שכונת הבוכרים

שכונת הבוכרים
	שלט שכונת הבוכרים בירושלים
מידע
שם נוסף	רחובות
עיר	ירושלים
תאריך ייסוד	1894
מייסדים	יהודי בוכרה
על שם	ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק כ"ב
קואורדינטות	31°47′35″N 35°13′07″E
	שכונות נוספות בירושלים

שכונת הבוכרים היא שכונה בלב ירושלים, שנבנתה בשנת 1894 על ידי יהודי בוכרה. שכונת הבוכרים שוכנת בחלקו הצפוני של מרכז ירושלים, וגובלת בשכונות בית ישראל ממזרח, ארזי הבירה, שמואל הנביא, נווה צבי, מחניים ותל ארזה בקשת ממזרח-צפון למערב וכרם אברהם וגאולה מדרום.

עובדות מהירות מידע, שם נוסף ...

סגירה

הקמת השכונה

החל משנות ה-70 של המאה ה-19 ובמיוחד בשנות ה-1880–1890 עלו יהודי בוכרה לירושלים.

הרב זאב יעבץ תיאר את העולים מבוכרה בשנת 1888, ערב הקמת השכונה: "בימים האחרונים החלו לבוא רבים מאחינו מבוכרה, גם הם חרוצים מאוד מאוד במסחר, ובעלי הון ועוסקים בעסקי ממונות... יש בהם בעלי תורה ויראה, נקיי הדעת ובעלי נימוס. ויחידים יש בהם הנוטים גם לאהבת הלשון העברית ולאהבת המדע"^[1].

בשנת 1889, עם הגעת מספר חברי הקהילה לכ-200 איש, התאגדו יהודי בוכרה בחברה ושמה "חברת ציון מקהילת-קודש בוכארה וסביבותיה"^[2]. הם החליטו להקים שכונה לקהילה בעיר, אשר תיקרא "רחובות", בעקבות הפסוק מספר בראשית: "ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמרו כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". לשם בניית השכונה שלחו חברי הקהילה איגרת מיוחדת ליהודי בוכרה ובה ביקשו את תרומתם על מנת ש"שם קהילתנו יגדל ויתנוסס תוך עיר קדשנו ותפארתנו".

בשנת 1891 נקנו כ-65 דונמים ממערב לשכונת בית ישראל, במקום שהיה מבודד יחסית מציר ההתפתחות של העיר לאורך רחוב יפו. הבנייה החלה כעבור 3 שנים, עם בנייתו של בית הכנסת מוסיוף. על רקע הבנייה היהודית הפשוטה בירושלים של אותה תקופה, נחשבה שכונת הבוכרים לשכונה היהודית המפוארת ביותר והגדולה ביותר בעיר, אשר על פי התוכנית כללה 300 יחידות דיור^[3]}. כוונתם של מייסדיה (בהם הרבנים יוסף כוג'הינוף ושלמה מוסיוף) הייתה להקים עיר במתכונת אירופית, ואכן רחובותיה הרחבים של השכונה נבנו בצורת שתי וערב, ולצידם הוקצה שטח לנטיעת עצים, מה שלא היה נפוץ בירושלים של אותה תקופה.^[4] השכונה נודעה בבתיה הגדולים וחצרותיהם רחבות הידיים. רבים מעשירי יהדות בוכרה קנו בתי-קיץ בשכונה, אליהם הגיעו בעיקר בתקופה שבין חג הפסח לחג השבועות.

בצפון השכונה נבנתה תת-שכונה לאנוסי משהד שנקראה "גבעת שאול", השכונה נבנתה על ידי משפחת שאולוף לזכר אבי המשפחה שאול גול.

