוהגות להופיע.
לעיתים נמצאה התאמה בין פעילות אלקטרומגנטית מוגברת לבין מקומות כאלו אך נתגלה כי הדבר נגרם בשל שדות חשמליים מוגברים המגיעים מקווי מתח קרובים, מכשירי חשמל בלתי תקינים או חשמל סטטי רב שהצטבר באזור מסיבות שונות.
בדיקות פסיכיאטריות ונוירולוגיות שונות הראו שישנם אנשים בעלי "נטייה לראות רוחות רפאים". אנשים אלה מושפעים בקלות משדות חשמליים או אלקטרומגנטיים שונים. כך, נרשמת עלייה בפעילות החשמלית במוחם והם הוזים תופעות על טבעיות. מבחינה פסיכיאטרית לאנשים אלה קיימת באופן כללי נטייה לחלום בהקיץ. מדענים הצליחו לייצר שדות דומים על אותם נבדקים בתנאי מעבדה והנבדקים טענו שחוו חוויות על טבעיות כגון ריחוף וכן הרגשת נוכחות נוספות הצופה בהם ונוגעת בהם.[7] תוצאות דומות העלו מחקרים שנעשו על אנשים שטענו כי ראו חייזרים או נחטפו על ידם. סוציולוגית נטען כי הנטייה לראות רוחות רפאים או חייזרים היא תלוית תרבות.
במקרה של ציד המכשפות בסיילם (עיירה של כת דתית, שנקראה על שם שלם – היא ירושלים הקדומה), ההתנהגות ההזייתית של המואשמים בכישוף והקרובים אליהם תורגמה בידי שופטי העיירה כהשלטת רוחות על הנפגעים. בעקבות מחקר עדכני התברר שמדובר בתופעה חוזרת בכמה מקומות בעולם, שמקורה בהרעלת לחם, העשוי מקמח שזוהם בפטריית הארגוט הגדלה על חיטה הנרקבת בשדה, ואשר פוגעת במערכת העצבים, וגורמת לעיוותי גוף קשים והזיות.
הסבר אחר, פחות נפוץ, לקיומן של רוחות רפאים הוא הטענה שרוחות הרפאים הן למעשה חייזרים שבאים לבקר מעולמות רחוקים ולובשים צורה כשל בני אדם.[דרוש מקור]
בספרות התלמודית ובעקבותיה בספרות הגאונים יש דיון אם אכן העלאה באוב היא אמיתית, או שמא זו רק פעולה פסיכולוגית נפשית, או רמאות.[8]
כל הניסיונות להוכיח את קיומן של הרוחות עלו בתוהו (ישנן תמונות רבות של רוחות, אך רובן המוחלט התגלו כזיוף).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.