Loading AI tools
חוקר ומרצה בתחומי העידן החדש ויהדות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תומר פֶּרְסיקוֹ (נולד ב-7 במאי 1974) הוא חוקר ומרצה בתחומי דתות העולם, העידן החדש והיהדות. הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן, ולימד במשך שמונה שנים בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. שימש כמרצה אורח במשך שלוש שנים במכון למשפט עברי ולימודי ישראל באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.[1] משמש כמנהל האקדמי של ארגון "קולות" וכחוקר ב"מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים" של אוניברסיטת רייכמן. הוא פעיל חברתי למען חופש דת ובעל בלוג "לולאת האל", העוסק בנושאים אלה.
פרסיקו בספטמבר 2011 | |
לידה | 7 במאי 1974 (בן 50) |
---|---|
ענף מדעי | פילוסופיה של הדת, יהדות |
מקום לימודים | |
מנחה לדוקטורט | רון מרגולין |
מוסדות | מכון שלום הרטמן |
תומר פרסיקו נולד וגדל למשפחה חילונית בחיפה, בשכונות נווה שאנן ואחוזה. בגילאים 8–9 התגורר במשך שנתיים עם משפחתו בטורונטו שבקנדה.
למד בבית הספר עירוני ג'. היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים". את שירותו הצבאי עשה בגרעין הנח"ל "אתגר" שישב בעמק יזרעאל. במהלך שירותו הצבאי היה קומונר ב"מחנות העולים" למשך שנה.
בתום שירותו הצבאי נסע עם בני הגרעין שלו לטיול במזרח אסיה. הוא שהה חודשיים בנפאל ושמונה חודשים בהודו. בריאיון לשחר סמוחה בגלובס סיפר:
השינוי הגדול התרחש כשנסעתי להודו אחרי הצבא ... בגלל שאני יסודי אמרתי לעצמי שאני אבדוק את הגורואים ואת דתות המזרח ואוכיח לעצמי שהכול שטויות, וכך אוכל לחזור הביתה שמח וטוב לב - אבל מה שקרה זה שגיליתי שלדעתי, לפחות, לא הכול שטויות. עשיתי שם קורס ויפאסנה וגיליתי הרבה דברים על עצמי ועל הקשר שלי עם העולם. אפשר לומר שבכמה שנים הראשונות לפאזה הרוחנית שלי הייתי די בודהיסט ובעשור האחרון התקרבתי למסורת אבותיי.[2]
פרסיקו חזר וטייל בהודו, שם למד את המסורות הדתיות המקומיות, ובסך הכל שהה בתת-היבשת ההודית כשנתיים מחייו. לאחר שובו ב-1997 מהודו סיים תואר ראשון בהצטיינות בחוג לפילוסופיה ובהצטיינות יתרה בתוכנית למצטיינים באוניברסיטת חיפה. אחר-כך סיים תואר שני בהצטיינות בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית (2004-2000). נושא עבודת התזה שלו היה "החזרה – מודל של התפתחות מיסטית: כפי שמודגם על פי הגותם של מייסטר אקהרט והראי"ה קוק". המנחה שלו היה פרופסור גדליהו (גי) סטרומזה. בשנים 2006–2008 למד לצורך קבלת תעודת הוראה במכון הרטמן בירושלים.
בשנים 2010–2013 כתב דוקטורט בהנחיית פרופ' רון מרגולין, במסגרת התוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל אביב. כותרת החיבור: "מדיטציה יהודית: התפתחותה של תרגולת רוחנית מודרנית ביהדות זמננו." המחקר בודק מה נלמד היום תחת הכותרת של "מדיטציה יהודית", מאבחן את מקורות ההשפעה השונים שתרמו לתופעה (הקבלה, החסידות וכן דתות המזרח) ומנתח את התופעה מבחינה פנומנולוגית וסוציולוגית. בשנת 2016 יצא לאור ספרו, בשם זהה, המבוסס על הדוקטורט שלו.