במהלך מלחמת העולם הראשונה חוותה השכונה משבר, כאשר הגברים נדרשו להתגייס לצבא הטורקי, וחלקם ברחו מהארץ. בנוסף נותקה השכונה מהמקורות הכספיים שלה בבוכרה, לאחר שהאימפריה הרוסית נלחמה נגד האימפריה העות'מאנית. לאחר המלחמה החלו רבים מעשירי השכונה לעזוב, הבתים פוצלו למספר דירות והושכרו למשפחות עניות, בעיקר ליוצאי כורדיסטן וצפון אפריקה^[5].

עוד מהשפעותיה של מלחמת העולם הראשונה והעוני הרב הייתה הפגיעה במוסדות החינוך. רבים מתלמודי התורה פשטו רגל וכן גם מוסדות החינוך של העדה הבוכרית^[6]. לעזרתם נחלץ הרב ישראל פורת מראשי היישוב בירושלים. הוא גייס אל משימה זו את הרב משה פרוש. למרות שהמשכורת הייתה מועטת נענה הרב פרוש בגלל שראה בדבר זה אידיאל.^[7]

במחצית השנייה של המאה ה-20

במחצית השנייה של המאה ה-20 איבדה שכונת הבוכרים מזוהרה, רבים מבנייניה המפוארים הוזנחו וחלקם נהרסו^[8]. ב-1951 אף קרס בית וארבעה מדייריו נהרגו^[9]. הקהילה הבוכרית, עזבה ברובה את השכונה לטובת השכונות החדשות שנבנו בירושלים^[5]. את מקומה החליפו תושבים חרדים, עם זאת רוב התושבים עדיין היו חילוניים^[10], והחלה מתיחות בין שתי הקהילות^[11].

בשנת 1968 יזמה עיריית ירושלים תוכנית לשיקום השכונה, שכללה הריסת כמחצית מהבתים ובנייה מחדש^[12]. תוך ניסיון לשימור מספר מהמבנים ההיסטוריים^[13]. בשנת 1979 הצטרפה השכונה לפרויקט שיקום שכונות^[14]. אך ריבוי הבעלויות על הבתים הקשה על קידום שיקום השכונה^[15].

בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו התושבים החרדים בשכונה להתנכל לתושבים החילוניים, במטרה לשנות את אופי השכונה ולהפוך אותה לחרדית^[16]. בין השאר הם הפריעו למשחקי כדורגל בשבת^[17], הציתו את החמאם הטורקי שפעל בשכונה ופגעו בחנות של המשפחה שהפעילה אותו^[18], ואף זרקו בקבוק תבערה על בית של משפחה חילונית^[19].

שוק הבוכרים הוא שוק תוסס עם מקומות מיתולוגיים כגון חנות הפלאפל של שלמה ומאפיית אשתנור של אליהו כהן וכן מספרת עדין של אברהם יצחקי ז"ל שהיה מקום עלייה לרגל למרבית אנשי השכונה בו הסתפרו הרבנים עובדיה יוסף, הרב כדורי, הרב אבא שאול ועוד.

במאה ה-21

בתחילת שנות ה-2000 יזם משרד השיכון תוכנית נוספת לשימור ושיקום השכונה באמצעות אישור תוספות בנייה, שבאמצעותן ניתן יהיה לממן את שיקום השכונה כולה. התוכנית כללה את שימור החזיתות הפונות לרחוב וניצול גג הרעפים שבבתים לתוספת קומה שלישית, תוך הוספת כ-150 יחידות דיור בסך הכל, חלק גם באמצעות בנייה חדשה. בנוסף תוכננה הקמתו של מרכז מסחרי ומרכז קהילתי לתושבי השכונה^[20]. בשנת 2008 החליטה הוועדה מחוזית לתכנון ולבנייה על עדכון תוכנית השימור של השכונה על ידי הוספת 12 מבנים נוספים ל-45 מבנים קודמים שהוכרזו כמבנים לשימור, וקביעת 10 מבנים כמונומנטים שכונתיים. הוחלט גם על עיבוי ועדכון של דרישות השימור, תוך מתן הנחיות לתוספות בנייה בנושא חזיתות, מרפסות, פתחים, סורגים, מעקות, מרזבים, סגנון ושיפוע גגות הרעפים, חזית מסחרית והנחיות לכניסות למבנים ולחצרות^[21].

