ריו נגרו (פרובינציה)
פרובינציה בארגנטינה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריו נגרו (בספרדית: Río Negro) הוא שמה של פרובינציה ארגנטינאית בצפון פטגוניה. הפרובינציה משתרעת על פני כ-203 אלף קמ"ר, והיא גובלת בדרום בפרובינציית צ'ובוט (קו הרוחב 42° מהווה את הגבול בין הפרובינציות), במזרח באוקיינוס האטלנטי, בצפון-מזרח בפרובינציית בואנוס איירס, בצפון בלה פמפה, בצפון-מערב בנאוקן ובמערב בצ'ילה. בשנת 2001 התגוררו בפרובינציה כ-550 אלף בני אדם, מהם כ-47 אלף בבירה, ויידמה. מקור שמה של הפרובינציה בנהר הריו נגרו (מילולית: "הנהר השחור") שחוצה אותה.
| |||
 | |||
| נהר הריו נגרו, צ'ואלה צ'ואל | |||
| מדינה |
 ארגנטינה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | פטגוניה | ||
| מושל | Alberto Weretilneck | ||
| רשות מחוקקת |
Legislature of Río Negro  | ||
| נפות בפרובינציה | 13 | ||
| בירת הפרובינציה | ויידמה | ||
| תאריך ייסוד | 1955 | ||
| שטח | 203,013 קמ"ר | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
טרונדור | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בפרובינציה | 750,768 (2022) | ||
| ‑ צפיפות | 2.72 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 40°48′S 63°00′W | ||
| אזור זמן | UTC-3 | ||
| http://www.rionegro.gov.ar/ | |||
  | |||
רוב שטחה של הפרובינציה מישורי וצחיח, וכמויות הגשם השנתיות בו אינן עולות על 200 מ"מ. הצמחייה האופיינית היא עשבונית ונמוכה. יוצא דופן הוא חלקה המערבי של הפרובינציה, באזור בו מתנשאים הרי האנדים. אזור זה גשום (למעלה מ-2,000 מ"מ גשם בשנה), מיוער ורווי באגמים, וכמה מפסגות ההרים שבו מושלגות גם בקיץ. הפסגה הגבוהה בפרובינציה היא פסגתו של הר טרונדור, בגבול צ'ילה, 3,478 מ' מעל פני הים.
ריו נגרו הוא הנהר הבולט בפרובינציה, וכל 635 הק"מ שלו זורמים בתחומיה (בסופו הוא משמש גבול בינה לבין פרובינציית בואנוס איירס). האזור שסביב הנהר פורה יחסית לסביבתו הצחיחה, וכמה מהערים הגדולות בפרובינציה, צ'יפולטי, חנרל רוקה והבירה ויידמה שוכנות לגדותיו. מלבד הריו נגרו, זורמים בפרובינציה שני נהרות גדולים נוספים. ריו קולורדו, בצפון הפרובינציה, מהווה את הגבול בינה לבין לה פמפה. נהר לימאי משמש כגבול בינה לבין פרובינציית נאוקן, החל ממוצאו באגם נאוול ואפי ועד שנשפך לריו נגרו.
באזור המערבי של הפרובינציה מספר אגמים, הבולטים שבהם נאוול ואפי (רובו בשטחה של פרובינציית נאוקן), גוטיירס ומסקארדי. לאורך נהר לימאי הוקמו מספר סכרים המשמשים תחנות כוח הידרואלקטריות. הקמת הסכרים הביאה ליציאתם של מאגרי מים גדולים לאורך הנהר: אָלִיקוּרָה, פְּיֶידְרָה דֶל אָגִילָה ואֶסֶקְיֶיל רָאמוֹס מֶקְסִייָה.
בפרובינציה פארק לאומי אחד, נאוול ואפי, המשתרע על פני כ-7,050 קמ"ר הנחלקים בינה לבין פרובינציית נאוקן.
עד להגעת הספרדים, אכלסו את האזור בני עמים שונים - פּוּאֶלְצֶ'ה, ווּרִילוֹצֶ'ה ופּוֹיוּצֶ'ה - המשויכים לקבוצה אתנית אחת, טֶוֶולְצֶ'ה. הגעת הספרדים דחקה אותם בהדרגה לכיוון צ'ילה של ימינו, מעבר להרי האנדים.
האירופאי הראשון שהגיע לאזור הוא פרדיננד מגלן, שסייר לאורך החוף האטלנטי ב-1520. התיישבות ראשונה הייתה רק ב-1670, עת ניקולאס מסקארדי הקים בסמוך לאגם נאוול ואפי את המיסיון הישועי נואסטרה סניורה דה נאוול ואפי. ב-1779 הקים פרנסיסקו דה ויידמה אי נראווס שתי ערים על שתי גדותיו של הריו נגרו, לא הרחק משפכו - קרמן דה פטגונס (נמצאת כיום בפרובינציית בואנוס איירס) ומרסדס דה פטגונס (לימים ויידמה, בירת הפרובינציה, הקרויה על שמו).
