רכבת תחתית
סוג של כלי תחבורה להסעת המונים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוג של כלי תחבורה להסעת המונים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רכבת תחתית היא רכבת שמסילתה סלולה במנהרות תת-קרקעיות. לעיתים מונח זה הוא שם כולל למערכת להסעת המונים, אף אם היא כוללת קטעי מסילה מעל לקרקע. הנסיעה מתחת לפני הקרקע והשימוש במנהרות זיכתה אותה במקומות שונים בעולם בשמות כמו Tube (צינור), Underground (מתחת לפני הקרקע), Subway (דרך תחתית) והטיות נוספות המבוססות על שמות אלו. המונח הנפוץ ביותר לרכבת תחתית הוא "מטרו" (קיצור של מטרופולין, כדי לומר – "מערכת הרכבות של העיר"[1]).
הרכבות התחתיות אפשרו ציפוף עירוני ברחבי העולם. קשה לדוגמה לתאר את הקיום במנהטן הצפופה ללא חיבור רכבתי תת-קרקעי בתוך האי ולשאר חלקי ניו יורק. אולם, חסרונן הגדול של הרכבות התחתיות לעומת מערכות תחבורה עיליות הוא העלות הגבוהה שלהן (בעיקר עלות כריית המנהרות והתחנות התת-קרקעיות), ויש הטוענים כי מהבחינה הכלכלית עדיף להשקיע במערכת אוטובוסים עם נתיבים לתחבורה ציבורית. יש ערים גדולות מעטות שבהן רשת הרכבות המטרופוליטניות היא כמעט כולה בגובה הקרקע או על גשרים כמו באוסלו ושיקגו.
רכבת תחתית מוגדרת בדרך כלל באמצעות הקריטריונים הבאים:
רכבות תחתיות פועלות בדרך כלל על יחידות חשמל המניעות אותן על גבי מסילות, אם כי קיימות רכבות תחתיות העובדות על טכנולוגית ריחוף מגנטי או רכבות בעלות צמיגי גומי הנוסעות על מסילות מונורייל. ההפרדה של הרכבת התחתית ממערכות תנועה אחרות מאפשרת לה לנוע בין התחנות ברצף ללא צורך במתן זכות קדימה, וללא כל תלות בפקקי תנועה. יחד עם תדירות הרכבות וקיבולת הנוסעים הגדולה, היא נחשבת למערכת היעילה ביותר להעברת מספר גדול של נוסעים, במהירות, על פני מרחקים קצרים.
הרכבת הראשונה שהופעלה מתחת לפני האדמה הייתה קטע באורך 830 מטרים שנחנך ב-1844 בברוקלין, ניו יורק[2]. המערכת הראשונה נבנתה בלונדון בשנת 1863[3] על בסיס רכבות קיטור, ובשנות התשעים של אותה מאה החל המעבר לרכבות חשמליות[4]. במהרה נבנו מערכות כאלו ברוב הבירות של אירופה. לאחר מלחמת העולם השנייה נפוצו הרכבות התחתיות גם ברחבי אסיה.
מערכת הסעות המבוססת על רכבות התחתיות, כוללת בדרך כלל מספר קווים, העוברים בתדירות גבוהה לאורך מסלול קבוע של תחנות, בשני הכיוונים (ולעיתים במסלול מעגלי). טופולוגית הקווים נקבעת על ידי מספר רב של גורמים, כולל מחסומים גאוגרפיים (למשל נהר), דפוסי הנסיעה הצפויה, עלויות הבנייה, פוליטיקה ולעיתים אף אילוצים היסטוריים. טופולוגיות נפוצות לקווים של רכבת תחתית יהיו בצורת האותיות "X", "I", "U", "S", או "O". המערכות בנויות לרוב ממספר קווים עם קווים מצטלבים, או בצורה מעגלית, ומתוכננות כך שתתאפשר נסיעה בין שתי נקודות במפה בצורה מהירה, וככל שניתן, מבלי הצורך לעבור בין מספר רב של קווים (במקרה של איחוד כמה קווים היסטוריים, ייתכנו מערכות לא יעילות, או קשות לניווט).
ברכבת יהיו בדרך כלל בין 6 ל-12 קרונות היכולים להכיל כ-100 עד 150 נוסעים כל אחד, כתלות ביחס מקומות הישיבה מול מקומות העמידה.