בדצמבר 2019 עדכנה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה את מדיניות התכנון של השכונה, שכוללת בנייה עד 6 קומות בצירים ראשיים, בנייה עד 5 קומות ביתר השכונה והשארת רק מספר בניינים בודדים בקטגוריה לשימור מחמיר, שאינה מתירה תוספת קומות. זאת במקום התוכנית הקודמת שאפשרה בינוי של רק עד 3 קומות וקומת גג רעפים, מאחר שתוכנית זו לא נאכפה ומרבית המבנים שנבנו בשנות ה-2000 הגיעו לגבוה של עד 6 קומות^[22].

במרץ 2021 הסתיימו עבודות לשדרוג שוק הבוכרים שיזמה עיריית ירושלים, במסגרתן הותקן קירוי חדש לשוק, הוחלף הריצוף, בוצע ניקוי לחזיתות, ושדרוג מערכת התאורה לאורך הרחוב^[23].

בשכונת הבוכרים מצויות מספר פנינים ארכיטקטוניות ובהן:

בית הכנסת מוסיוף - נבנה על ידי מנהיג הקהילה, הרב שלמה מוסיוף והיה הבית הראשון שנבנה בשכונה. בבית הכנסת ישנם עשרה חדרי תפילה, ומתקיימות בו תפילות ושיעורי תורה לכל אורך היממה.
חמאם מוסיוף - בית מרחץ בסגנון חמאם טורקי, שבנה שלמה מוסיוף ברחוב יחזקאל, בהשראת מוסד דומה שראה בפריז, ונחנך בשנת 1900. לצורך בנייתו הובאה מומחה טורקי למרחצאות להתקנת מערכת החימום של החמאם^[24].
בית דוידוף - ביתו המפואר של יוסף דוידוף, שהיה ממנהיגי קהילת טשקנט. בבית שכנה הגימנסיה העברית בשנות ה-20 ואחרי שעברה למבנה חדש בשכונת רחביה היה במקום בית ספר מקצועי של רשת עמל.^[25]
בית משהיוף - בית זה, הגדול בשכונה (כ-5 דונם), נבנה על ידי שמחה משהיוף, נשיא קהילת יהודי העיר טורקיסטן ואחיו בנימין ויצחק. במתחם זה התגוררו דמויות חשובות כיצחק ורחל ינאית בן צבי^[^{דרוש מקור]} ועוד. כיום שוכנת במבנה ישיבת קמניץ, ורק קירותיו החיצוניים של המבנה נשתמרו.
בית הכנסת "בבא תמא" - בית הכנסת המרכזי בשכונה.
בית הכנסת "בביוף יששכרוף" - בית הכנסת שבו התפללו ולמדו המכוונים (המקובלים) שהתגוררו בשכונה בעבר. כיום הוא בית כנסת רגיל ומרכזי בשכונה.
בית יהודיוף-חפץ - נבנה בשנים 1890–1891 על ידי אלישע יהודיוף בקישוטים ארכיטקטוניים מדגם ברוק-איטלקי. המבנה שימש כאכסניה לדמויות חשובות מהתקופה, ואף נבנה בו חדר למשיח, לכשיבוא.
בית שמחיוף - בית זה נבנה על ידי הגביר מלה באי שמחיוף, אשר היה במשך כחמישים שנה נשיא קהילת יהודי קוקנד ומעשירי וחשובי יהודי בוכרה.
בית הכנסת "שאולוף" - נבנה על ידי האחים בנימין ישראל ונתנאל שאולוף והוכרז כהקדש.
בית הכנסת חאג' אדוניהו הכהן. של קהילת אנוסי משהד בסוף המאה ה-19 היו במשהד התנכלויות קשות לאנוסים. בשנים אלו נאלצו ראשי קהילת האנוסים לעלות לרגל למכה, וקיבלו את התואר "חג'". יהודים אלה אשר עלו למכה המשיכו בעלייה לרגל גם לירושלים ולמערת המכפלה בחברון. ביניהם היו חג'י יחזקאל וחג'י אדוניה הכהן אשר רכשו אדמות ובנו חצרות עם בתי כנסת על שמם בשכונת הבוכרים בירושלים. בית הכנסת חג'י אדוניה הכהן נוסד בשנת 1900 ובחצר בית הכנסת התגוררו ראשוני משפחות העולים ממשהד.
בית חאג' יחזקאל - ביתו של אחד מצאצאי אנוסי משהד שהתאסלמו, שבאחד מביקוריו בירושלים בדרכו למכה, שב ליהדותו, שינה את שמו ליחזקאל במקום אסמאעיל, והקים חצר שכללה בית כנסת וחצר מגורים.
בית הכנסת מתת סולימאנוף בשכונת הבוכרים נוסד 1910
בית הכנסת מתת סולימאנוף - מתת סולימאנוף עלה מעיר מולדתו קטה - קורגאן. בניסן תרנ"א 1891 עלה עם משפחתו והשתקע בירושלים. בשנת תרנ"ט 1899 הוציא לאור את ספרו של ר' דוד קצין "ויאסוף דוד". מתת סולימאנוף הקים בשכונה בית כנסת אשר מתפקד גם כיום.
בית צופיוף - נבנה על ידי דוד צופיוף ושלמה צופיוף (אב ובנו), ישיבת פורת יוסף שכנה בבניין אחרי נפילת הרובע היהודי בתש"ח. כיום פועלים בבנין שלשה בתי כנסת.