פרסיקו עבד שלוש שנים כמורה לתנ"ך ותרבות ישראל בחטיבת הביניים של בית הספר הריאלי העברי חיפה. כמו כן העביר קורסים ב"מכון אבשלום", ב"אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה ובאמצע העשור השני של המאה ה-21, הוא מלמד בישיבה החילונית בירושלים. החל משנת 2010 הוא מרצה בבית הספר לפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב על נושאי תרבות העידן החדש והופעותיה ביהדות זמננו. בשנת 2015 מונה למנהל התוכניות האקדמיות בעלמא בית לתרבות עברית.[3]
מ-2005 עד 2011 כתב טור קבוע בערוץ הניו אייג' של nrg מעריב, וכמו כן תרם מאמרים לעיתונים כגון "הארץ" ו"מקור ראשון". בשנת 2006 פתח את הבלוג "לולאת האל – החוויה הדתית לסוגיה", בו הוא מרכז את כל מאמריו. בשנת 2010 פתח בלוג נוסף בשם "מינים". המאמרים עוסקים בעיקר ברוחניות, העידן החדש ובדת היהודית. ד"ר יהודה מירסקי כתב עליו באתר Jewish Ideas Daily: "הבלוג של... תומר פרסיקו, הפך אותו לאחד מהמבקרים המעניינים בצורה מתמדת של החיים הדתיים בישראל."[4]
ב-2012 ערך את "רוח הארץ", כתב עת שנתי. נושא הגיליון הראשון היה: "מזרוח המערב: העולם המערבי מאמץ את תמונת העולם המזרחית". כתב העת נסגר אחרי גיליון בודד משום שלא הצליח לכסות את עלות הפקתו. ב-2016 שימש כמנהל האקדמי של בית המדרש עלמא בתל אביב.
פרסיקו כתב בצורה ביקורתית על המורה הרוחני שי טובלי ועל הארגון אותו הקים, ראיין אחד מחסידיו של טובלי והצביע על כך שלתנועתו של טובלי מאפיינים של כת. בעקבות הדברים הגיש טובלי תביעה נגד פרסיקו, אך חזר בו מאוחר יותר.[5]
בשנת 2023, עם הקמתו של "מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים" באוניברסיטת רייכמן, הצטרף אליו פרסיקו כחוקר ומרצה.
פרסיקו נשוי לפעילה הפמיניסטית, מובילת מיזם 5050, יעל יחיאלי ואב לשני בנים. מתגורר בירושלים. אחיו אורן פרסיקו הוא עיתונאי, כתב "העין השביעית".[6]
פרסיקו פרסם מאמר בכתב העת 'תכלת' ובו הוא טוען שככל הנראה הרבי מלובביץ' ראה בעצמו המשיח וכך גם חסידיו ראו בו.[9][2] במאמר ב"הארץ" הסביר פרסיקו כי נוער הגבעות, בהשפעת הרב יצחק גינזבורג, חותר להתנהגות אותנטית, ומאמין שהיא מקרבת אותו לאלוהים. אחד מביטוייה הוא פעולה אלימה מתוך נקמה.[10]
פרסיקו עוסק במחקריו בהקצנה בציונות הדתית. הוא כתב על טרור יהודי,[11] על הכהניזם של איתמר בן גביר,[12] (שניהם בהארץ), על תפיסת העולם של בצלאל סמוטריץ' ושל איתמר בן גביר כשני סוגים של פונדמנטליזם יהודי בכתב העת תלם[13] ועל תהליך ה"כהניזציה" של הציונות הדתית, אותו הוא מקשר לעליית החרד"ל (בכתב העת דעות).[14]
פרסיקו מרבה לעסוק בליברליזם ובמשבריו. הוא כתב על משבר הליברליזם חברה הישראלית במאמר שיצא בספר "#יהודיתדמוקרטית",[15] וכן מזווית נוספת בהארץ[16] ועל משבר הליברליזם כמשבר זהות בכתב העת אופקים[17] כן כתב על שורשי הליברליזם, אותם הוא מוצא ברעיון הבריאה בצלם אלוהים. מלבד ספר שהקדיש לנושא, הוא כתב על כך גם במאמר בכתב העת אופקים.[18]
ממאמריו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.