ההתמצאות ברכבת התחתית נעשית באמצעות שילוט בתחנות וברכבות עצמן, ובאמצעות מידע הזמין לנוסעים באתרי האינטרנט, בטלפונים החכמים, ובמידע מודפס. מאחר שהרכבות בעיקר בערים הגדולות משמשות לא מעט תיירים, השילוט יהיה קיים לרב גם בשפות נוספות, מעבר לשפה המקומית. השילוט כולל את מפת מערכת הרכבות התחתיות כולה, מפות הקווים והתחנות, שמות התחנות, שלטי הכוונה לתנועת הנוסעים בתוך התחנות, ומידע בזמן אמת לגבי לוחות זמנים ומועד הגעת הרכבת הבאה.
זיהוי הקווים במפות הרכבת, מבוסס לרוב על סימונים בצבעים (הקו האדום, הקו הסגול וכו'), אותיות או מספרים (קו 5, קו A) או שילוב שלהם. כיוון הנסיעה מבוסס על שם התחנה האחרונה במסלול. במפת הקו יופיע שמות התחנות, וסימונים גרפיים המעידים על תחנות בהן ניתן להחליף רכבת או כל מידע אחר. במפת המערכת יופיעו כל הקווים, בדרך כלל על רקע מפת האזור אם כי בניגוד למפות קונבנציונליות, מפות הרכבת התחתית הן פחות מדויקות מבחינה גאוגרפית, ויותר מדגישות את הקשרים הטופולוגיים בין התחנות השונות.
על מנת למטב את מערכת ההסעות ולאפשר לנוסעים להגיע לכמה שיותר תחנות באמצעות הרכבת התחתית, קיימות מספר תחנות "מחלף" הממוקמות בעיקר בצירים מרכזיים, בהן ניתן בנקל לעבור מקו אחד לשני, ובכך להגיע ליעדים נוספים מלבד התחנות במסלול הקו שבו הם עלו. כמו כן ניתן למצוא במסלול של קווים מסוימים הסתעפות, המפצלת קו לשני "ענפים" שונים.
ברוב הרכבות התחתיות בעולם הנסיעה היא בתשלום. הכניסה אליהן דורשת העברת כרטיס נסיעה (חד פעמי, או מנוי תקופתי) במכונות אוטומטיות המוצבות בכניסה לתחנות. בתחנות, ברובן כאמור מתחת לאדמה (אם כי חלקן לעיתים גם מחוצה לה), ניתן למצוא עמדות מודיעין, קופות מאוישות, קופות אוטומטיות למכירת כרטיסים, מערכת מנהרות מדרגות ומעליות למעבר בין המפלסים השונים בתחנות בהן עוצרת יותר מרכבת אחת, דוכני רוכלים ולעיתים אף אזורי מסחר מוסדרים.
בחלק מהמערכות התחנות נקראות על שם מיקומם (למשל "תחנת מוזיאון הלובר"), ובאחרות בשמות קוד מבוססי אותיות, מספרים, או שילוב של השניים (למשל EW26 לסמן את תחנה מספר 26 בקו East-West). לרציפים בתחנות השונות אורך קבוע על מנת לאפשר לרכבות (המאופיינות באורך קבוע אף הן), למלא בעת עצירתן את הרציף מתחילתו ועד סופו. על קירות הרציף יופיע בדרך כלל שם התחנה, על מנת לאפשר לנוסעים ברכבת להבין היכן הם נמצאים. ברכבות מסוימות, קיים כרוז המודיע על שם התחנה, עם כניסת הרכבת לרציף.
תופעות נפוצות המאפיינות את המעברים של הולכי הרגל בתחנות הרכבת התחתית הן קבצנים המבקשים לנצל את הכמות הגדולה של הנוסעים כדי לקבץ נדבות, ומוזיקאים המבקשים חשיפה להמון, המנגנים לעוברים ושבים (לעיתים אף בעידודה הרשמי של העיר)[5][6].
רציפי הרכבת התחתית מהווים לא פעם מוקד להתאבדויות, תאונות הנגרמות מנפילה לרציף, או דחיפות. ביפן ובמקומות אחרים מכניסים בהדרגה מחסומים למניעת דחיפות או התאבדויות על הפסים. תופעת ההתאבדויות ביפן נעשתה נפוצה כל כך, עד שחברות הרכבות הודיעו על קנס בגובה מיליון דולר שיוטל על משפחתו של המתאבד, כפיצוי על העיכובים בתנועת הרכבות בעקבות המעשה[7].