שער פנקס החברה שבנתה את השכונה
ממראות השכונה
חנות בשוק הבוכרים
השער לחצר בית הכנסת 'חאג'י אדוניה הכהן'
כתובת הקדשה בבית הכנסת 'חאג'י אדוניה הכהן'
הרס בית מוסיוף, תוך שימור החזית בלבד
פריטי ריצוף בבית הכנסת שב"ארמון"
הכניסה לחצר בית הכנסת מוסיוף

אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996
דרור ורמן, הבוכארים ושכונתם בירושלים, ירושלים: יד בן-צבי, ה'תשנ"ב, שאלו שלום ירושלים
זאב לוין (עורך), מרכז אסיה : בוכרה ואפגניסטן, מכון בן צבי, ירושלים 2018.

מדיה וקבצים בנושא שכונת הבוכרים בוויקישיתוף

שכונת הבוכרים באתר עיריית ירושלים
מנשה הראל, עלון הרב שמעון חכם – ממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים, באתר התאחדות בולאי ישראל
ישראל כהן, שכונת הבוכארים נעלמת מנוף ירושלים, דבר, 1 באוקטובר 1968
מיכל הגתי, ‏בית-ההבראה לפועלים חקלאיים בירושלים (1923-1919), קתדרה 30, דצמבר 1983, עמ' 110-91
דוד הכהן, "להציל את שכונת הבוכרים בירושלים", באתר ynet, 5 בדצמבר 2005
רון פז, ‏צאצאי שכונת הבוכרים מתגייסים לשימורה, באתר גלובס, 8 בינואר 2006
שכונת הבוכרים (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
ד"ר יעקב מאור, הדרה ותפארתה של בוכרה, אתר 'ותוליכנו לשלום'