ניסיונות ראשונים להרחיב את האחיזה בפטגוניה החלו לאחר הכרזת העצמאות הארגנטינאית ב-1810, אך ב-1867 עדיין הגדיר הקונגרס הלאומי את גבולותיה הדרומיים של ארגנטינה בנהרות נאוקן וריו נגרו, כשמרבית הפרובינציה של ימינו מצויה מחוץ להם. פעולות של ממש לכיבושה של פטגוניה נעשו רק במהלך כיבוש המדבר בפיקודו של חוליו ארחנטינו רוקה בשנות ה-70 של המאה ה-19. במהלך השנים 1879-1878 כוננה הפרובינציה של פטגוניה שכללה את האזור שבין הנהרות קולורדו וברנקאס לבין כף הורן. ויידמה נקבעה כבירת הפרובינציה החדשה.
ב-1955 פוצלה הפרובינציה, שהשתרעה על פני כ-787 אלף קמ"ר, וכוננו 4 פרובינציות חדשות: ריו נגרו, נאוקן, צ'ובוט וסנטה קרוס (שפוצלה בעצמה מאוחר יותר, עם כינונה של פרובינציית טיירה דל פואגו).
ב-1957 נחקקה חוקת הפרובינציה שקבעה, בין היתר, כי מוסדות הפרובינציה ישכנו בעיר ויידמה. עם זאת, רק ב-1973 נחקק חוק שקבע כי ויידמה תהיה עיר הבירה.
בריו נגרו מתגוררים כ-550,000 בני אדם. זוהי אחת הפרובינציות הדלילות ביותר במדינה, וצפיפות האוכלוסין בה היא בסך הכל 2.7 בני אדם לקמ"ר. מבחינה מינהלית, מחולקת הפרובינציה ל-13 דפרטמנטוס.
הערים הגדולות בפרובינציה הן:
כלכלת הפרובינציה מבוססת על חקלאות, תעשייה זעירה ותיירות. התוצר שלה נאמד בשנת 2006 ב-5.4 מיליארד דולרים, שהם כ-9,800 דולר לנפש. שיעור זה גבוה בכ-12% מהממוצע הארצי.
חקלאות
כ-70% מגידולי התפוחים והאפרסקים בארגנטינה מצויים לאורך נהר הריו נגרו. פירות אלה מיועדים ברובם לייצוא. גידולים חשובים נוספים לאורך הנהר כוללים אגסים, עגבניות ובצלים. באזור אל בולסון האנדי, בקצה הדרום-מערבי של הפרובינציה, מרוכזים 70% מגידולי פירות היער של ארגנטינה. רובם של אלה משווקים במדינה עצמה.
מחוץ לאזור הפורה של נהר הריו נגרו, נפוצים גידולי צאן ובקר. הבקר נפוץ בעיקר מצפון לנהר, ואילו העזים והכבשים נפוצים בעיקר דרומית לו. בפרובינציה מיוצרים כ-13% מהצמר ובשר הכבשים בארגנטינה.
במימי האוקיינוס האטלנטי פעילות דייג ענפה, הכוללת בעיקר דגי בקלה, דיונונים וצדפות. רוב הדגה ופירות הים מיועדים לייצוא.
תעשייה
באזור חנרל רוקה מצויות מספר בארות נפט, אך תפוקתן קטנה יחסית למרבצי הנפט הגדולים שבפרובינציית סנטה קרוס. מחצבים נוספים בפרובינציה כוללים גבס, מלח ודיאטומיט.
תיירות
העיר בארילוצ'ה במערב הפרובינציה היא אחד ממרכזי התיירות הגדולים בארגנטינה. סביב העיר מוקדי משיכה רבים, ובהם מסלולי הטיול בפארק הלאומי נאוול ואפי, אתרי הסקי על הר קתדרל, דרכים נופיות שונות הכוללות תצפיות לאגמים, הרים, קרחונים ויערות, ועוד. בקרבת בארילוצ'ה מצויים גם כמה מאתרי התיירות של פרובינציית נאוקן, ובהם דרך שבעת האגמים וסן מרטין דה לוס אנדס. דרומית לבארילוצ'ה מצויה העיירה אל בולסון, שבה מתקיים שוק עבודות יד גדול, וסביבה מסלולי טיול נוספים. אל בולסון מהווה גם את שער הכניסה לכמה מאתרי התיירות הבולטים של פרובינציית צ'ובוט, ובהם אגם פואלו והפארק הלאומי לוס אלרסס.
חופי הים של הפרובינציה, ובמיוחד חופי לאס גרוטאס, מהווים אף הם מוקד משיכה לתיירים. מרכז הפרובינציה אינו נחשב לאזור תיירותי, אם כי נהרות הריו נגרו והלימאי פופולריים בקרב דייגים חובבים.
| תרגום לעברית | ספרדית |
|---|---|
בשמים של ארגנטינה |
|
אתר האינטרנט הרשמי של ריו נגרו (בספרדית)- ריו נגרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ריו נגרו, ברשת החברתית פייסבוק
ריו נגרו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ריו נגרו, ברשת החברתית אינסטגרם
ריו נגרו, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