הרכבת התחתית היא בלא מעט מקרים אזור עם אחוזים מוגברים של מקרי שוד, כייסות, גנבות ואלימות. הפשע ברציפים וברכבות התחתיות הוא אתגר המעסיק את מוסדות אכיפת החוק בערים בהן קיימת רכבת תחתית, בעיקר בלילות. כמו כן הצפיפות ברכבת התחתית היא כר נרחב להטרדות מיניות, ובכמה מדינות פתרו זאת בכך שהקדישו קרונות נפרדים לנשים. כך זה למשל בקהיר ובטוקיו[7].
מספר התחנות ברכבת התחתית והמרחקים ביניהן שונים מעיר לעיר עד כי באזורים מסוימים ניתן למצוא תחנות רכבת תחתית סמוכות במרחק של מספר דקות הליכה, ובאזורים אחרים התחנות מבודדות יותר. אולם, בדרך כלל, ניתן למצוא תחנות רכבת תחתית במרכזי הערים, אתרים מרכזיים, תחנות רכבת עילית ושדות תעופה, המאפשרים לנוסעים מעבר ישיר מהרכבת התחתית לנסיעת המשך באמצעי תחבורה אחרים כמו אוטובוסים, חשמליות ורכבות ארוכות טווח.
ישנן ערים בהן ניתן למצוא תחנות רפאים אשר הוצאו משימוש. דוגמה בולטת לתחנות כאלו הן תחנות האו-באן והאס-באן שבשל המלחמה הקרה והקמת חומת ברלין נסגרו על מנת למנוע מתושבי גרמניה המזרחית לעלות על רכבות הנוסעות למערב ברלין ובכך לברוח לגרמניה המערבית.
נכון לשנת 2014 פועלות בעולם כ-170 רכבות תחתיות בעולם ב-55 מדינות (ועוד כ-40 בשלבי הקמה)[8]. ברשימת המפורסמות שבהן ניתן למנות את:
מערכות הרכבת התחתית העמוסות בעולם (לפי מספר הנוסעים בשנה):
הרכבת התחתית הארוכה בעולם, היא הרכבת התחתית של ניו-יורק, עם 469 תחנות ומסילות המשתרעות על פני 1355 ק"מ.
נכון ל-2023, הקו האדום של הדנקל והכרמלית בחיפה, הם כלי התחבורה התת-קרקעיים שפועלים בישראל. הכרמלית היא רכבת מסוג פוניקולר (funicular). דהיינו, רכבת שמטפסת במתלול ויש לה, מלבד פסים רגילים, גם כבלי משיכה. הכרמלית פועלת מאז 1956 (אך נסגרה ושופצה מספר פעמים. השיפוץ המקיף האחרון שבוצע ב-2018 כלל את החלפת קרונותיה) ולה קו בודד ו-6 תחנות פעילות. הקו האדום של הדנקל עובר ברובו מעל פני הקרקע אך חלק קטן ממסלולו, שעובר בתל אביב וברמת גן, נמצא מתחת לפני הקרקע.
על פי התוכניות, ב-2027 יחנך הקו הירוק שגם הוא יכלול מקטע תת-קרקעי. המערכת אמורה לכלול בשלבה הסופי מספר קווי רכבת קלה שרוב תחנותיה יהיו עיליות ומקצתן יבנו מתחת לאדמה. אך מערכת זו אינה נחשבת לרכבת תחתית. בהמשך מתוכננים במערכת התחבורה במטרופולין עוד 3 קווים במערכת הרכבת התחתית של תל אביב שיעברו ברוב שטח המטרופולין תל אביב שישלבו תחנות תת-קרקעיות וקיבולת נוסעים גדולה יותר מקרונות הרכבת הקלה העיליים.
גם בירושלים מתוכננים קטעי מסילה תת-קרקעיים עם תחנות תת-קרקעיות בקו הכחול. כמו כן נבחנת אופציית שני קווי מטרו באזור ירושלים ממזרח למערב (מעלה אדומים-ירושלים-בית שמש) ומצפון לדרום.
כמו כן במסילת הרכבת מתל אביב לירושלים ישנו קטע תת-קרקעי שכולל מנהרות לרכבת ותחנות תת-קרקעיות. תחילה נפתחו רק תחנת האומה ע"ש יצחק נבון בכניסה לעיר שרציפיה בעומק כ-80 מטרים תחת פני הקרקע וגם כן תחנת רכבת מודיעין מרכז. בהמשך מתוכננת הארכת המסילה התת-קרקעית לירושלים להגיע עד למרכז ירושלים ותכלול הקמת תחנות תת-קרקעיות, בהן תחנת הרכבת ירושלים מרכז.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל רכבות | ||
רן לוי, על חייה ומותה של הרכבת התחתית, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