[1]
אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, איגרת ר' זאב יעבץ מיהוד, תרמ"ח (1888), עמ' 485–486, באתר היברובוקס.
[2]
משה משולם, שכונת הבוכרים בעלייתה ובשקיעתה, על המשמר, 17 באוקטובר 1965
[3]
ירושלים, מחזיקי הדת, 25 ביוני 1891
[4]
אבי בלדי‏, שכונת הבוכרים: טיול בין מרחצאות טורקיים, ארמון אירופי וקדושה ירושלמית, באתר וואלה, 4 באוקטובר 2022
[5]
אהרן גבע, שכונת הבוכרים בגסיסתה, למרחב, 12 ביוני 1969
[6]
עיתון הפועל הצעיר, יום רביעי, ספטמבר ,24 1919; עמוד .20
[7]
ספר משכנותך ישראל, על הרב ישראל פורת, עמ' 33-37
[8]
מיכאל שמר, שכונת הבוכרים שירדה מגדולתה, למרחב, 14 בספטמבר 1966
[9]
חיים יפת, אסון שכונת הבוכרים עלול לחזור! אלפי תושבים בשכונות הספר בירושלים מתגוררים בבתים רעועים, הַבֹּקֶר, 7 באוקטובר 1951
[10]
אורה עריף, שכונת הבוכרים - כאן מתעניינים התושבים איש ברעהו, מעריב, 21 בספטמבר 1979
[11]
אהרן גבע, מועדון נוער או תלמוד תורה, דבר, 2 באוקטובר 1981
[12]
נדון תכנונה מחדש של שכונת הבוכרים בירושלים, למרחב, 6 בפברואר 1968
שכונת הבוכרים תשוחזר, על המשמר, 5 בפברואר 1968
מבקשים להכריז על שכונת הבוכרים כאיזור שיקום, דבר, 12 במאי 1968
[13]
יצחק בר-יוסף, קו ההגנה האחרון של שכונת הבוכרים, מעריב, 5 בנובמבר 1976
[14]
המגבית בדרא"פ תסייע לשיקום שכונת הבוכרים, דבר, 6 בפברואר 1979
שכונת הבוכרים בירושלים אינה רוצה "להשתקם", דבר, 19 בנובמבר 1981
[15]
אהרן גבע, לספח את שכונת הבוכרים, דבר, 23 בנובמבר 1981
[16]
זהר בלומנקרנץ, ברימוני גאז הדפו שוטרים חרדים שהשתוללו בירושלים, מעריב, 26 בינואר 1981
לוי יצחק הירושלמי, דתיים-חילוניים:"הסובלנות הלכה", מעריב, 24 בספטמבר 1985
[17]
אילן בכר, חרדים משתוללים פגעו בקצין משטרה, מעריב, 8 ביולי 1984
[18]
יקיר צור, נמשך הקרב על החמאם הטורקי, חדשות, 20 באפריל 1984
יאיר פידל, החמאם הירושלמי יהפוך לישיבה, חדשות, 25 בפברואר 1985
[19]
יאיר פידל, "החרדים זרקו על המרפסת שלנו בקבוק תבערה כי אנחנו חילוניים", חדשות, 4 בדצמבר 1989
[20]
דליה טל, ‏שיקום שכונת הבוכרים: המקומית דורשת לבצע תיקונים, באתר גלובס, 4 במרץ 2001
[21]
אורית בר-גיל, ‏מדיניות תכנון כוללת לשכונת הבוכרים, באתר גלובס, 1 ביוני 2008
[22]
שכונת הבוכרים ההיסטורית בירושלים: מדיניות בנייה חדשה, באתר כל העיר, 10 במרץ 2021
[23]
שלומי הלר, מתיחת הפנים של שוק הבוכרים המיתולוגי: בהשקעה של כשמונה מיליון שקלים, באתר כל העיר, 10 במרץ 2021
[24]
מנחם תלמי, תענוגות לוהטים בחמאם הטורקי, מעריב, 3 בפברואר 1978
[25]
חגיגת סיום בב"יס "עמל" בירושלים, משמר, 13 ביולי 1944

[1] [1]
אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, איגרת ר' זאב יעבץ מיהוד, תרמ"ח (1888), עמ' 485–486, באתר היברובוקס.

[2] [2]
משה משולם, שכונת הבוכרים בעלייתה ובשקיעתה, על המשמר, 17 באוקטובר 1965

[3] [3]
ירושלים, מחזיקי הדת, 25 ביוני 1891

[4] [4]
אבי בלדי‏, שכונת הבוכרים: טיול בין מרחצאות טורקיים, ארמון אירופי וקדושה ירושלמית, באתר וואלה, 4 באוקטובר 2022

[למרחב-5] [5]
אהרן גבע, שכונת הבוכרים בגסיסתה, למרחב, 12 ביוני 1969

[6] [6]
עיתון הפועל הצעיר, יום רביעי, ספטמבר ,24 1919; עמוד .20

[7] [7]
ספר משכנותך ישראל, על הרב ישראל פורת, עמ' 33-37

[8] [8]
מיכאל שמר, שכונת הבוכרים שירדה מגדולתה, למרחב, 14 בספטמבר 1966

[9] [9]
חיים יפת, אסון שכונת הבוכרים עלול לחזור! אלפי תושבים בשכונות הספר בירושלים מתגוררים בבתים רעועים, הַבֹּקֶר, 7 באוקטובר 1951

[10] [10]
אורה עריף, שכונת הבוכרים - כאן מתעניינים התושבים איש ברעהו, מעריב, 21 בספטמבר 1979

[11] [11]
אהרן גבע, מועדון נוער או תלמוד תורה, דבר, 2 באוקטובר 1981

[12] [12]
נדון תכנונה מחדש של שכונת הבוכרים בירושלים, למרחב, 6 בפברואר 1968
שכונת הבוכרים תשוחזר, על המשמר, 5 בפברואר 1968
מבקשים להכריז על שכונת הבוכרים כאיזור שיקום, דבר, 12 במאי 1968

[13] [13]
יצחק בר-יוסף, קו ההגנה האחרון של שכונת הבוכרים, מעריב, 5 בנובמבר 1976

[14] [14]
המגבית בדרא"פ תסייע לשיקום שכונת הבוכרים, דבר, 6 בפברואר 1979
שכונת הבוכרים בירושלים אינה רוצה "להשתקם", דבר, 19 בנובמבר 1981

[15] [15]
אהרן גבע, לספח את שכונת הבוכרים, דבר, 23 בנובמבר 1981

[16] [16]
זהר בלומנקרנץ, ברימוני גאז הדפו שוטרים חרדים שהשתוללו בירושלים, מעריב, 26 בינואר 1981
לוי יצחק הירושלמי, דתיים-חילוניים:"הסובלנות הלכה", מעריב, 24 בספטמבר 1985

[17] [17]
אילן בכר, חרדים משתוללים פגעו בקצין משטרה, מעריב, 8 ביולי 1984

[18] [18]
יקיר צור, נמשך הקרב על החמאם הטורקי, חדשות, 20 באפריל 1984
יאיר פידל, החמאם הירושלמי יהפוך לישיבה, חדשות, 25 בפברואר 1985

[19] [19]
יאיר פידל, "החרדים זרקו על המרפסת שלנו בקבוק תבערה כי אנחנו חילוניים", חדשות, 4 בדצמבר 1989

[20] [20]
דליה טל, ‏שיקום שכונת הבוכרים: המקומית דורשת לבצע תיקונים, באתר גלובס, 4 במרץ 2001

[21] [21]
אורית בר-גיל, ‏מדיניות תכנון כוללת לשכונת הבוכרים, באתר גלובס, 1 ביוני 2008

[22] [22]
שכונת הבוכרים ההיסטורית בירושלים: מדיניות בנייה חדשה, באתר כל העיר, 10 במרץ 2021

[23] [23]
שלומי הלר, מתיחת הפנים של שוק הבוכרים המיתולוגי: בהשקעה של כשמונה מיליון שקלים, באתר כל העיר, 10 במרץ 2021

[24] [24]
מנחם תלמי, תענוגות לוהטים בחמאם הטורקי, מעריב, 3 בפברואר 1978

[25] [25]
חגיגת סיום בב"יס "עמל" בירושלים, משמר, 13 ביולי 1944

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]